גם אחרי שאמא נחטפה לעזה לא יכולתי להפסיק לעבוד. זה מקצוע מחייב

היום (12/5) מצוין יום האחות הבינלאומי, והשנה אין ספק כי לצוותי הרפואה שעבדים ימים כלילות מגיע שיכירו בהם, ולא רק ביום אחד. הסיפור של טל אמנו בת ה-62 שעובדת בתור אחות בלא פחות משלושה מקומות שונים: סניף מכבי באילת, מוקד אחיות טלפוני של מכבי ללא הפסקה ובסניף טיפת חלב של משרד הבריאות באילת הוא לא רק סיפור של גבורה, אלא גם של חוסן.

בשבת השחורה, אמה של טל, אלמה אברהם, נחטפה מביתה לאחר שמחבלים שחדרו לקיבוץ נחל עוז פרצו את הממ"ד שבו הסתתרה, הכניסו אותה לרכב עד שער הקיבוץ ומשם לקחו אותה רכובה על אופנוע לסג'עייה שבצפון הרצועה. טל גילתה שאימה נחטפה רק ביום ראשון בשעה 4:00 לפנות בוקר לאחר שהקשר עימה נותק כבר ביום שבת בשעה 11:00 בבוקר.

גם בזמן שאימה הייתה חטופה, אמנו שמתגוררת בקיבוץ גרופית שבערבה, נשואה, אם לשניים וסבתא לנכד המשיכה בעבודתה כאחות בסניף אילת של מכבי ובמוקד הטלפוני במטה, כל זאת תוך שהיא ממשיכה להילחם לשחרור אמא שלה. "על אף שהקרובים אליי הפצירו בי לקחת הפסקה מעבודותיי, האמנתי שהצורך בי כאחות בזמן מלחמה, אינו מאפשר לי לעצור".

טל לא מתעסקת ברגשות אשם, אלא במה צריך לעשות בכל שלב נתון, אך יחד עם זאת, מצד שני היא מרגישה שהיא אינה מקבלת תמיכה מספקת מהמדינה כפי שהייתה מצפה לקבל. לתחושתה, המדינה שמטה את היד ממנה, לא מחבקת אותה מספיק ולא נותנת לה את היחס הראוי. אימה של טל שוחררה במהלך עסקת החטופים בחודש נובמבר האחרון. בשבוע שעבר היא שוחררה מבית החולים לאחר חמישה חודשים בכדי להמשיך את השיקום כשלצידה טל ומשפחתה המלווים אותה בכל צעד בדרכה לחזור לעצמה.

טל שעובדת כאחות כבר 38 שנים טוענת כי "זה מקצוע פרקטי שאפשר לעסוק בו בכל מקום ובכל צורת חיים על הגלובוס", ומוסיפה, "תמיד תהיה לו נוכחות, הוא מרתק ומגוון מאוד ואין בו משהו שדומה לשני".

כשאנחנו שואלים אותה על מקרה אחד שזכור לה במיוחד בכל הקררירה היא מספרת על מטופל מנחל עוז שהיה נשוי ואב לשלושה ילדים. "בזמן שהייתי בתקופת המבחנים בבית ספר לאחיות שבו למדתי, אשתו של המטופל סבלה מאירוע מוחי - מפרצת במוח, והיא הייתה מאושפזת בסורוקה ונפטרה כעבור 10 ימים. במהלך הזמן שבו חלתה, ישבתי ליד מיטתה ולמדתי למבחן הסיום הממשלתי. המטופל נשאר אלמן עם שלושה ילדים קטנים בנחל עוז. כעבור כמה שנים הוא חלה בסרטן. ליוויתי אותו לאורך המאבק במחלה שלו, וניסיתי לעודד אותו עד שלבסוף לצערי נפטר. סיפור זה מסמל עבורי את תחילת הדרך המקצועית שלי - החשיפה לחולי, למוות ולפרידה, אך מצד שני גם לחיבוק ולתמיכה. ניתן לראות כיצד העולמות מתערבבים".