זאבת, המכונה גם לופוס, היא מחלה שבה מערכת החיסון מייצרת נוגדנים עצמיים וגורמת לפגיעה של איברים בגוף. האם ניתן לשלוט במחלה, כיצד טיפולים חדשים יכולים לסייע ומדוע חשוב שהמטופל יציב יעדים לטיפול? פרופ' מרב לידר, מנהלת היחידה לראומטולוגיה במרכז הרפואי שיבא ויו"ר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה, הגיעה לאולפן וואלה כדי להסביר על הנושא בהרחבה.
ראשית, מהי לופוס?
"מדובר במחלה אוטואימונית רב מערכתית. מקור השם טמון בפריחות בפנים שלפעמים נוצרות. אחת מאותן הפריחות גורמת לכתמים בפנים ולעתים זה יכול להזכיר את הכתמים שיש לזאב בפנים. לכן השם דבק במחלה. מדובר במחלה רב מערכתית ופריחות בפנים היא רק ביטוי אחד והיא לא תמיד מופיע. המחלה יכולה לערב כל איבר ואיבר כשהביטויים העיקריים הם בעור ובמפרקיםעד כמה המחלה שכיחה ומי נמצא בסיכון גבוה יותר - נשים או גברים".
עד כמה המחלה שכיחה ומי נמצא בסיכון גבוה יותר - נשים או גברים?
"המחלה לא מאוד שכיחה, למעשה אפשר לומר שבארץ סובלים מהמחלה 1 מ-2,000 אנשים. המחלה שכיחה יותר בקרב נשים, כמו לא מעט מחלות אוטואימוניות, כי כנראה שלאסטרוגנים יש השפעה מסוימת על מערכת החיסון. לופוס שכיחה בשנות הפריון, מה שאומר שנשים בגילאים 15-45 הן קבוצת הסיכון המשמעותית ושם היחס בין גברים לנשים הוא 9 ל-1".
ספרי לנו קצת על הטיפולים.
"המחלה לא הומוגנית, כלומר לכל מטופל יש ביטויים שונים וחומרה שונה. לכן, אנו מתאימים את הטיפול למטופל ולמחלה שלו. במקרים רבים, מדובר בתרופות שניתן לקנות לעתים ללא מרשם. אנחנו משתמשים הרבה פעמים בסטרואידים במינונים שונים כדי לאזן את המחלה. קבוצת התרופות המרכזית היא בעצם תרופות נוגדות מלריה, שהיא מחלה זיהומית, אבל נמצא שהתרופות האלו מייצבות את מערכת החיסון. הן מאוד בטוחות וניתן לתת אותן גם בהיריון. התרופות האלו מייצבות ובמקרים רבים מונעות התלקחות, והן הבסיס לשאר הטיפולים. אם יש מחלה קשה יותר שמערבת את הכליה או את מערכת העצבים המרכזית, נרצה לתת תרופות שמדכאות את מערכת החיסון, כי נרצה לרסן פגיעה משמעותית. לעתים מדובר גם בתרופות כימיות במינונים שונים. קבוצה נוספת שנוספה בשנים האחרונות היא קבוצה של תרופות ביולוגיות, שמכוונות נגד חומרים שמופרשים על ידי מערכת החיסון".
מה לגבי קביעת יעדים בדרך?
"לכל מטופל אנחנו מסמנים את היעדים שלו, לפי הזמן שלו בחיים. אם יש מטופלת למשל שיש לה מעורבות כליתית והיא רוצה להיכנס להיריון, היעד שלנו הוא להביא את המחלה למצב של רמיסיה, שאין פעילות דלקתית, ואז ניתן להעביר אותה לתרופות שמאפשרות היריון. מטופל שהביטויים פחות חמורים, במקרים רבים נשקול לצמצם טיפול, מה שמחייב מעקב צמוד יותר. יש כל הזמן שיח סביב העניין הזה, אבל הגישה הכללית היא אופטימית, משום שלכל דבר יש לנו פיתרון".
איך מאבחנים את המחלה, האם כדאי להפחית מינון של סטרואידים וכיצד ניתן לחיות לצד המחלה? צפו בריאיון המלא בנגן שלמעלה.
למידע נוסף על מחלת הזאבת בעמותת "מפרקים צעירים" - לחץ כאן ובעמותת "ענבר" - לחץ כאן