אם בחודשים האחרונים אנחנו רואים את כל עם ישראל מגויס כדי לעזור לחיילים, למפונים וכל מי שצריך, יש מי שעוזר במהלך כל השנה - ובמשך 15 שנה לילדים שהוצאו מבתיהם. אחת מהנשים האלו היא תמר כהן שיחד עם בעלה אליהו שימשה ל-175 ילדים כמשפחת אומנה במסגרת ארגון אור שלום.
תמר בת 65 ואליהו בן 72, מתגוררים ביישוב יד בנימין מאז שפונתה מגוש קטיף ב-2005 ולהם שלושה ילדים בגילאים, 44, 42, 40 ו-38, כולם נשואים עם ילדים. אל האומנה היא הגיעה בגיל 30, אחרי שהביאה את ארבעת ילדיה ולא יכלה יותר, מבחינה רפואית, להביא עוד ילדים לעולם.
"רציתי לחוות מחדש הריון וילדים קטנים, כל כך נלחמתי בזה מול הרופאים אבל לא הצלחתי לצערי, אבל עדין לא ויתרתי, הרגשתי שזה לא מספיק לי, שיש לי עוד הרבה מה לתת", אומרת תמר. היא ראתה כתבה בטלוויזיה על ילדי אומנה עם תסמונת דאון, ואז גמלה בלבה ההחלטה ללכת על זה "אמרתי לאליהו, כהן, אני הולכת לבקש תינוקת עם תסמונת דאון". אליהו מצידו תמך בה ושיתף פעולה עם המהלך, למרות שהיה ברור לשניהם שמדובר באתגר ממש לא קטן.
תמר פנתה לשירותי הרווחה בירושלים, השאירה פרטים ואחרי כשבועיים ביקשו ממנה להגיע לקחת ילדה שנולדה באשקלון עם תסמונת דאון. תמר ואליהו קיבלו את א', שמההתחלה הייתה ילדה מיוחדת ושובת לב, ובעיקר שובבה מאוד "הייתי אומרת שהיא ילדה עם תסמונת אפ ולא דאון" משתפת תמר בהומור. א' גדלה בביתם מרגע היוולדה, היום היא בת 24, גרה בדירת שירות באזור ירושלים ואנחנו נפגשים באופן קבוע כל שבועיים, "היא הילדה שלנו לכל דבר" אומרת תמר.
15 שנה ומעל 175 ילדים שהיו אצלם בבית
לאחר מספר שנים בהם טיפלו תמר ואליהו בא' במסירות רבה והצליחו לשקם את חייה, שאלה אותה העובדת סוציאלית שהייתה מגיעה לביתם לביקורי בית, אם היא מכירה משפחות שרוצות להיות משפחות אומנת חירום. תמר החלה להתעניין בנושא והבינה את המשמעות האדירה במעשה החסד הזה של הצלת חייהם של תינוקות ופעוטות שיש סיכון ממשי לחייהם בזמן שהם חיים עם הוריהם בביתם. תוך זמן קצר קיבלה החלטה להפוך גם למשפחת אומנת חירום.
"שיגעתי את העובדת הסוציאלית כל כך שאני רוצה להיות אומנת חירום, רציתי שלא' יהיו אחים קטנים, הרגשתי שזה בער בי ממש הרצון הגדול לשקם ילדים ולתת להם הזדמנות לחיים חדשים, כמו שנתנו ל-א'. בסוף זה הצליח לי, אחרי חודש וחצי פנו אלי מארגון 'אור שלום' להתחיל את התהליך. לקח לא מעט זמן, הם ארגון מאוד רציני שעושה הרבה בדיקות התאמה להורי האומנה, אבל בסוף ברוך השם סיימנו את התהליך בהצלחה". חודש בלבד לאחר שאושרו, הגיעו אליה לאומנת החירום שני הילדים הראשונים. מאז מספרת תמר, עברו 15 שנה ומעל 175 ילדים שהיו אצלם בבית קיבלו מבני הזוג מקלט בטוח, אוהב ומגן ובעיקר הזדמנות לחיים אחרים.
מה שונה - אז והיום - בגידול ילדים
"לפני 15 שנה כשהתחלתי את אמנת החרום, עשיתי את זה לא מתוך הבנה מלאה במשמעות המעשה אלא מתוך רצון פשוט של אמא שיהיו לי עוד ילדים קטנים בבית, אבל עם השנים התחדדה בפני ההבנה שבכל יום, כל חודש, וכל שנה, אנחנו פשוט מצילים את החיים של הילדים האלו, פשוטו כמשמעו", מספרת תמר. "עם הזמן שעבר, העומק שהצלחתי להגיע בקשר עם הילדים שהיו אצלי, תחושת הסיפוק והשליחות הניעו אותי כל פעם מחדש, כך שהגענו ל 15 שנה בלי להרגיש את גודל האתגר והמסע הזה שעשינו כל כך הרבה שנים. עם הזמן למדתי להתמודד עם כל ילד ועם ה"חבילה" שאיתה הגיע מהבית.
קיבלתי המון עזרה ויעוץ מקצועי, ממש באופן שוטף ומסביב לשעות, היינו צוות בסיפור הזה - אני, בנות השירות שהגיעו אלי מדי יום לעזרה במטלות היומיומיות, נשות המקצוע של 'אור שלום' - פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות ובמידת הצורך גם פסיכיאטריות. יחד בנינו לכל אחד תוכנית טיפולית, הבנו מה כל אחד אוהב ואיך לפנות אליו, אילו גבולות הוא צריך ואיזה חיבוק או מילה טובה מסייעים לו בשהות שלו אצלנו".
"אם הייתי יכולה, הייתי עושה את זה שוב מההתחלה"
לאחר שהייתה זמינה 24/7 לקבל ילדים ופעוטות בכל אחד משעות היממה במצבי טראומה שונים ומורכבים, החליטה תמר שזה מספיק. בהגיעה לגיל 65, קיבלה החלטה שהיא רוצה להקדיש זמן למשפחתה המורחבת, לילדים ולנכדים "להיות אומנת קלט חירום, זה לדאוג כל הזמן לילדים, להרגיש אותם, לגדל אותם עם כל המשמעות - ללוות לגן, להשתתף באסיפות הורים, ללכת לגן השעשועים בצהרים, לטפל כשחולים, אבל מכל זה קיבלתי כל כך הרבה! אני אומרת בלב שלם, אם הייתי יכולה לעשות את זה שוב מההתחלה, לא הייתי מוותרת על רגע אחד, על כלום".
תמר מספרת בגרון חנוק על רגעי הפרידה מהאומנה האחרונה שבגלל נסיבות שונות התארכו: "הילדה האחרונה שהייתה אצלי הייתה יותר זמן מהמצופה, ובגלל שכבר קיבלתי את ההחלטה לסיים את אומנת החירום וידעתי שזו הילדה האחרונה, זו הייתה פרידה מאתגרת ומאוד מרגשת. התכוננתי הרבה עם הצוות המקצועי לרגע הזה, זה לא הגיע בבום, עשינו יחד תהליך עיבוד והכנה שמאוד עזרה לי להתמודד עם הרגע הזה שחששתי ממנו, אפילו קיבלתי החלטה אמיצה מבחינתי וגם חריגה, ללוות אותה פיזית למשפחה הביולוגית שלה. אני זוכרת שממש עמדתי שם בכניסה לבית והתפללתי עבורה שהיא תהיה שם מאושרת ושמחה, שתזכה לגדול באהבה במשפחה שלה, כמו שזכתה אצלנו בבית".
תמר, אישה לבבית ופתוחה, מקרינה סביבה המון חום ואהבה, תכונות שניתן לזהות מיד ומסבירות בדיוק כיצד יכלה לאתגר שלקחה על עצמה במשך שנים. "צריך לדעת לשים גבולות לילד ובאותו הזמן גם להעניק המון חום ואהבה. זה השילוב המנצח בעיני. צריך גם הרבה התמדה ואמון בילדים ולא להתייאש כי דברים בסוף קורים, ויש הצלחות רבות בהמשך הדרך. אם מתמידים בעקרונות האלה, לשים גבולות ולתת אהבה עד בלי די זה נותן לילד ביטחון כל כך גבוה. רואים את הילד בסוף שהוא שמח וטוב לו. זה עבודה קשה, לילות ללא שנה, אבל בסוף תמיד יש טוב". במשך השנים היא למדה את זה. "אם הילד הזה הגיע אלי יש פתרון כי אין ייאוש ובסוף רואים את האור" היא מסכמת באופטימיות.
ארגון "אור שלום" ארגון ללא מטרות רווח המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מחזקת הוריהם על ידי רשויות הרווחה בשל נסיבות של חוסר מוגנות קיצונית וקשיים בתפקוד ההורי. מעל 42 שנים, ארגון "אור שלום" שם לו למטרה להעניק לילדים אלו את כל מה שנמנע מהם - הגנה מידית, בית חם, יד מחבקת, משפחה עוטפת וכל מה שילד זקוק לו לצורך התפתחות תקינה וסיכוי אמיתי להווה ולעתיד טובים יותר.
בימים אלו ארגון אור שלום נערך להגדלת מסגרות האומנה השונות, ביניהן אומנת החירום, מתוך הבנה שמצב המלחמה בישראל והשלכותיה יגדילו את שיעור אוכלוסיית הילדים והנוער בסיכון במדינה בשל קשיי התמודדות של משפחות מוחלשות בחברה במצבי קיצון ומשברים לאומיים.
לפרטים נוספים על אומנת חרום ניתן להיכנס לאתר הארגון משפחות אומנת חירום - קלט | אור שלום | ילדים, תינוקות ונוער בסיכון (orr-shalom.org.il) או לפנות בדוא"ל omna@orr-shalom.co.il, בטלפון או בוואטסאפ 051-2400312