באותה שבת, כאשר בן הזוג נקרא לדגל, נשארת בבית עם הילדים ולא ידעת בדיוק כמה זמן כל "האירוע" הזה יימשך. ככל שעברו הימים, הבנת שמדובר באירוע ממושך וכבר היססת בעצמך לברר מה הצפי לסיומו. לאחר תקופה של כמה חודשים, הגיעו השחרורים לאיטם, והחזרה לשגרה הפכה למשימה הנוכחית. והנה, עם קבלת הצו החדש, נדרשת היערכות מחודשת אל מול הילדים.
אחד העקרונות החשובים במקרה כזה הוא שקודם כל נקיים דיאלוג עם עצמנו ועם בן הזוג שלנו, כדי להכין את עצמנו בטרם אנו ניגשים להכין את הילדים שלנו. בכתבה הקודמת הצגתי דרכים להתמודדות רגשית, מנטאלית ופרקטית עם המצב עבורכם (ההורים) וכעת אני מציעה לשבת עם הילדים, לא בדרמטיות, ולספר להם יחד עם אבא, שאבא הולך לחזור למילואים לתקופה קצרה ובאותה השיחה, לשלב משפטי העצמה מקדמים, אשר ייטעו בהם חוסן וידיעה שכולכם ביחד מסוגלים להתמודד. השיח הרגשי מכיל בתוכו דיאלוג קשוב ומכיל עם מתן לגיטימציה רגשית, כלומר- אישור הרגשות, נרמול, הזדהות ואמפתיה. *ההבדל (בכללי) בין הזדהות לאמפתיה הוא, שבהזדהות אנו נכנסים לעומק החוויה הרגשית של הילד שלנו ושוהים איתו בתוך "מרחב הבעיה" ובאמפתיה אנו שומרים על מרחק רגשי מסוים על מנת שנוכל גם להוביל את הילד שלנו החוצה "למרחב הפיתרון".
בכתבה הבאה אציג מספר דרכים לתווך את המצב לילדים וכן מספר פעולות מעשיות שניתן לבצע כדי להתמודד עם התקופה המאתגרת.
מנטרות מחזקות תודעה- מה שנאמר לעצמנו ישפיע על ההרגשה שלנו ולכן חשוב שנהיה מודעים לכוחה של המילה ולדיאלוג הפנימי שאנו מנהלים עם עצמנו ולאופן שבו אנו מפרשים את המציאות.
1. "הפעם אנחנו מוכנים": הידיעה שיש צו מילואים באופק יכולה להיות מטלטלת, משום שיש בה מעין שחזור של חוויה קודמת שנצרבה בתודעה כטראומתית במידה מסוימת (אצל חלקנו). לא הייתה שגרה, לא היו מסגרות ולא היה צפי והכל היה לוט בערפל. הפעם המצב הוא שונה. אנחנו יודעים שיש צו והוא לא "נופל עלינו" ביום שבת משום מקום, אנחנו יודעים פחות או יותר מתי אבא יחזור, כל כמה זמן ולכמה זמן, וגם יודעים לנקוב בתאריך שהסבב יסתיים (אני ממליצה תמיד לסייג את תאריך השחרור כדי לא ליצור מצב של אכזבה, על אף שיש יותר ודאות). האמירה הזאת ש"הפעם אנחנו מוכנים" היא לכשעצמה מרגיעה, משום שהיא מכניסה לנו את הידיעה והתחושה שאנחנו בשליטה על המצב.
2. "אנחנו יודעים מה לעשות ואיך להתמודד": כל אמירה שיש בה איזכור למסוגלות העצמית שלנו - מייצרת חוסן פנימי. עברנו את זה. נכון, היה קשה, אבל עכשיו אנחנו מוכנים וכבר פיתחנו שיטות לכל מצב.
3. "אני סומכת על עצמי ועליכם שנסתדר, אנחנו מסוגלים": המשפט הזה מייצר תחושת סמכות, הנהגה והובלה של המצב על ידי ההורה, יחד עם הטמעת הידיעה שהילדים מסוגלים להתמודד. אני מציעה להתייחס למצב החדש כמו אל משימה משפחתית, מתוך ראייה שמקנה ביטחון כהורה סמכותי שרותם את הילדים למשימה משותפת. הגישה הזאת מייצרת תחושת שייכות, הירתמות, ביטחון, אמון והעצמה אישית ומשפחתית, שמכירה בכוח ובמסוגלות של כל אחד מבני המשפחה להתמודד.
4. "זה זמני": הידיעה שיש זמן מתוחם לאירוע, מסייעת מאוד להתמודדות. נכון שיכולות להיות תזוזות במועד השחרור, אבל אני רוצה להאמין שהן לא יהיו קיצוניות. בכל אופן, חשוב לתת טווח זמן כללי, ולא לנקוב בתאריך קונקרטי. ההבדל מהסבב הראשון הוא שלא ידענו עד מתי הוא יימשך, ועכשיו יש יותר ודאות וסדר וזה מכניס בהירות וביטחון.
פעולות מעשיות שאפשר לעשות עם הילדים כדי להתמודד עם הקושי- ילדים מבינים בעיקר באמצעות חוויה ולכן כל פעולה שתחבר אותם עם הידיים, עם הדמיון ועם השיח המשותף- תייצר תחושת שליטה מוחשית, מחברת ומעצימה.
1. הפכו את הסבב הבא להרפתקה: נסו לתכנן מה תעשו בכל אפטר, בסופ"ש בלי אבא, בסופ"ש עם אבא. אפשר באמצעות שיחה, או לרשום על המקרר רשימה של דברים ששווה לחכות להם. לכל אחד מבני המשפחה יכולה להיות רשימה משלו, כמובן גם לאבא שיוצא למילואים יש רשימה שהוא יכול לרשום אותה לפני שהוא יוצא וגם לשתף כשהוא חוזר לאפטר.
2. התמודדות עם הגעגוע: הכינו פתקים עם זמן משותף ביחד שהיה כייף ומצחיק בתקופה האחרונה, הכניסו את כל החוויות לתוך צנצנת ובכל רגע שתרגישו געגוע, תיקחו פתק ותיזכרו בזמן משותף ביחד שיעלה לכם חיוך. אפשר להוסיף תיאורים כמו - איפה זה היה, אם אכלתם משהו- מה היה הטעם? מה היה הריח? האם הייתה מוסיקה? ככל שתשלבו יותר את החושים- כך תוכלו לחזור לחוויה ולהרגיש אותה בתוככם כאילו היא מתרחשת שוב. השחזור הזה גורם לנו להתרפקות על העבר, לחווית הנוסטלגיה, מעין נינוחות והנאה ולתחושה של שחזור החוויה בתוכנו ואלו מסייעים לנו להתמודד עם הגעגוע.
3. כתיבה כריפוי: כתבו "יומן סבב" ובו תתארו מה עובר על כל אחד מכם ברמה היומית. אפשר לכתוב יומן משותף או יומן נפרד. לילדים שטרם כותבים- אפשר ליצור אלבום ציורים או תמונות ולכתוב למעלה תאריכים. כשאבא יחזור, תוכלו לשתף אותו במה שעבר עליכם במהלך התקופה. עצם העצירה והמחשבה על היום שלנו היא כשלעצמה מעניקה תחושה של נוכחות, ודאות, היאחזות בכאן ובעכשיו, שהם הדברים שעוזרים לנו לחוש בשליטה ומקנים ביטחון. כמו כן, נוצרות ציפייה וההתרגשות לשתף את אבא בחוויות שהצטברו בכל הזמן הזה, בהתכווננות כזו יש נטייה לחפש את הדברים הטובים שקרו וזה בפני עצמו מייצר תחושה חיובית כללית.
4. מיקוד שליטה פנימי: תחשבו על כל מה שבשליטתכם. כל מה שקשור למחשבות, לרגשות, לפעולות שלכם, ולבחירות שאתם עושים. כתבו בכל יום (או תגידו בקול) מה בחרתם לעשות היום? למשל: "בחרתי לשחק בכדור", "בחרתי לדבר עם חברה", "בחרתי לרקוד", "בחרתי לאכול פסטה" ככל שתתמקדו במה שבידיים שלכם, ולו בדברים הפשוטים ביותר והיום-יומיים, כך תרגישו יותר בשליטה ותחושו ביטחון.
5. מיקוד במה שוודאי: ודאות מעניקה אף היא תחושת ביטחון. כל ילד (וגם ההורה) אומר בתורו משהו שהוא יודע בוודאות על עצמו, על היום שלו, משהו כללי על החיים שלו. למשל: "אני עכשיו בחדר שלי", "כל יום שני יש לי חוג כדורגל", אני אוהבת לאכול פיצה". ככל שנתמקד במה שוודאי, נרגיש תחושת אחיזה בקרקע שתסב לנו תחושת יציבות וביטחון.
6. מיקוד בדברים הטובים: כתבו הכרות תודה. למשל: "תודה על השמש הנעימה", תודה על חברים טובים", "תודה על סיפור לפני השינה", תודה על החיבוק של אמא". הכרת תודה עוזרת לנו לראות את העולם בצורה חיובית. אמנם בעת משבר האתגר גדול יותר, אך עצם מיקוד תשומת הלב בדברים הטובים, שומר עלינו שמחים ומאושרים וגם עוזר לנו לזמן עוד מזה לחיינו.
7. חפשו את ההזדמנות: בכל בעיה יש הזדמנות (אמר צ'רצ'יל). נסו לזהות את ההזדמנויות שנוצרו בעקבות המילואים של אבא. למשל, איזה עוצמות גיליתם על עצמכם? מה הרווחתם מהמצב הזה? האם הכרתם אנשים חדשים משמעותיים בחייכם? ראייה חיובית עוזרת לנו להתמודד עם מציאות מאתגרת שאינה בשליטתנו, מזכירה לנו את העוצמות שלנו ואת מה שכן בשליטה שלנו, כמו החשיבה והפעולות שאנחנו בוחרים לעשות.
בכל מצב, מאתגר ככל שיהיה, אני נוטה לחפש את ההזדמנויות שנוצרות מתוכו. המיקוד במה שבשליטתנו וודאי עבורנו, מקנה תחושת של שליטה וביטחון ומאפשר לנו לתפקד בתוך מציאות לא ודאית. השיח הרגשי עם הילדים בתקופה זו חשוב מתמיד: ההכנה מראש, הלגיטימציה הרגשית לכל רגש שעולה, יחד עם הטמעת הידיעה שיש לנו את מה שנחוץ כדי להתמודד כל אחד בנפרד וביחד. חשוב שאנחנו, ההורים, נשדר סמכות וחוסן ככל שניתן וניעזר במה ובמי שצריך על מנת שנוכל גם להתמודד מול עצמנו ברגעי משבר. זה בסדר שקשה, זה בסדר גם לבכות, לצעוק ולהתרגז. חשוב שנהיה בחמלה עצמית ונקבל שאנחנו נמצאים במצב מורכב ויש מקום לכל קשת הרגשות. כמו שעברנו את זה בפעם הקודמת, הפעם נעבור את זה אפילו טוב יותר. פיתחנו את החוסן הנדרש כדי להתמודד עם המצב בצורה הטובה ביותר, עם הידיעה- שבכל רגע נתון אנחנו תמיד עושים כמיטב יכולתנו.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/