מהפכת הקנאביס הרפואי בעשורים האחרונים פתחה אפשרויות טיפול חדשות עבור אנשים רבים בכל תחום שהוא כמעט. מהפגת כאבים כרוניים במצבים של דלקת פרקים, מיגרנה, פיברומיאלגיה ואנדומטריוזיס, דרך בטיפול במגוון מצבים נוירולוגיים ונפשיים. כמו אפילפסיה, טרשת נפוצה, חרדה ודיכאון ועד לטיפול מקל בתופעות הלוואי הקשות של חולי סרטן שעוברים טיפולי כימותרפיה.
במקביל לשימושים הרפואיים הרבים והיעילים, גם הגישה של רשויות החוק במדינות רבות בעולם, וגם כאן בישראל השתנתה. מסם לא חוקי, שההחזקה והשימוש בו יכלו לעלות בקנסות ואף במעצרים, גם במדינות בו נחשב עדיין הקנאביס ללא חוקי, המגמה היא להעלים עין.
תפיסה חדשה שקנאביס אינו מסוכן ואף בעל אפקט טיפולי
אלא שלטיפול הרפואי החדש-ישן הזה יש גם מחיר. במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת היוקרתי American Journal of Psychiatry חוקרים הראו ששכיחות התמכרות לקנאביס עלתה באוכלוסייה בשני העשורים האחרונים ובקצב מהיר יותר באופן משמעותי בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות שונות.
בעשורים האחרונים מתועדת עלייה משמעותית בשימוש בקנאביס בקרב האוכלוסייה הכללית בעולם, וכיום קאנביס הינו החומר הממכר הנפוץ ביותר לשימוש, אחרי אלכוהול וטבק.
אחת הסיבות המובילות לעלייה זו קשורה בתפיסה בקרב האוכלוסייה שהשימוש בחומר זה אינו מסוכן ואף בעל אפקט טיפולי בהפרעות גופניות ונפשיות מסוימות.
כצפוי, תהליך הלגליזציה המתרחש במדינות שונות בעולם הביא לירידה בהבנת הסכנות הכרוכות בשימוש בקנאביס. יחד עם זאת, מחקרים רבים מהשנים האחרונות מראים שישנו סיכון מוגבר להשלכות שליליות שונות כתוצאה משימוש בקנאביס, כולל מעורבות בתאונות דרכים, ירידה בתפקודים קוגניטיביים שונים, הפרעות נפשיות וירידה כללית בתפקוד
בנוסף, בין 20-30 אחוזים ממשתמשי הקנאביס צפויים לפתח הפרעת שימוש בקנאביס (התמכרות לקנאביס), בתלות בכמות ובתדירות הצריכה שלהם. התמכרות לקנאביס היא מסוכנת ועלולה להביא לשימוש בחומרים אחרים, לתחלואה גופנית ונפשית משמעותיות ואף לתמותה. הסכנה בעליית השכיחות בהתמכרות לקנאביס בקרב האוכלוסייה הכללית הינה מוחשית בהינתן העלייה בשימוש בקנאביס וכן בעלייה בריכוזי ה-THC (החומר הפעיל המביא לתלות) במוצרים הנמכרים כיום.
קיימים מספר מודלים תיאורטיים המסבירים את הקשר בין הפרעות נפשיות לבין התמכרות לחומרים (כולל קנאביס). מצד אחד, שימוש בחומרים עלול להביא להופעת הפרעות נפשיות שונות וכיום מחקרי ביולוגיה, הדמיה, ואפידימילוגיה רבים מנסים לעמוד על המנגונים המסבירים מודל זה. מנגד, קיומן של הפרעות נפשיות שונות יכולות להביא לשימוש בחומרים, בין השאר כחלק ממודל "הטיפול העצמי", בו נעשה שימוש בחומרים שונים על מנת למנוע או להקל בתסמינים שונים של הפרעות נפשיות וכתוצאה משימוש זה נוצרת התמכרות. מבלי להתחשב בקשר הסיבתי, השאלה בדבר מידת הסיכון של אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות שונות להתמכרות לקנאביס לאורך זמן הינה קריטית על מנת להבין מיהן האוכלוסיות בסיכון, עד כמה מוגבר סיכון זה ביחס לאוכלוסיות אחרות, ולאן כדאי להפנות משאבים למניעה ולטיפול בהתמכרות לקנאביס.
במחקר אפידמיולוגי שכלל מדגם של בין 4 ל-5 מיליון משתתפים, במימון משרד הבריאות האמריקאי ובהובלת ד"ר אופיר ליבנה, פסיכיאטר ישראלי וחוקר התמכרויות באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, בדקו החוקרים הבדלים בקצב העליה בהתמכרות לקנאביס בין אוכלוסיות עם וללא הפרעות נפשיות שונות. המחקר כלל אנליזה של תיקים רפואיים של מטופלים יוצאי צבא אמריקאים אשר טופלו במסגרת אחת מחברות הביטוח הגדולות בארצות-הברית (Veteran Affairs) בין השנים 2005-2019. ההפרעות שנבדקו כללו הפרעת דיכאון, חרדה, פוסט-טראומה, דו-קוטבית, ובספקטרום הפסיכוטי.
עלייה בתופעות הלוואי המסוכנות בקרב מבוגרים
ממצאי המחקר מדגימים באופן מובהק שהעלייה בקצב ההתמכרות לקנאביס מהירה באופן משמעותי בקרב משתמשי קנאביס עם כל ההפרעות הנפשיות השונות שנבדקו, כאשר קצב העלייה היה מוגבר יותר בקרב אלו המאובחנים עם הפרעה דו-קוטבית והפרעות בספקטרום הפסיכוטי. בנוסף, הבחינו החוקרים בהבדלי גיל מובהקים בקצב העלייה בהתמכרות לקנאביס. בקרב משתמשים עם הפרעות פסיכיאטריות קצב העלייה היה מוגבר יותר בקרב צעירים (גילאי 18-35) עד שנת 2015, אולם בשנים האחרונות בקרב אוכלוסיית מבוגרים בני 65 ומעלה, ממצא שמתכתב היטב עם העלייה המשמעותית בשימוש בקנאביס בקרב קבוצת גיל זו בשנים האחרונות.
בתקופה בה השימוש בקנאביס עולה בקצב משמעותי וישנה תפיסה גוברת באוכלוסייה שמדובר בחומר בעל פוטנציאל רפואי היכול להקל בתסמיני חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה, על אף ממצאים המעידים על השלכות גופניות ונפשיות שליליות רבות משימוש בו, חשוב לאתר אוכלוסיות שנמצאות בסכנה מוגברת להתמכרות לקנאביס.
משתמשי קנאביס צריכים להיות מודעים לסיכון העולה להתמכרות וכן לכך שקיומם של תסמינים נפשיים שונים, החל מדיכאון וחרדה, וכלה בפסיכופתולוגיות מאג'וריות יותר, דוגמת הפרעות פסיכוטיות, עלולים לשים אותם בקבוצה בעלת סיכון מוגבר להתמכרות לחומר הזה.
בני משפחה וקלינאים צריכים גם הם להיות מודעים לסיכון זה על מנת לסייע בניטור סיכונים, שבסופו של דבר יאפשר התערבויות מניעתיות וטיפוליות ממוקדות ויעילות.