אם אתה הורים שגדלו בשנות ה-80 וה-90 ביטויים כמו "תסיים את ארוחת הערב אם אתה רוצה קינוח" או "ילד טוב משאיר צלחת ריקה" יכולים לרדוף אותך עד היום. כשאנחנו מגדלים את הילדים שלנו עכשיו, אנחנו רוצים לעזור להם לעשות בחירות בריאות, אבל בלי להעביר להם את אותם תסביכים שסבלנו בצעירותנו וחלקם נמשכים עד היום.
מקום אחד להתחיל בו הוא בחירה במילים כשמדברים על אוכל. "אני חושבת שהיחסים שלנו עם אוכל מתחילים ישירות בבית עם האופן שבו אוכל מוצג ומדברים עליו בבית", אמרה ד"ר רקל קטנג'יאן-איילה, מנהלת מרכז הגילוי באירווין. בכתבה שפורסמה בהפינגטון פוסט, מסבירים מומחים מה לא לומר לילדים שלכם על אוכל (ומה לומר במקום זאת).
"המזון הזה כל כך רע בשבילך!"
יש להימנע משיפוט על מזון של ילדים באמצעות תיוגו כ"טוב" או "רע". ילדים צעירים חיים בעולם של טוב מול רע, הסבירה ד"ר אריקה מילר, פסיכולוגית עם Connected Minds NYC. "הם באמת מכניסים דברים למסגרות, וכמבוגרים, אנחנו יודעים ששום דבר לא צריך להיות מחוץ לתחום, או ששום אוכל אינו טוב או רע כל הזמן, אבל ילדים לא יודעים איך להבין את כל זה", היא הוסיפה.
במקום לתייג מזון כ"טוב" או "רע", נסו גישה לא שיפוטית והתמקדו באיזה ערך מספק פריט מסוים. לדוגמה, פחמימות "מרושעות" מספקות דלק לגופים פעילים וגדלים, ושומנים עוזרים לגופים לספוג ויטמינים מסוימים. "הבנת הערך התזונתי עוזרת להתחיל לשנות את השפה של הילדים. בין אם זה פחמימה או שומן לעומת פרי או ירק, בסופו של יום, זה רק מספק לנו את התזונה המתאימה שלנו".
אם לילדכם יש נטייה לממתקים, נגיד, זה גם בסדר פשוט להפוך את הפריט לבלתי זמין עבורו - גם אם הם יודעים היכן מגירת הממתקים.
"אוף, הבטן שלי נהיית גדולה מכל השטויות האלה!"
אם אתם נוטים לדבר בצורה שלילית על הגוף שלכם, או על הגוף של ילדכם, במיוחד ביחס לאוכל, חשוב לקחת בחשבון את ההשפעה שיש לכך על ילדיכם. "ילד ששומע הורה מתלונן על גופו ומגביל מזונות מסוימים עשוי להרגיש שהוא צריך לעשות את אותו הדבר", מסבירה ד"ר רקל קטנג'יאן-איילה.
"ככל שלילד יש יותר הטיית משקל והרעיון שרז עדיף, כך האוכל הופך לנקודת דרמה", אמר אנדרסון. כדי להתייחס לזה עם אדם אהוב, תגיד לו באדיבות ובבהירות בפרטיות שהערות גוף אינן רצויות סביב ילדך. כאשר הערות מסוג זה מושמעות, אנדרסון הציע לומר משהו בסגנון: "כל הגופים באים בצורות ובגדלים שונים - אתה אדם טוב ללא קשר לגודל הגוף."
"תסיים הכל בצלחת ואני אתן לך קינוח"
עד כמה שאתה עשוי לרצות נואשות שהילד שלך יאזן את השטויות שהוא אכל בגינה עם קצת ירקות,
ללחוץ עליהם לעשות זאת בהבטחה של פרס מתוק הוא לא התשובה. גם לא להשתמש באוכל כשוחד לשום דבר, באמת (כלומר, לגרום להם לעזוב את הגינה עם הבטחה של ממתקים בבית).
"בכל פעם שאנו מתגמלים ילד על אכילה או על עשיית משהו, מה שאנו אומרים הוא 'נחשו מה? הברוקולי ממש גרוע וזה כל כך גרוע שאני מוכן לתת לך פרס. אז זה נוטה להפחית את הרצון הפנימי של הילדים לאכול את האוכל, וזה מגביר את הרצון שלהם לאכול את הגמול."
אתם גם לא רוצים לעודד ילדים לאכול צלחת שלמה של אוכל רק כדי לקבל קינוח. "זה הופך את הקינוח לנחשק עוד יותר וזה מקשה עליהם בעתיד להקשיב אם הם מלאים או לא".
"אתה לא יכול לאכול חטיף עכשיו, זה קרוב מדי לארוחת ערב"
בעוד שמבוגרים רבים עשויים לתפקד היטב עם שלוש ארוחות ביום, זה לא ריאלי לצפות מילד לעשות את אותו הדבר. לילדים קטנים, במיוחד אלה מתחת לגיל 5, יש חילוף חומרים גבוה יותר מאשר למבוגרים ולכן הם שורפים קלוריות מהר יותר וצריכים דלק לגוף.
לילדים שאוכלים ארוחת ערב עם משפחותיהם, זה עלול להיות קשה להם לאכול ארוחה כל כך קרוב לשעת השינה שלהם. "עבור חלק מהילדים, אולי חטיף הרבה יותר גדול עשוי להיות הרבה יותר טוב", אמר מילר. שקול לתת לילדך ארוחת ערב מוקדם יותר ביום, או חטיף אחר הצהריים יותר מתוך הבנה שהם עשויים לאכול פחות בארוחת הערב.