הזיכרון כבר לא משהו? השיטה הכל כך פשוטה לשיפור הזיכרון

מי מאתנו לא היה רוצה להיות בעל זיכרון מושלם, כזה שמצליח לזכור היטב מידע מסוגים שונים, ואינו שוכח דבר? ניסיונות למצוא שיטות יעילות לשיפור הזיכרון נמצאים במוקד המחקר מזה עשרות שנים, שכן שיפור הזיכרון קשור לנושאים כמו הזדקנות, ריכוז, אסטרטגיות למידה, פיתוח יכולות אישיות, וכמובן - הצלחה בבחינות.

בהחלט, הזיכרון עלול להיפגש ולתפקד פחות טוב במצבים מסוימים, למשל בעת חירום. א.נשים בעלי לקויות קשב וריכוז, עלולים להתקשות לשלוף מהזיכרון את המידע הדרוש, למרות שהם זוכרים אותו. א.נשים שסובלים מחרדה, לחץ (דחק) או בזמן משבר, ממש כמו זה שכולנו חווים בימים האלו, עלולים אף הם להתקשות במטלות של זכירה ולמידה.

המוח האנושי הוא ממש כמו שריר. אם נתרגל ונתאמן, הוא יתחזק וישתפר. תרגול של זיכרון יביא לשיפור ביצועי הזכירה. וכמובן שגם תזונה, ספורט ושינה חשובות מאד לתפקוד מוחי מיטבי, ולכן חשוב לשמור על אורח חיים בריא.

אם עלינו לזכור רשימת פריטים ארוכה, אפשר לנסות להמציא חרוזים, ראשי תיבות, שיר מולחן או כל רעיון "יצירתי" אחר. ארגון ויזואלי של החומר חשוב אף הוא, למשל לבנות תרשימים או טבלאות.
יצירת סיפור המשלב פריטים שיש לזכור היא טכניקה מצוינת, וגם לדמיין את הפריטים במקום מוכר, כמו החדר בבית שלי, ולאחר מכן לערוך "סיור" דמיוני בחדר.

עוד נקודה חשובה היא לייצר הקשר ללמידה ולזכירה. כאשר אנחנו קולטים מידע חדש לזיכרון, עלינו לנסות לקשר אותו בכמה שיותר דרכים למידע שכבר קיים אצלנו. למשל כשמדובר בטעם, ריח, צליל, צורה גיאומטרית או חומר אחר כשכבר למדנו והוא מוכר לנו. יצירת קשרים בין פריטי מידע בזיכרון יקל עלינו לשלוף בעתיד את החומר שלמדנו.

בשנים האחרונות חוקרים מאוניברסיטת אריאל הצטרפו למאמץ המחקרי בתחום הזיכרון. החוקר ד"ר יניב ממה, מהמחלקה לפסיכולוגיה ואנוכי בדקנו כיצד ניתן להגיע להישגי זיכרון טובים יותר, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים.

במחקר התמקדנו בטכניקה פשוטה ויעילה שנקראת "אפקט ההפקה" (Production effect). אפקט זה מתאר יתרון משמעותי בזיכרון, בסדר גודל של כ-20%, למילים שאנו קוראים בקול רם לעומת מילים שאנו לומדים באמצעות קריאה דמומה (ללא קול) בלבד.

האפקט תואר לראשונה עבור מילים המוצגות באופן חזותי. בניסוי הקלאסי, מילים כתובות מוצגות בפני המשתתפים, בזו אחר זו. המשתתפים לומדים חלק מן המילים באמצעות הפקה קולית (אמירתן בקול), וחלק באמצעות קריאה בלבד. מחקרים רבים מצאו כי הפקה של מילים באמצעות קריאתן בקול משפרת את הזיכרון באופן משמעותי ביחס לקריאה דמומה. קריאה בקול נמצאה יעילה יותר גם ביחס לסוגים אחרים של הפקות, למשל אמירת המילים בלחש, הקלדתן, או כתיבתן.

אפקט ההפקה מוסבר בכך שאמירת מילים כתובות, מערבת מספר גדול של תהליכי עיבוד, בכמה חושים שונים:

1. ראייה: תהליך עיבוד חזותי של קריאת המילה.
2. תחושה: תהליך עיבוד תנועתי של היגוי המילה (תנועת אברי ההגייה).
3. שמיעה: תהליך עיבוד שמיעתי של האזנה למילה בעת אמירתה בקול. המספר הגדול של תהליכי העיבוד בחושים השונים מקנה יתרון למילים שנאמרו בקול על פני מילים שנקראו ללא קול. מילים שנלמדו באמצעות קריאה דמומה (ללא קול) עוברות תהליך עיבוד בודד בלבד בחוש אחד (תהליך חזותי - קריאה), ולכן נזכרות בצורה פחותה.

המחקר שלנו הורחב גם לחוש השמיעה, זאת אומרת השמענו לנבדקים את מילות הלמידה (במקום להציג מילים כתובות). דרך זו דומה ללמידה שמיעתית המתרחשת בתדירות גבוהה בחיי היום-יום, למשל בעת האזנה לשיעור או להרצאה, או הקשבה לתכנית רדיו. בסדרת ניסויים, חלק מהמילים נלמדו באמצעות הקשבה בלבד, חלק באמצעות הקשבה ואמירה בקול, וחלק באמצעות הקשבה וכתיבה (בתנאי זה הנבדקים שמעו את המילה ורשמו אותה על פתק, שנלקח מהם מייד לאחר מכן). בעת המבחן, התבקשו הנבדקים להיזכר במילות הלמידה לשלוף אותן.

באופן מפתיע, בניסויים אלו (כאשר המילים הוצגו באופן שמיעתי), כלל לא נמצא יתרון למילים שנאמרו בקול בעת הלמידה אלא דווקא למילים שנלמדו באמצעות כתיבה. כלומר, בעת למידה שמיעתית של המילים, דווקא כתיבתן שיפרה את ביצועי הזיכרון.

גם במקרה זה, הכמות הגדולה של תהליכי העיבוד בחושים השונים מסבירה היטב את הממצאים. למידה באמצעות הקשבה בלבד מערבת תהליך עיבוד בודד וחוש יחיד (שמיעתי). למידה באמצעות אמירה בקול כרוכה בשני תהליכי עיבוד בשני חושים:

1. תהליך עיבוד שמיעתי: האזנה למילה.
2. תהליך עיבוד תנועתי של היגוי המילה: אמנם המשתתף בניסוי גם שומע את עצמו אומר את המילה בקול, אך במקרה זה אין מדובר על תהליך עיבוד נוסף ונפרד, שהרי תהליך שמיעתי חל כבר בעת ההקשבה הראשונית למילה, בשלב הלמידה.

לעומת זאת, כתיבת המילה מערבת שלושה תהליכי עיבוד נפרדים ושלושה חושים:
1. שמיעה: תהליך עיבוד שמיעתי של האזנה למילה.
2. תחושה: תהליך עיבוד תנועתי של כתיבת המילה (תנועת היד).
3. ראייה: תהליך עיבוד חזותי של קריאת המילה (בעת כתיבתה). שוב, הכמות הגדולה של תהליכי העיבוד בחושים השונים מסבירה את ממצאי המחקר.

ניתן לסכם ולקבוע כי כאשר יש ללמוד חומר שהוצג באופן חזותי (למשל, חומר שקוראים מתוך ספר לימוד או מחברת), כדאי לקרוא אותו בקול על מנת לזכור אותו טוב יותר. אולם, על מנת לזכור טוב יותר חומר שהוצג באופן שמיעתי (למשל, בעת האזנה לשיעור או להרצאה), כדאי דווקא לרשום אותו. השימוש בטכניקות הפקה שונות ופשוטות אלו, יביא לשיפור משמעותי בביצועי הזכירה. בהצלחה!

פרופ' מיכל איכט היא קלינאית תקשורת, ראש המחלקה להפרעות בתקשורת, אוניברסיטת אריאל