מתי הייתה הפעם האחרונה שרשמתם משהו ביד? עבור רבים מאיתנו, כתיבה בעט או עיפרון הפכה להיות תנועה שנעלמה מהעולם. היכולת לרשום הערות בטלפונים או להקליד רעיונות עם מקלדות היא בדרך כלל מהירה וקלה יותר, אך האם הערך של כתיבה ביד נעלם לתמיד? לא על פי גוף מחקר חדש שחוקר את היתרונות הקוגניטיביים של שימוש בעט ונייר.
קחו למשל את ילדי בית ספר. ככל שהעולם התקדם בהדרגה לאפשרויות דיגיטליות, בתי ספר רבים החלו לשים דגש רב על ידע טכנולוגי ופחות משקל על היכולת לתמרן בעט. במקרים מסוימים, ילדים לומדים להקליד עוד לפני שהם לומדים לכתוב ביד.
עם זאת, מחקר על התפתחות ילדים בגיל הרך הראה כי לאלו שלומדים את אותיות האלף-בית על ידי התחקות אחריהם באמצעות תנועה, כמו כתיבה, יש זיהוי והבנה טובים יותר ולאורך זמן יותר מאלה שעושים זאת על ידי הקלדה. גם פעולת ביצוע התנועות הכרוכות בכתב יד מאפשרת שינון גדול יותר של מילים חדשות.
אצל מבוגרים, ההרגל לרשום הערות עם טלפונים או מחשבים ניידים הפך נפוץ יותר ויותר, אך נראה שהוא פחות יעיל מאשר לעשות זאת ביד.
הנה כמה דוגמאות למחקרים בנושא: מחקר של האוניברסיטה הנורווגית למדע ופורסם בכתב העת Frontiers in Psychology בינואר השנה, תיעד את הפעילות המוחית של 36 סטודנטים באוניברסיטה. בתחילת הניסוי נדרשו התלמידים לעטות קסדה ועליה חיישנים שעקבו אחרי גלי המוח. הם נתבקשו לכתוב מילים באמצעות עט דיגיטלי על גבי מסך מגע, או להקליד את אותן מילים באמצעות מקלדת. כשמילה כמו "יער" או "קיפוד" הופיעה על מסך מולם, היו לרשותם 25 שניות לכתוב או להקליד את המילה שוב ושוב.
החוקרים מצאו שכאשר מדובר בכתב יד, הדורש פעילות ויזואלית, גרפית ומוטורית, הופעלו כמעט כל אזורי המוח בהשוואה להקלדה, וכי הכתיבה דרשה תקשורת בין קליפות המוח - החזותית, החושית והמוטורית. לעומת זאת, בעת הקלדה, שבה המקשים נראים זהים זה לזה ללא קשר לאות, נדרשה פחות פעילות מוחית בקליפות המוח החזותית והמוטורית.
מחקר אחר משנת 2014 מצא כי סטודנטים שהסתמכו על הקלדה לצורך רישום הערות בהרצאות וסמינרים הראו ביצועים גרועים יותר בשאלות מושגיות מאלה שרשמו הערות ביד.
למה כתב יד טוב יותר ללמידה?
נראה שהתשובה מתייחסת למורכבות היחסית של המעשה בהשוואה להקלדה. כתיבה דורשת יותר תנועה, יותר מיומנות וקואורדינציה, ותשומת לב חזותית רבה יותר, ולכן היא מעודדת חלקים שונים במוח להתאחד כדי להמיר את הצורות בראשנו למשהו גלוי על הדף.
ואז יש את מערכת הראייה שלך. העיניים שלך צריכות לקלוט את המידע של מה שאתה מייצר ולהעביר אותו למוח שלך כדי שיוכל לבדוק שהפיתול על הנייר שלך תואם את המודל המנטלי של התסריט שאתה מנסה לייצר. אם יש שגיאות או סטיות, הוא צריך לשלוח הודעות כדי לשנות את תנועת היד שלך כדי לתקן את הצורות.
בהקלדה, המורכבות הזו אינה קיימת. זה כמובן לא אומר שהקלדה היא חסרת תועלת; אנחנו עדיין יכולים ליצור קשרים דומים ולשלב מידע, אבל אנחנו צריכים לעשות זאת בצורה מכוונת יותר.