לפי סקר עדכני, כמעט 30 אחוזים מהבגירים בארצות הברית סובלים מדיכאון וכ-17 אחוזים מהם מטופלים בעקבות דיכאון. דיכאון קליני (Major Depression disorder) הוא הפרעת מצב רוח, שמי שלוקה בה סובל ממצב רוח ירוד מאוד במשך שבועיים לפחות, ובמהלכם במשך רוב היום או כולו הוא חווה חוסר הנאה ועניין בפעילויות שבעבר עניינו אותו באופן מתמשך.
דיכאון הוא לא רק מחלה של "מצב רוח רע". תסמינים נוספים של המחלה הם עייפות, תשישות, קשיים בקבלת החלטות ובחשיבה, ותחושת חוסר ערך עצמי. דיכאון גורם גם שינויים בדפוסי השינה והאכילה, וכך הוא מקשה עוד יותר על הסובלים ממנו לעבוד ולתפקד. במקרים מסוימים הוא אף עלול להוביל לאובדנות. מכל הסיבות האלה חשוב מאוד לטפל בדיכאון, ולהקל ככל האפשר על הסובלים ממנו. אפיזודה של דיכאון שאינה מטופלת יכולה להימשך שבועות וחודשים. אירועים קשים, כמו מוות של קרוב משפחה, התעללות רגשית או פיזית, מחלות קשות ופציעות, מעלים את הסיכון לפתח דיכאון בהמשך החיים.
עם השנים פותחו טיפולים רבים על מנת להקל על הסובלים מדיכאון, בהם טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי, חומרים פסיכדליים, ובמקרים חמורים - אף טיפול בנזעי חשמל, שיעילים אצל מטופלים שלא מגיבים היטב לטיפולים האחרים. למרות כל זאת, יש חולים שהטיפולים אינם מצליחים לעזור להם, בין השאר משום שלחלק משיטות הטיפול יש תופעות לוואי לא נעימות שמקשות על המטופלים להתמיד בהן. מחקר חדש נותן תקווה לחולים כאלו ומציע שיטת טיפול חדשה ומפתיעה לטיפול בדיכאון: גירוי חשמלי של עמוד השדרה.
ההמשך של המוח
החוקרים הצמידו לגבם של הנבדקים שתי אלקטרודות, אחת באמצע עמוד השדרה ואחרת בשכמה הימנית, והעבירו ביניהן, דרך הגוף, באופן מבוקר, סדרה של זרמים חשמליים. במחקר השתתפו נבדקים בוגרים שאובחנו כסובלים מדיכאון קליני ולא קיבלו טיפול תרופתי בזמן המחקר ובחודש שלפניו. הנבדקים עברו ראיון ומילאו שאלונים על מנת להעריך את מידת החומרה של תסמיני הדיכאון לפני הטיפול, ואז חולקו בצורה אקראית לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה את הגירוי החשמלי שלוש פעמים בשבוע למשך שמונה שבועות, וחברי הקבוצה השניה חוברו לאלקטרודות אך המערכת לא הופעלה והם לא קיבלו גירוי חשמלי. כל אירוע של גירוי חשמלי נמשך 20 דקות ונערך במרפאה, ובסופו האלקטרודות הוסרו עד הגירוי הבא.
המחקר נערך בסמיות כפולה: הן הנבדקים והן הנסיינים לא ידעו לאיזו קבוצה הם שייכים. במהלך שמונת השבועות של הטיפול, הנבדקים מילאו שאלונים שבחנו את החומרה של תסמיני הדיכאון. כל הנבדקים מילאו שאלונים כל שבוע, ובהם דיווחו על תסמיני הדיכאון. אחרי שמונה שבועות של טיפול נמצא שיפור מובהק בתסמיני הדיכאון אצל הנבדקים שקיבלו את הגירוי, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
המחקר אינו חף מבעיות: הוא כלל 19 נבדקים בלבד ורק 14 מהם התמידו לאורך כל התקופה. נשירתם של כשליש מהמשתתפים מעלה שאלות לגבי נגישות הטיפול. בנוסף, החוקרים לא בחנו אם ההקלה על תסמיני הדיכאון נשמרת לאורך זמן.
למרות המגבלות, יש במחקר הזה יתרונות רבים: הגירוי לא פולשני, ותופעות הלוואי יכולות לכלול עקצוץ בעור או אדמומיות, אך הן קלות בהרבה מתופעות הלוואי של טיפולים מקובלים אחרים. תופעת לוואי נפוצה של נזעי חשמל, למשל, היא פגיעה בזיכרון לטווח קצר, ותופעות לוואי של תרופות יכולות לכלול שינויים במשקל, שינויים בדפוסי השינה ואף הגברת נטיות אובדניות. הסכנות שבדיכאון שלא מטופל עולות על אי הנוחות או הסיכון בתופעות הלוואי, ואפשר לצמצמן על ידי מעקב וליווי רפואי מותאם, אך כמובן, יהיה יתרון משמעותי לטיפול עם תופעות לוואי קלות יותר. בנוסף, המערכת אינה יקרה ואפשר לפתח טיפול פשוט שיהיה זמין ונגיש.
מהגוף אל המוח, מהמוח אל הגוף
בעמוד השדרה יש תאי עצב ושלוחות ארוכות של תאים נוספים, שמקשרים בין המוח לאיברי הגוף. אבל מה הקשר לדיכאון?
חוט השדרה הוא למעשה המשך ישיר של המוח. בין תאי העצב שעוברים בחוט השדרה יש תאים שאחראים על תנועה. כשבמוח מופעל אזור שקשור לתנועה, תאי העצב שבמוח שולחים אותות חשמליים אל חוט השדרה, שם תא עצב שקשור לתנועה, תא עצב מוטורי תחתון, קולט את האות ומגרה שריר באמצעות אות חשמלי. בתגובה, השריר מתכווץ ונוצרת תנועה ברגל או ביד, למשל.
במקביל, המוח מקבל מידע על מה שקורה בחוץ באמצעות מידע שמגיע מהכיוון ההפוך - מהגוף אל המוח. למשל, קולטנים על פני העור מזהים תחושות של מגע או שינויי טמפרטורה והופכים את הגירוי לאות חשמלי שעובר במעלה חוט השדרה אל המוח.
מחקרים קודמים הראו שהאותות שנשלחים מהגוף אל המוח - למשל טמפרטורת הגוף, רעב או גרד - משפיעים על מצב הרוח, על המוטיבציה לפעול ועל אזורים במוח שמעבדים רגשות. אצל אנשים שסובלים מדיכאון נמצא שהמוח פחות רגיש לאותות האלה שנשלחים אליו מתוך הגוף. מסרים לגבי טונוס השרירים או קצב הנשימה, לדוגמה, לא מעוררים במוח את אותה תגובה כפי שהם עושים באנשים בריאים, ולכן המוח מתקשה ליצור תחזיות ולהגיב באופן משתנה ומותאם למצב.
פרנסיסקו רומו-נווה (Romo-Nava), ממובילי המחקר, ציין: "אנו חושבים שהקשר בין המוח והגוף הוא מרכיב מהותי במחלות פסיכיאטריות. אפשר לחשוב על תסמינים רבים של הפרעות מצב רוח או הפרעות אכילה כחוסר ויסות של הקשר בין הגוף והמוח".
המחקר הזה ראשוני ויש לו מגבלות רבות, אך זהו כיוון חדשני ומסקרן שיכול לתת תקווה למיליונים ברחבי העולם שסובלים מדיכאון.
לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי - לחצו כאן