בסרטים ובסדרות, זה הפך לשם נרדף לסימפטום שמעיד על זִקנה - הצורך לקום מספר פעמים בלילה לשירותים והקושי להתאפק. היום כבר ידוע, שהמצב הרפואי שמוביל לחוסר היכולת להתאפק, בין אם מדובר בשליטה בשתן או באובדן שליטה, הוא לא רק נחלתם של בני הגיל השלישי. למעשה, מדובר בתופעה נפוצה מאוד ממנה סובלים כ-5-7 אחוזים מהאוכלוסייה שמתחת לגיל 40 וכ-35 אחוז מבני 40 ומעלה.
"שלפוחית רגיזה (Overactive Bladder) היא תסמונת המאופיינת בדחיפות במתן שתן, עם או בלי בריחת שתן, צורך בהטלת שתן לילית ותכיפות במתן שתן. מעל 8 פעמים ביום ולפחות יקיצה לילית אחת הם תמרור אזהרה. המשמעות היא פגיעה משמעותית באיכות החיים של הסובלים מהתופעה עם השפעות חברתיות וכלכליות. בריחת שתן מובילה לדיכאון, לחשש מיציאה לציבור ולנזקים פיזיים של ממש, כאשר הסובלים מהתופעה מנסים לרוץ לשירותים ונופלים", אומר ד"ר רן ניסן, יו"ר המערך הקליני של ארגון הרוקחוּת בישראל. "ההערכה בקרב הרופאים היא, שכמעט 50 אחוז מקרב הנשים הבוגרות חוות בריחת שתן, אולם רק כמחצית מהן פונות לטיפול. אצל נשים בגיל 60 ומעלה, שיעור השכיחות עולה על 50-70 אחוז. בקרב גברים, השכיחות עולה עם הגיל, כשבגברים מעל גיל 65 היא יכולה להגיע למעל 30 אחוז. רק 1 מכל 5 גברים עם סימפטומים יפנה לטיפול רפואי. התופעה רווחת יותר בקרב נשים וגברים מבוגרים, אולם את המספרים האמיתיים קשה לכמת, פשוט מאחר שאנשים מתביישים לדבר על התופעה או כלל לא פונים לטיפול בנושא".
הזכרת את אלמנט הבושה. עד כמה הוא קריטי באבחון?
"זה נושא מאוד משמעותי, כי ניתן להתמודד עם הסימפטומים ולשפר את המצב. גם מתוך מחקרים שבוצעו בעולם, התסמונת כרוכה באובדן עצמאות של אנשים מבוגרים, שחלקם לא תמיד יודעים לאיזה רופא לפנות אם כי רופא משפחה יכול לתת מרשמים לתרופות או להפנות לטיפולים שיסייעו. במקרים מסוימים, יתכן שהמטופל יתבקש להגיע לאורולוג או אורוגניקולוג (במקרה של נשים) לקבלת חוות דעת".
מהם הסימפטומים ומה הגורמים להופעתם?
"הסימפטום האופייני ביותר הוא תחושת דחיפוּת, צורך מידי להטיל שתן באופן פתאומי וקושי להתאפק. בנוסף, יש עלייה בתכיפוּת, בתדירות הטלת השתן ביום ובלילה. גורמי הסיכון לבריחת שתן כוללים גיל, השמנה, ריבוי הריונות וסוג הלידה, היסטוריה משפחתית, מצבי תחלואה כמו סוכרת, דיכאון, שבץ, ניתוחים אגניים, הגדלה שפירה של הערמונית בקרב גברים ועוד. בנוסף, תורמים להופעת התסמונת גם חשיפה לעישון, קפאין, אלכוהול וממתיקים מלאכותיים".
כיצד ניתן להבחין בין התסמונת לבין דלקת בדרכי השתן או גורמים נסיבתיים?
"כשיש בריחת שתן, חשוב לאבחן אם מדובר במצב שהוא הפיך ונובע ממצב מחלה פתיר כמו דלקת בדרכי השתן או דברים התנהגותיים, שתייה מרובה או שימוש בתרופות וצריכת קפאין. איתור הסיבה לבריחת השתן יכולה להתבצע על ידי בדיקות שיבצע הרופא המטפל (דם, שתן ואחרות) ותשאול לגבי היסטוריה רפואית ותרופתית. לאחר שלילת הגורמים האחרים, ברוב המקרים מדובר בשלפוחית רגיזה. יש תת- קטגוריה, כמו בריחת שתן כתוצאה ממאמץ, שמאפיינת נשים, בעיקר אחרי לידות מרובות או השמנה ניכרת ואז יש היחלשות של שרירי רצפת האגן. במקרים הללו, תהיה בריחת שתן בעקבות שיעול, צחוק ועלייה במדרגות. יש גם בריחת שתן על רקע דחיפות, מצבים שבהם השלפוחית עצמה, מסיבות כאלה ואחרות, מתכווצת באופן לא רצוני מה שמוביל לבריחת השתן הלא רצונית. לפעמים מדובר במחלות נוירולוגיות, כמו פרקינסון, טרשת נפוצה וכו'".
כיצד מטפלים בתסמונת?
"הטיפול משתנה בהתאם לסיבות לבריחת השתן. לנשים חשוב לעבוד על חיזוק רצפת האגן באמצעות פיזיותרפיה וכן חשוב לאתר גורמים הקשורים באורחות החיים ותרופות אחרות שיכולים לתרום למצב. לגבי טיפול תרופתי המכוון לסייע, ישנן שתי קבוצות עיקריות של תרופות - תרופות אנטי-מוסקריניות ותרופות ביטא-אדנרגיות. שתיהן מיועדות לבריחת שתן כתוצאה מדחיפות והן פועלות על קולטנים שנמצאים על גבי השריר שמצפה את השלפוחית ואמורות להפחית את ההתכווצות. ההבדלים העיקריים בין המשפחות הוא פרופיל תופעות הלוואי אך לא ביעילות. יש לקחת בחשבון שגם הטיפול התרופתי יסייע אך לא צפוי לחלוטין להעלים את התופעה. ".
האם חודשי המלחמה הביאו להחרפה בתופעה?
"אצל חלק מהמטופלים, המצב החמיר כתוצאה ממצבי החרדה והדכדוך שמלווים את כולנו בימים האלה. זה פוגע בטיב הטיפול, ומגביר את התחושה שאנו סובלים יותר מתופעות לוואי לתרופות. בנוסף, מצבי מלחמה מעלים את צריכת הסיגריות והקפאין. עצם המלחמה והחשש לצאת מהבית והימצאות במצב חרדה, הביאו להדחקה של הבעיה הזו. גם בימי שגרה יש נטייה שלא לפנות לרופאים בתלונות על התסמונת הזו ועכשיו זה התעצם".
בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל.
המידע נכון לפברואר 2024.
למידע נוסף ,יש לפנות לרופא המטפל.
מוגש כשירות לציבור בחסות חברת אסטלס פארמה אינטרנשיונל בי.וי וארגון הרוקחות בישראל ללא מעורבות בתכנים