אל תשלחו אף פעם את הודעת הטקסט הזו למישהו שסובל מחרדה

הודעות הטקסט שנכנסו אל חיינו בסערה הם אחד הדברים הטובים שקרו לנו בתקשורת, אבל יש להן מינוס ענק - הן לא כוללות את הטון בו הדברים נאמרים ולכן הן יכולות להתפרש בצורות שונות ומשונות. לדברי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שלוש מילים קטנות יכולות לעורר חרדה אצל חלק מהאנשים: "אנחנו יכולים לדבר?"

אלכס אוליבר-גנס, פסיכולוג משפחתי, התראיין לאתר ה-HuffPost ואמר כי "העמימות וחוסר הטון או ההקשר במסרים מסוג זה משאירים כמות עצומה של מקום לפרשנות".

למה השאלה כל כך מטרידה? אוליבר-גאנס מציין כי: "מי אי פעם אמר, 'אפשר לדבר?' והיו לו חדשות נהדרות לחלוק?" לדבריו כאשר השאלה הזו מוצגת בפני מי שסובל מחרדה, זה פשוט עלול לגרום למצוקה רצינית.

לדברי אריאנה גליגר, מנהלת תוכנית המתח, טראומה וחוסן באוניברסיטת אוהיו סטייט, אחד התסמינים העיקריים של חרדה הוא חשיבה קטסטרופלית, האמונה שתוצאה גרועה היא לא רק אפשרית אלא גם סבירה. ביחס לטקסט כמו 'האם אנחנו יכולים לדבר' חשיבה זו יכולה להתבטא בכך שהנמען מאמין שיאבד את עבודתו או מערכת היחסים שלו. "זה יכול להיות ממש מעיק ומתיש", ציינה גליגר.

תקשורת מודרנית היא בעצמה נושא מלחיץ, וההיצמדות שלנו למכשירי הטלפון שלנו נקשרה לבעיות בריאות נפשית שונות והיא מטרידה על אחת כמה וכמה את מי שסובל מחרדה.

בעוד שהודעות טקסט עשויות בהתחלה להקל על תחושות החרדה, ולאפשר לאדם החרד להרגיש חופשי יותר בהבעה שלו, האופי הבלתי ניתן לפענוח של הודעות מסוימות עלול לגרום להם לפרש טקסטים תמימים למשהו שלילי ביותר.

אוליבר-גאנס אמר, "מכיוון שלהודעות טקסט חסרות רמזים לא מילוליים מסוימים, אנחנו כל הזמן מניחים את הטון והכוונה של השולח". לכן הוא מציע את תבנית הטקסט הבאה: "תגיד 'רציתי לעשות בירור לגבי [הנושא שאתה רוצה לדון בו]. יש לך 15 דקות מאוחר יותר היום?' זה ממזער עמימות, מציב ציפיות ברורות ונותן לאנשים הבנה טובה יותר של היקף השיחה, במקום להשאיר אותם לתהות", היא מסבירה.

עם זאת, שיחות עדינות ורגישות מחייבות מדיום אחר. "כל דבר שקשה לפרש באמצעות טקסט, או קל לפירוש לא נכון ללא שפת גוף או טון דיבור, פשוט צריך להימנע על פני טקסט. אם יש נושא קשה במיוחד שאתה צריך להתייחס אליו, אולי עדיף לחכות עד שתוכל להזכיר אותו באופן אישי או בשיחת טלפון".