אם הייתם צריכים עוד הוכחה - מחקר חדש מצא שהורים שמעירים לילדים שלהם על המשקל, מעמידים אותם בסיכון גבוה יותר לסבול מדימוי גוף נמוך עשרות שנים מאוחר יותר, ללא קשר למשקלם כבוגרים. המחקר שפורסם בימים האחרונים בכתב העת Lancet Regional Health Europe מתבסס על נתונים של כארבעת אלפיים בני נוער מהעיר בריסטול וסביבתה בבריטניה. המחקר החל בשנות ה-90 כשהמשתתפים היו כבני -13 ונמשך עד שהמשתתפים הגיעו לגיל 31. החוקרים טוענים שזו המחקר הראשון שבוחן את השפעות ארוכות הטווח של הלחץ שמפעילים ההורים על ילדיהם בסוגיית המשקל.
בתחילת המחקר, הילדים נשאלו באיזו תדירות אימם או אביהם העירו להם על משקלם, מתחו ביקורת על כמות המזון שהם צורכים באופן שגרם להם להרגיש רע, באיזו מידה בני משפחה וחבריהם לספסל הלימודים בבית הספר הקניטו אותם בגלל משקלם או מבנה גופם, כמה לחץ הם הרגישו מצד המשפחה, החברים והסביבה לרדת במשקל ממשפחה ושאלות נוספות.
שמונה עשרה שנים מאוחר יותר, חזרו החוקרים לאותם משתתפים שהפכו כבר למבוגרים וביקשו מהם לדרג את הערכה עצמית שלהם בנוגע לדימוי הגוף באמצעות היגדים כמו: "אני שונא את עצמי בגלל המשקל שלי", "אני פחות מושך מרוב האנשים האחרים בגלל המשקל שלי" וכדומה.
סיכוי גבוה לסבול מהערכה עצמית נמוכה אפילו עשרים שנה מאוחר יותר"
על פי הממצאים, ילדים בני 13 שחשו לחץ מצד בני משפחה לרדת במשקלם ולהשיל את הקילוגרמים העודפים וספגו העלבות והקנטות על רקע משקלם, סבלו מדימוי עצמית נמוך יותר כשהפכו לבוגרים בני 31. החוקרים טוענים שנמצאו השפעות משמעותיות וארוכות טווח על ההיבטים הפסיכולוגים של אותם ילדים שהפכו למבוגרים שנגרמו מלחץ של הורים, בני משפחה והסביבה החברתית. החוקרים מסבירים שהצורה שחוו הילדים את סוגיית המשקל מצד הוריהם גרמה להם כבוגרים להרגיש שהם פחות אטרקטיביים, פחות מוכשרים או פחות בעלי ערך כאדם בגלל משקלם, גם אם הם אינם סובלים מהשמנה או תת משקל.
"בהינתן לכך שיש ראיות משמעותיות לכך שלדימוי גוף נמוך יש השלכות חמורות על היבטים נפשיים, ממצאי המחקר שלנו מדאיגים והם עשויים לסייע לבנות תוכניות למניעה ולתמיכה להורים כדי להימנע ממצבים כאלו, ובמקום זאת לתת להם את הכלים הנכונים לחינוך ילדיהם", סיכמו עורכי המחקר. "לילדים שסופגים ההערות לגבי המשקל מההורים ומבני משפחה, יש סיכוי גבוה לסבול מהערכה עצמית נמוכה ומדימוי גוף נמוך אפילו עשרים שנה מאוחר יותר", הסבירה ד"ר אמנדה יוז, אחת מעורכות המחקר ומרצה במחלקה למדעי בריאות בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בריסטול.
ד"ר יוז מדגישה שממצאי המחקר שלהם לא מעודדים השמנה בקרב ילדים. "אנחנו לא טוענים שהורים לא צריכים לקדם אכילה בריאה או שלא מומלץ להם לעודד את ילדיהם לבצע פעילות גופנית. צריך לדעת איך לעשות את זה בצורה נכונה. חשוב ללמוד איך לעודד את הילדים לצרוך מזון בריא שאינו עתיר בשומן, סוכר או נתרן למענם, כדי שזה יגרום להם - לא להוריהם - להרגיש טוב יותר. אל תגידו להם שהם צריכים להיות רזים כדי להיות טובים או מוצלחים יותר", אומרת ד"ר יוז.
ומה קורה בישראל?
על פי דו"ח שפורסם בשנה שעברה במסגרת התוכנית הלאומית למדדי איכות בהקהילה בהובלת המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, עולה כי בשנת 2021 שיעור הילדים (בגיל 7) בישראל עם עודף משקל עמד על כ-19.6 אחוזים. בקרב בני הנוער (גילאי 14-15) שיעורי עודף המשקל והשמנת יתר היו 29.3 אחוזים.
"לצערנו, על אף הרצון הטוב של ההורים בטובת ילדיהם, להערות על רקע עודף משקל או השמנת יתר יש השלכות נפשיות מרחיקות לכת", מציין ד"ר רז הגואל, רופא מומחה ומנהל "המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה". "המחקר הנוכחי החל בשנות ה-90 - טרם התפתחות הרשתות החברתיות - ולכן ניתן להעריך שההשפעה שיש כיום לכלי המדיה החדשים כמו אינסטגרם וטיקטוק עלולה להיות הרבה יותר משמעותית ולגרום לדימוי גוף נמוך יותר". ד"ר הגואל סבור שהפנית אצבע מאשימה בנושא המשקל מצד ההורים, עלולה להתפרש אצל הילדים כעצלנות, העדר כוח רצון, זלזול וכדומה, על אף שבפועל ישנם גורמים רבים שתורמים להשמנה בקרב ילדים שאינם בשליטתם כמו גנטיקה והשפעות סביבתיות.
"בשנים האחרונות נוספו כלים בטוחים ויעילים המאפשרים לטפל בבני נוער עם עודף משקל והשמנה. חשוב לציין, תהליכים אלו צריכים להיות בליווי של אנשי מקצוע מתחומים שונים על מנת להתאים את הטיפול הנכון תוך התייחסות להיבטים הרפואיים, התזונתיים, ההתנהגותיים והרגשיים של הילדים ובני הנוער, ומתן מעטפת טיפול משפחתית"