משפחות המגדלות ילד עם מוגבלות, מתמודדות בימי שגרה עם קשיים ומורכבויות רבות. קשיים אלה יוצרים התמודדות בחזיתות רבות, ובעיקר בפן הכלכלי ובעומס הטיפולי ושילוב צרכי הילד עם המוגבלות עם צרכי שאר בני המשפחה.
מחקר חדש שנערך בקרב 350 הורים של בני נוער ובוגרים, בני חצי שנה עד 21, עם מוגבלויות,ובהן אוטיזם, מוגבלות שכלית, פיזית או משולבת, חושף כי רבים מהילדים חשופים לאירועים שהתחוללו בישראל ומגיבים אליהם בצורה קשה, המתבטאת בין היתר בקשיים רגשיים ותפקודיים ובנסיגה מהישגים התפתחותיים שרכשו בעמל רב.
ממצאי המחקר שערכו ד"ר יעל קרני -ויזל, ד"ר שגית לב וד"ר נעמי ורבלוף-בקר מאוניברסיטת בר אילן וד"ר דנה רוט ראש יחידת המחקר בבית איזי שפירא, חושפים ירידה במדדי איכות החיים המשפחתית בכלל, של הורים לילדים עם מוגבלות ושל הילדים עצמם.
מאז פרוץ המלחמה. ציינו ההורים שקיימת ירידה של כ-44 אחוזים בכל הקשור להשתתפותם של ילדים עם מוגבלות בפעילויות העשרה וטיפול בהם חוגים ותחביבים שקיומם הכרחי מאוד להתפתחותם, ובלעדיהם הם נסוגים אחורה. ממצאים נוספים מראים על ירידה של 26 אחוזים ביכולת ההורים לצאת לעבודה, משום שהם נדרשים להישאר עם ילדם כשאין לו מסגרת, וירידה של כ-18 אחוזים בתמיכה מצד גופים מסייעים בתחום המוגבלות.
לצד הקשיים האלו, משפחות לילדים עם מוגבלות נאלצות להתמודד עם הקשיים הנפשיים שהתעוררו בקרב ילדיהם בשל השינויים שהתחוללו ובשל היעדר שגרה ועזרה. המציאות החדשה יוצרת גם חשיפה לאזעקות, לקולות נפץ ולאירועים טראומטיים, אשר יוצרים קשיי תפקוד בקרב הילדים, ובמיוחד החמרה של תסמינים רגשיים והתנהגותיים. אלו, בשילוב היעדר המסגרות והפגיעה בשגרה גרמו לנסיגה מהישגים התפתחותיים שהילדים רכשו בעמל רב קודם למלחמה.
עלייה בהתפרצויות זעם, קשיים מוגברים בשינה
26 אחוזים מההורים שהשתתפו במחקר סיפרו כי ילדיהם ביטאו דאגה חרדה ולחץ מאז אירועי ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה, 15 אחוז הגיבו בקשיי התנהגות, 13 אחוז הגיבו בהתפרצויות כעס, 11.5 אחוז בקשיים רגשיים, 8 אחוז דיווחו על הפרעות תפקודיות, 7 אחוז הגיבו בשעמום ובחוסר מעש, 6.5 אחוז דיווחו כי ילדיהם חוו בעיות שינה, 5.5 אחוז נוספים דיווחו על אי שקט ומתח בקרב ילדיהם, ו-5.5 אחוזים נוספים דיווחו על מופנמות והסתגרות של הילדים מאז פרוץ המלחמה.
גם ההורים חווים את אירועי אוקטובר ואת תגובת ילדיהם למצב באופן המקשה על תפקודם היומיומי. ממצאי המחקר מראים כי רווחתם הנפשית נפגעה משמעותית (ירידה מובהקת בשיעור 29 אחוזים בממוצע), וכי הם חווים עצבנות מוגברת, אשמה, כעס ובדידות, וכן קשיים בתפקודי חיים, בהם פגיעה בזוגיות, פגיעה בעבודה ועומס רב. הנתונים מצביעים כי רווחתן הנפשית של אימהות נפגעה יותר מרווחתם הנפשית של אבות.
לצד הבעיות והקשיים עליהם הצביעו ההורים, הם הצביעו גם על מספר גורמים חיוביים שסייעו בהתמודדות: גורמי הטיפול והחינוך עם החזרה לפעילות, וכן השמירה על השיגרה ועל רמת הפעילות במציאות החדשה שנוצרה.
לדברי עורכות המחקר, "ניתוח הנתונים מצביע על השפעה שלילית של המלחמה על תפקודם של מרבית הילדים עם המוגבלות, ומצביע על הופעה והחמרה של תסמינים רגשיים והתנהגותיים ובנסיגה מהישגים התפתחותיים שרכשו. להתמודדות עם אירועי המלחמה והשלכותיהם על הילדים, נפגעה רווחתם הנפשית של הורים לילדים עם מוגבלות ומשפחותיהם. יש לתת את הדעת בהקדם לרגישותם המוגברת של ילדים עם מוגבלות והוריהם בעת הזו באמצעות תמיכה ייעודית ומוגברת והתאמת מענים סביבתיים לצרכיהם. יש לעשות זאת בין היתר על ידי שמירה על רצף טיפולי, ויצירת חלופות פנאי המתאימות לזמן זה. על אנשי המקצוע להיות מודעים למצבי נסיגות התפתחויות וקשיי הסתגלות, ולסייע באיתור וחיזוק המסוגלות האישית והמשפחתית של משפחות לילדים עם מוגבלות".