מחקר שנערך לאחרונה בסמינר הקיבוצים בדק את רמות הפעילות הגופנית שביצעו תושבי עוטף עזה שפונו לבתי מלון, ואת הקשר לרמות החרדה, החוסן והרווחה הנפשית שלהם. תוצאות המחקר העלו כי רק פעילות גופנית קבועה ומאומצת - כזאת שגורמת למתאמן להתנשף ולהזיע - לפחות 3 שעות בשבוע, הורידה רמות חרדה ומנגד העלתה רמות חוסן ורווחה בקרב המפונים.
"במחקר בדקנו למעלה ממאה תושבים בגירים שפונו לאחר 7 באוקטובר למלונות במרכז הארץ. מדובר באנשים שחוו וחווים רמות גבוהות של חרדה וסטרס מתמשך", מספרת ד"ר גילי יוסף, ראש התוכנית לתואר שני בחינוך לפעילות גופנית ולבריאות במכללת סמינר הקיבוצים שהנחתה את המחקר שנערך על ידי מור עמבר, הדר סולומן פוקס ואיציק אללוף. "הנבדקים נשאלו על תדירות ועוצמת הפעילות הגופנית שהם מבצעים בכל שבוע. כרבע מהם דיווחו שאינם מבצעים כל פעילות גופנית, כמחצית דיווחו שהם מבצעים פעילות בעוצמה בינונית (בין שעה לשלוש שעות בשבוע), ועוד כרבע דיווחו שהם מבצעים פעילות גופנית בעצימות גבוהה."
למה הכוונה ב"פעילות מאומצת"?
"פעילות גופנית מאומצת מוגדרת כזו שגורמת למתאמן להזיע ולהתנשף בכבדות, כך שהמתאמן מתקשה לשוחח ולדבר בזמן הפעילות. במחקר בדקנו טווח רחב של פעילויות, אך רוב הנחקרים השיבו כי ביצעו הליכות מאומצות, ריצות או אימון בחדר כושר, שכלל בעיקר אימון כוח (מכשירים או משקולות חופשיות)".
האם ראיתם הבדלים בין מי שעוסקים בריצה לעומת מי שמתאמנים בפילאטיס?
"פילאטיס בהגדרה זה לא פעילות מאומצת ולכן היא לא בקטגוריה הזאת. גם אם בפילאטיס מזיעים ומדי פעם מתנשפים זה רק לפרקי זמן קצרים".
ידוע כבר שנים רבות שמעבר לתועלות הבריאותיות של פעילות גופנית - יש גם תועלות מנטליות כמו סיוע בהתמודדות עם דיכאון וחרדה, אז איפה החידוש במחקר הזה?
"נכון. כבר הרמב"ם כתב שפעילות גופנית סדירה מועילה לא רק לגוף אלא גם לנפש, אבל מה שמעניין בממצאים של המחקר הזה, הוא דווקא העובדה שלא היו הבדלים משמעותיים ברמות החרדה והחוסן בין מי שלא התאמנו ומי שהתאמנו בעצימות בינונית. ההבדל המשמעותי היה רק בקבוצה של מי שמתאמנים בצורה קבועה ומאומצת - שהראו באופן מובהק מדדים נמוכים יותר של חרדה וגבוהים יותר של חוסן ורווחה.
"המצב שבו נמצאים המפונים אינו נובע מדיכאון או מחרדה כרוניים אלא מאירוע טראומטי מחריד, ואנחנו הראינו שגם אחרי אירוע טראומטי חריג כל כך, פעילות גופנית עשויה להועיל בתהליך ההתגברות והריפוי".
איך את מסבירה את המצב הזה? יכול להיות שלעשות פעילות גופנית מתונה זה חסר משמעות?
"זה לא חסר משמעות, כי כל פעילות מעבר לכלום היא טובה מאד לגוף ולנפש, אבל זה כנראה פחות אפקטיבי מפעילות מאומצת".
לאור ממצאי המחקר הזה, מה ההמלצה שלך לאנשים שחווים חרדה ברמה גבוהה?
"ההמלצה שלי היא לבצע פעילות גופנית עצימה לפחות 2-3 בשבוע, כך שבכל אימון יהיו לפחות 20 דקות של מאמץ עצים. איך יודעים שזה מאמץ עצים? במהלך 20 הדקות של המאמץ נמצאים בדופק גבוה, מזיעים, והנשימה הופכת להיות כבדה ברמה כזאת, שקשה לדבר. לדוגמה: 20 דקות של פידול באופניים בעצימות גבוהה, או 20 דקות הליכה בעלייה, או ריצה במהירות כזו שהדופק עולה ומתנשפים וכדומה. שאר האימון יכול להיות קצת יותר מתון. ניתן גם לבצע את העצימות באינטרוולים, כלומר זמן מוקצב בפעילות עצימה ולאחר מכן פעילות מתונה יותר וחוזר חלילה. אפשר לבחור להתאמן בחוץ או לחילופין בחדר כושר במכשירים שונים ומגוונים".
האמור מהווה מידע כללי בלבד ולא מחליף התייעצות עם איש מקצוע בכל מקרה לגופו.