דה לה ויקטואר, בית הכנסת הגדול של פריז (ושל צרפת) ממוקם בלב עיר האורות, ברובע התשיעי, מקום עמוס תיירים ומקומיים שגודשים את המסעדות בערבו של יום ראשון, לפני שסוף השבוע מסתיים. אבל הרחובות שמקיפים את בית הכנסת הזה, שידע אירועים היסטוריים כמו ביקור של תיאודור הרצל ב-1895 וחתונת בנו של אלפרד דרייפוס ב-1890, שוממים מאדם.
משטרת פריז הציבה מחסומים בכל הרחובות המובילים למקום, לאחר שקיבלו התראות על פיגוע אפשרי באירוע שמתקיים שם - השקת תוכנית משרד העלייה והקליטה לליווי אנשי רפואה מצרפת ובלגיה שרוצים לעלות לישראל.
נראה שהמקומיים פחות מתרגשים מסידורי האבטחה המחמירים. מאז אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה, זו המציאות החדשה של יהודי פריז. חלקם מודים שהכניסו את המזוזות הביתה, אחרים מספרים שהם מורידים את הכיפה ברחובות המרכזיים.
וזה אולי מסביר את ההיענות החריגה לאירוע שקיים כאן בעיר משרד העלייה והקליטה בשיתוף משרד הבריאות, ארגון "נפש בנפש" ובסיוע הסוכנות היהודית, לרגל השקת תוכנית שנועדה להאיץ את עלייתם לישראל של 2,000 רופאים יהודים מרחבי העולם במהלך חמש השנים הקרובות.
יריד MedEx, שמאורגן בשנים האחרונות על-ידי ארגון נפש בנפש בצפון אמריקה בהצלחה מרובה, והצליח למשוך לישראל כבר מאות רופאים יהודיים, אומץ לראשונה גם כאן, באירופה.
כ-450 רופאים ורופאות מצרפת ובלגיה, מספר גדול בהרבה מזה שציפו לו, הגיעו ליריד התעסוקה הרפואי שהוקם במיוחד עבורם כדי לקדם את רצונם לעלות לישראל. ביריד הזה, יכלו אנשי הרפואה המקומיים לעבור ראיונות עבודה עם נציגי כל בתי החולים וקופות החולים שהוטסו לכאן, לטפל בניירת הכרוכה בהכרה הישראלית בתחום ההתמחות שלהם ולשמוע מרופאים צרפתים אחרים, שכבר עלו לישראל בשנים האחרונות, את חוויות הקליטה והחיים במדינה.
"האנטישמיות כאן בפריז הגיעה לשיאים חדשים", אומר לוואלה בריאות עמנואל (מנו) ציון, ראש משלחת הסוכנות היהודית לצרפת, "מדובר בעלייה של אלף אחוז במספר התקריות. הקהילה כאן מאוד ציונית ומגויסת למען ישראל והקשרים עם המדינה הלכו והתהדקו מאז ה-7 באוקטובר. ההזדהות והסולידריות של הקהילה היהודית פה עם ישראל הלכה וגברה, והתרגום של הדבר הזה הוא הרצון לעלות ארצה ולהגשים את עצמם בישראל".
"הכל יקר בישראל, יותר אפילו מאשר בצרפת"
כך בדיוק מרגישים יוהן וג'סיקה בן שימול. הוא מסיים את לימודי הרפואה בעוד שנתיים ויהיה אורולוג, היא מסיימת תוך שנה ותהיה רופאת אף אוזן גרון. "המחשבה על עלייה הייתה תמיד קיימת", אומרת ג'סיקה, "אבל אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו מבינים שהגיע הזמן לעשות את הצעד הזה, בעיקר בשביל אריה, בננו בן השנתיים. אנחנו רוצים לייצר עבורו עתיד טוב יותר, ואת זה נוכל לקבל בישראל, לא בצרפת".
לדברי יוהן, את האנטישמיות שהתעוררה מאז פרוץ המלחמה הם אישית לא מרגישים, אבל לגמרי חווים אותה. "עבורי, השתיקה הרועמת של הקהילה הרפואית הצרפתית נוכח מה שקרה ב-7 באוקטובר בישראל, זה אנטישמיות. כשפרצה המלחמה באוקראינה, הם ידעו טוב מאוד באיזה צד לתמוך ולמי צריך לעזור. פה זה פשוט לא קרה".
"כרגע אנחנו בודקים איך הצעד הזה יוכל להתאפשר מבחינה כלכלית", מוסיפה ג'סיקה, "ברור לנו שנצטרך לרדת ברמת החיים כי הכל יקר בישראל, יותר אפילו מאשר בצרפת, אבל נרוויח איכות חיים שלא קיימת פה, וזב מה שחשוב באמת. אנחנו כבר לא מרגישים שהמקום שלנו הוא כאן בצרפת והמלחמה רק הדגישה את זה".
אודרי אנדל, רופאה כללית, שמתמחה ברפואת כאב, תמיד רצתה לעלות לישראל, אבל הילדים (בן 20 ובת 22) אף פעם לא רצו לעזוב את צרפת. "עכשיו, דווקא הילדים שלומדים כאן באוניברסיטאות לוחצים עלי שנעשה עלייה", מספרת אנדל.
"מיד אחרי 7 באוקטובר, חברים שהיו להם באוניברסיטה ניתקו איתם קשר ובקמפוס ממש אפשר לראות את האנטישמיות במיטבה עם האשמות שהיהודים רוצחים ועושים שואה לתושבי עזה", היא מוסיפה.
הרצון הוא להתמקם בתל אביב, אומרת אנדל, "אבל אני פתוחה לשמוע על מקומות אחרים במרכז. זה גם תלוי בעבודה של בעלי. כאן הוא בעלים של מסעדה, אז נצרך לראות מה הוא יעשה בישראל".
אנדל מעריכה שהמשפחה תעלה לישראל בשנתיים הקרובות. "קצת מפחיד אותנו מבחינה כלכלית, אני מבינה שבישראל הכל יקר, אבל אני מאמינה שנסתדר כמו כולם".
"בעלי כבר לא חובש כיפה בדרך לבית הכנסת"
לורנס בלאיש ובעלה, זוג רופאי שיניים בשנות ה-50 לחייהם, שמחזיקים כל אחד מהם מרפאה משלו במרכז פריז, חושבים לעלות לישראל כבר שנים.
אירועי 7 באוקטובר גרמו לזוג בלאיש להיות מעשיים יותר במחשבות על עלייה. "יש שינוי גדול ברחוב הצרפתי מאז תחילת המלחמה בעזה. תמיד הייתה כאן אנטישמיות בצרפת שבאה מכיוון ההמונים, ותמיד גונתה על-ידי המנהיגים. השינוי הגדול היום הוא שמנהיגים רבים לא מגנים את האנטישמיות ברחובות, ובשתיקה שלהם הם למעשה פותחים את כל השערים לאלימות ואנטישמיות נוספת. זה מרגיש כאילו עכשיו יש רשות להיות אנטישמי ובוטה כלפי יהודים, ואותי אישית זה מפחיד".
מאז פרוץ המלחמה בני משפחת בלאיש מנסים להצניע את יהדותם, לפחות ברחוב הצרפתי. "בעלי כבר לא חובש כיפה בדרך לבית הכנסת והבן, שהולך עם ציציות, מסתיר אותן כשהוא ברחוב. זה כבר לא בטוח", היא מספרת.
"הוריו של בעלי עלו לפני 25 שנה ומאוד מרוצים", היא מוסיפה. "אבל הם נשארו צרפתים בין הישראלים. אני רוצה להרגיש ישראלית כשנעבור לישראל, לא אאוטסיידרית".
מועד עלייה מדויק עדיין אין להם, אבל הכוונה היא לעלות בשנתיים הקרובות. "אנחנו נעשה עלייה רק כשיהיה ברור לנו שיש לנו מקומות עבודה מסודרים. אנחנו לא רוצים להיות מה שמכנים כאן 'רופאי בואינג', אלו שעובדים בצרפת וטסים לסופי שבוע בישראל. המטרה היא לבנות את החיים שלנו בישראל ב-100%, לא להתנדנד בין שתי המדינות", מסכמת בלאיש.
"כלכלית נצטרך להצטמצם בישראל"
החיים בישראל אינם זרים לאורלי טימסיט, רופאת עיניים. "אח של בעלי מתגורר בישראל כבר שנים רבות ויש לנו מספר בני דודים שכבר עשו עלייה". את ההתמחות שלה היא אפילו עשתה בבית החולים איכילוב, ובעלה, שעובד כמהנדס, תמיד חלם לעשות עלייה.
"אישית לא חוויתי יחס שונה או אנטישמיות כאן בצרפת", מספרת טימסיט, "אבל רואים שזה מתגבר בתקשורת ושומעים סיפורים של אנשים אחרים. אני רוצה לעלות לישראל כי אני תמיד מרגישה שם הרבה יותר חופשיה, הרבה יותר אני. כאן אני היהודייה שמוקפת צרפתים, בארץ אני מרגישה בית".
התכנון הוא לעלות לישראל תוך שנתיים עד שלוש שנים. "ברור לי שכלכלית נצטרך להצטמצם, אבל זה לא מפחיד אותי. כשאתה בפריז, אתה מוציא הרבה כסף על קניות וחופשות. אני מאמינה שבישראל יהיו דברים אחרים, פחות חומריים, שימלאו אותי".
הדבר היחיד שכן מפחיד את טימסיט בישראל קשור בבנה בן השנה. "אם נעבור לישראל, הוא יצטרך לשרת בצבא, וזה מטריף אותי כאמא, אבל אני לא יכולה לדאוג לזה עכשיו, זה יקרה עוד המון שנים".
"הצרפתים מרגישים את שעון החול"
"גם אם הרבה מהם לא יודו בזה, הצרפתים מרגישים את שעון החול שמתקדם במהירות כאן באירופה לקראת חוסר יציבות ליהודים", אומר לוואלה בריאות זאב גרשינסקי, סמנכ"ל נפש בנפש. "זו לא הסיבה העיקרית לעלייה, אבל זה תמיד ברקע ואי אפשר להתעלם מכך".
עד כמה הם "מבושלים" לעשות עלייה?
"הם כאן כדי לקבל את הכלים שיעזרו להם להיות 'מבושלים'. זה אומר ודאות לגבי זה שהם יקבלו את רישיון הרופא שלהם בישראל, שיהיה להם מקום עבודה עם משכורת קבועה, שבן או בת הזוג יהיו מסודרים בעבודה. כל אלו יגרמו להם להרגיש יותר בטוחים עם הצעד הגדול הזה שנקרא עלייה".
מה ההבדלים שאתה רואה בין הרופאים מצרפת לבין אלו של צפון אמריקה?
"יש יותר קווים מקבילים, אבל בוודאות הצרפתים יותר צעירים, הגיל הממוצע הוא 35, האמריקאים מגיעים לישראל בגיל מאוחר יותר, הרבה מהם לקראת גיל פרישה. הצרפתים פועלים יותר מהלב, אצל האמריקאים זה יותר מחושב, יותר מהראש. הציונות והחיבור לישראל הם המוטיב המרכזי לעלייה מצרפת. על שאר הצרכים אנחנו כבר נענה ונטפל כדי שהמהלך הזה יעבור בצורה חלקה יותר".
"אחרי ה-7 באוקטובר הפצנו קול קורא לרופאים ברחבי העולם לבוא ולהתנדב בישראל", מספר עו"ד אביחי כהנא, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה. "פנו 7,000 רופאים, היענות אדירה. העלייה מצרפת נסקה ב-300 אחוז ומצפון אמריקה ב-150 אחוז. מאירופה מגיעות יותר משפחות צעירות. לא מעט מחכים לראות מה יקרה בצפון כעת כי זה הנעלם המרכזי שישפיע רבות על ההחלטות שלהם אם ומתי לבוא".
איך גורמים לרופא שמרוויח הון בצרפת להיכנס למערכת הבריאות הציבורית בישראל?
"השגנו מענקים של 300 אלף שקל לכל רופא שיהיה מוכן לעבוד בצפון או בדרום ,ואם בעבר התנאי היה להתגורר באזורים אלו, הסרנו את זה עכשיו כי ברור לנו שבמצב הנוכחי אנשים יעדיפו להתגורר באזורים יותר שקטים. יש לנו למשל רופאה אמריקאית שגרה ברעננה ועובדת באחד מיישובי העוטף בדרום. לא פשוט, אבל בהחלט עובד".
בנוסף, הקים המשרד מנהלת לעליית רופאים שמטרתה לחתוך בבירוקרטיה הקשורה לעלייה. "עד היום התחלנו לטפל בעולים מרגע נחיתתם בנתב"ג ורק אז הם היו מגלים את הבעיות והנושאים איתם הם צריכים להתמודד. היום העבודה מתחילה הרבה לפני. היריד הזה למשל, הקמנו גם עשרות אולפנים חדשים בכל הארץ ולראשונה, אנחנו מפעילים אולפנים ללימוד עברית באופן דיגיטלי. כל מי שפותח תיק עולה, מיד מופנה לאולפן הדיגיטלי ללימוד עברית הרבה לפני תאריך העלייה שלו".
איך תצליחו להגיע ל-2,000 עולים רופאים בחמש שנים?
"עובדים קשה. אנחנו שוקלים לערוך יריד דומה במערב ארצות-הברית, נגיע בקרוב גם לדרום אמריקה ואפילו לאוסטרליה. היהודים בעולם התעוררו ואנחנו כאן כדי לסייע להם לעלות".
הכותב היה אורח ארגון נפש בנפש משרד העלייה והקליטה בפריז