"אני אמנם רופאה, ורוב ילדיי, ואפילו נכדיי הם רופאים, אבל מה שעברתי לפני כשנה וחצי הוביל אותי לסכנת חיים אמיתית, וגם אני לא ידעתי לזהות את הסימנים המקדימים", כך מספרת ברוגע ד"ר אלבינה פנחסוב, 78, לה ותק של 23 שנה כרופאה זיהומולוגית בבית החולים המרכזי בטשקנט, אוזבקיסטן, ולאחר עלייתה ארצה - באסף הרופא.
"באותה תקופה, היו שבועות וחודשים ארוכים בהם הרגשתי שקשה לי לנשום", היא מספרת. "ניסיתי לקחת אוויר כל הזמן כי הרגשתי שמשהו יושב לי על החזה ולכן היו לי נשימות כבדות. למרות זאת, העדפתי שלא לפנות לרופאים במשך כחצי שנה. זו היתה תקופה מורכבת עבורי, טיפלתי בבעלי שהיה חולה ולבסוף נפטר ולא היה לי מצב רוח לטפל בעצמי. אבל המצב הלך והחמיר, ולפתע גם בהליכה רגילה הרגשתי עייפות. אז גם פניתי לרופא, ששלח אותי לבדיקת אקו לב, אבל הבדיקה יצאה תקינה לחלוטין.
"כמה שבועות לאחר מכן, הלכנו לשוק לקנות מצרכים לראש השנה. פתאום הרגשתי שוב שקשה לי ללכת. ישבתי לנוח על מעקה שהיה בסביבה. הבת שלי, שהיתה איתי, נבהלה ורצתה להזמין לי אמבולנס. אני לא הסכמתי. גאווה מטופשת. בסופו של דבר, כשההרגשה הנוראית הזו לא עברה וגם הבת לא ויתרה - נכנעתי.
"הגענו למיון בשמיר (אסף הרופא) ומיד כשראו אותי אמרו שחייבים צנתור כדי לבדוק מה מצבי. המצב היה כל כך גרוע שבמקום צנתור פשוט של 40 דקות, לא יצאתי משם אלא אחרי שעתיים, מורדמת ומונשמת. מסתבר שבזמן הזה הרופאים אמרו לילדים שלי להתפלל על חיי".
"אלבינה הוכנסה לצנתור כלילי בגלל אוטם שריר הלב, או במילים פשוטות התקף לב, כשמצבה יציב", מספר פרופ' סער מנחה מנהל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית בשמיר. הצנתור האבחוני הראה ממצאים המעידים על היצרויות משמעותיות במספר עורקים המספקים דם ללב - מצב בו יש צורך בביצוע ניתוח מעקפים. במהלך הכנת המטופלת הדרדר מצבה במהירות ובאופן מיידי החלו המאמצים לייצובה. שלושה צוותים המורכבים מרופאים, אחיות וטכנאים רפואיים, עבדו במקביל - צוות אחד של מצנתרים, שחרף המורכבות האנטומית המצריכה כאמור ניתוח, צנתרו את כלי הדם תוך הנחת תומכנים (סטנטים) ושיפור אספקת הדם ללב, צוות שני שעסק במקביל בהכנסת משאבה זעירה (אימפלה) ללבה של המטופלת אשר מסייעת ללב כושל לפלוט דם לכיוון אבי העורקים, וצוות שלישי סייע בטיפול בתרופות לייצוב מצבה".
"היא סבלה ממצב הקרוי הלם לבבי (שוק) שנגרם, כתוצאה מירידה באספקת הדם לשריר הלב בשל היצרות קשה בעורקי הלב", מוסיף דר' ערן קלמנוביץ' מנהל יחידת טיפול נמרץ לב בשמיר. "זה גורם לירידה חדה בתפוקת הלב ועשוי לגרום להדרדרות מהירה ולמוות. המשאבה שהשתלנו בלבה מסייעת לשמור על תפוקת לב תקינה ואספקת דם וחמצן למוח ולאיברים חיוניים נוספים במהלך הצנתור והטיפול בעורקי הלב. לאחר מכן, המשאבה מאפשרת ללב לנוח ולהתאושש. בתום הצנתור המורכב המטופלת התקבלה ליחידה לטיפול נמרץ לב כשהיא עדיין נתמכת על ידי המשאבה. רק לאחר מספר ימים, כשתפקוד הלב התאושש לחלוטין, הוצאנו את המשאבה מליבה. לשמחתנו, מצבה המשיך להשתפר והיא שבה לאיתנה".
אבל כאן לא תם הסיפור. שלושה חודשים לאחר התקף הלב הראשון, פנחסוב עברה התקף נוסף.
"הסיפור שלי הוא נס"
"פתאום לחץ הדם שלי עלה ושוב אושפזתי במחלקת טיפול נמרץ לב בשמיר. הפעם דר' קלמנוביץ אמר שהגיע הזמן לניתוח מעקפים. מאד חששתי מהניתוח. זה ניתוח קשה, כשפותחים את כל עצמות בית החזה כדי להגיע ולטפל בלב. פחדתי שלא אקום מהניתוח הזה.
"נותחתי לאחר ארבעה ימים והופניתי לשיקום ביתי. התחושות היו קשות, מאישה שתפקדה מצוין ביום-יום, פתאום אני תלויה בהליכון ומתקלחת רק כשיש מישהו בבית שיכול לעזור. פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק הגיעו כל הזמן לטפל בי ואפילו רופא השיקום ביקר אותי. לאחר תקופה ממושכת של החלמה וריפוי הצלחתי לחזור לתפקוד".
"הסיפור שלי הוא נס", מסכמת פנחסוב. "כמה פעמים חשבו שלא אקום מהניתוח אבל הצליחו להציל אותי כל פעם מחדש. כיום אני כמו חדשה. אני לא מעוניינת במטפלת הקבועה שהציעו שתלווה אותי למשך כל היום, ומסתפקת ב-3 השעות היומיות המוקצות לי מביטוח לאומי. אני יכולה לפנק את הילדים והנכדים שלי במאכלים שהם אוהבים. אני גרה עם הבן ומשפחתו שדואגים לי ומקיפים אותי בהמון אהבה".
"מדובר בטכנולוגיה שלא הייתה קיימת לפני שנים בודדות וכעת בעזרתה ניתן לטפל ולסייע למטופלים המגיעים במצבי קיצון שבעבר הסיכוי להצילם היה נמוך בהרבה", מסכם דר' קלמנוביץ', "מרגש תמיד לפגוש את אלבינה ומשפחתה בכל פעם שהיא מגיעה לביקורת שגרתית. כשמסתכלים עליה, לא ניתן לנחש את גודל האירוע שעברה".