יום אחרי הטבח, הדבר הראשון שבקשתי לעצמי היה נעלי ריצה

בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר, הייתי עם אשתי סיון ושני הילדים שלנו כרמי בן ה-10 וברי בת ה-7, בבית שלנו בקיבוץ בארי. כשהייתה האזעקה הראשונה, חשבנו שאנחנו בתחילתו של עוד ירי טילים, כפי שפוקד אותנו מעת לעת. עם הזמן, התחוור לנו גודל האירוע. משהו בתודעה, בדרך כלל מנסה לנרמל לנו את המצב, ולא ללכת לסיטואציות הגרועות ביותר.

בחלוף השעות, הבנו שמאות מחבלים עוברים בית אחר בית בקיבוץ ורוצחים את כל מי שנמצא בו. בתוך תוכנו כבר התחלנו להבין שאנחנו ניצבים בפני הנורא מכל, ובכל זאת - ניסינו במצב הבלתי נתפס שנוצר לתווך לילדים שעדיין היו בפיג'מות שלהם משהו אחר ואופטימי. אחרי שעות ארוכות של לחץ וחרדה, חולצנו על ידי אחי שהגיע אלינו ביוזמתו ובעזרת כוח מאולתר שאסף בדרך.

במצבים כאלה אדם פועל מתוך אינסטינקט. כשאתה בממ"ד ומבין שעוד רגע אתה תישחט עם הילדים שלך, אתה בכל מקרה לא תצא מזה בריא לגמרי. ועדיין, צריך לאפשר "נורמאליות" בצל המציאות הנוראית הזו ולכן גם תיווכנו לילדים את המצב תוך כדי האירוע וכך שמרנו עליהם.

אחד האלמנטים החשובים בשיקום שלי מאותו יום ארור הוא הריצה. הריצה מאפשרת לי זמן שלי עם עצמי תוך כדי הדילוגים. הספורט עוזר לי לעבד ולפרק את היומיום ואת החוויות הרבות שאני עובר בתקופה האחרונה.

זו בדיוק הסיבה שאחד הדברים הראשונים שעשיתי כבר למחרת האירועים, במושב תימרת בגליל התחתון אליו הגענו לתקופה קצרה כפליטים בלי שום דבר שהוא שלנו, היה פשוט לשלוח הודעה לחבר שאני צריך נעלי ריצה. למחרת, הן כבר היו אצלי. גם כעת, כשאנחנו מתגוררים בינתיים בגבעת ברנר אצל המשפחה של אשתי, אני מקפיד מאד לרוץ כל הזמן, ואפילו התחברתי לאחרונה לקבוצת ריצה של אנשים מדהימים שמאתגרים אותי ומרימים אותי מעלה.

יש משהו בריצה שמאד עוזר - פעילות ספורטיבית בחוץ, בטבע, בנוף, מאפשרת לסדר מחשבות. מעבר לתרומה לבריאות הגופנית ולכושר, פעילות ספורטיבית שבה הגוף נמצא בתזוזה, מאפשרת גם מרגוע לנפש. זה פרק זמן של שקט שלך עם עצמך. שגרה של ריצה עוזרת לי לעבד את מה שעברתי עם המשפחה שלי, ועוזרת לי להיות אבא ובעל טוב יותר.

להיות פליט זה אומר שבעצם אין לך שום דבר שהוא שלך. נכון לעכשיו אין לי בית שהוא שלי, אין לי בגדים, וגם את נעלי הריצה ביקשתי מחברים. כשאין לך כלום ששייך לך, ואתה גם לא יודע מתי בכלל אפשר יהיה לחזור הביתה, החיים שאתה חי מלאים באי ודאות. שמירה על שגרת אימונים סדורה מסייעת לי ליצור ודאות. זה מרגיע ונותן תחושה שהנה, יש פה משהו אחד שאני בשליטה מלאה עליו, שהוא שלי ושאני לא פליט בו.

זה נותן לי המון כוח. צבירת הכוח הזו טמונה בבחירה חשובה: מאד קל למי ש"ראה את המוות בעיניים" ליפול למקום שבו מגיע לו מעכשיו "ליהנות" ולפרוק כל עול. אבל בחירה שכזו, לפחות עבורי, מרחיקה את תחושת השליטה העצמית שחשובה לי כדי ליצור יציבות בחיים.

דבר נוסף וחשוב הוא הצבת יעדים. כל עוד לא מתתי, אני יכול להציב לעצמי כאלה. מבלי לתכנן יותר מדי, בחרתי להירשם למרתון באביב. כאשר יש יעד, הבחירות האחרות כמו להמשיך לרוץ ולהקפיד על תזונה מתכנסות למטרה שאתה רוצה להשיג, מה שמייצר תחושה של מחויבות ומסירות, שרק מדרבנות ומשפרות תוצאות, וגם את ההרגשה.

הרן כסלו, אמן ואב לשניים מקיבוץ בארי, ישתתף במרוץ הלילה PAPAYA תל-אביב שיתקיים ביום רביעי, 17 באפריל 2024