מחקר חדש מזהיר: הלחץ שלכם מדבק. בעיקר ברשתות החברתיות

אם חשבתם שכשאתם בלחץ האוטומט שלכם הוא לחפש מה ירגיע אתכם, תחשבו שוב. מחקר חדש מאוניברסיטת פנסילבניה מראה שאנשים לחוצים מעדיפים לדבר עם אנשים לחוצים אחרים ולהחריף ביחד את המתח, אלא אם מדובר באנשים שניחנו ברמה גבוהה של שליטה עצמית או רגשות מצפון.

המחקר בוחן כיצד מתח מתפשט בקרב קהילות ורשתות חברתיות, ומהן התכונות האנושיות שיכולות למתן השפעה כזו.

הטבע המדבק הזה הוא פשוט עניין הישרדותי, ככל הנראה כדי לטפח תמיכה קהילתית ושיתוף פעולה במצבי לחץ, אבל הוא לא בריא לאורך זמן וכדאי שנלמד למתן אותו.

הנטייה שלנו לחשוב שאם אנחנו בלחץ, האוטומט שלנו יהיה לחפש מה או מי ירגיע אותנו. אבל המחקר הנוכחי מציג תמונה שונה לחלוטין. הוא מראה שבמודע או שלא, אם אנחנו חשים לחץ ,אנחנו נוטים לפנות לאלו שנמצאים במצב דומה. וזאת למרות שהאינטראקציה איתם מחמירה עוד יותר את תחושות המתח שאנו חווים.

במחקר זה החוקרים עקבו אחר 315 אנשים לאורך חודשים רבים וראו שלא כולם רגישים באותה מידה להשפעת המתח החברתית הזו. ניכר כי ההשפעה הייתה מוגברת באופן מהותי בתנאים ומצבים של הסכמה בין המגעים החברתיים של האדם. מאידך, אנשים אשר נמצאו ברמה נמוכה של נוירוטיות, בשילוב רמה גבוהה של מצפוניות, מודעות ואוריינטציה של שליטה פנימית, תכונות אלו סייעו להם למנוע את העברת הלחץ, והם אף שאפו לחפש תמיכה חברתית חיובית יותר ומעגלים שמעודדים התמודדות בריאה עם הסטרס.

לדעת לנהל את המתח שלנו באינטראקציות חברתיות וקהילתיות יכול להוות רכיב משמעותי לאיכות החיים שלנו, במיוחד בתקופה זו. אז כדי למתן את המתח ולא "להדביק" עוד אנשים בסטרס מזיק או "להידבק" מהם, חשוב שנדע לבחור טוב יותר עם מי אנחנו חולקים את החששות שלנו ואיך אנחנו לא "מתמסרים" לתהליך הרסני שמעצים את התחושות השליליות שלנו ומחליש אותנו.

לחץ ברמות שונות נפוץ בכל מקום ובכל היבט בחיים שלנו. עם השנים והידע שהצטבר על השפעתו המזיקה של הלחץ על הרווחה הנפשית, הפיזית והחברתית, הן על הפרט והן על המוסדות אליהם הם שייכים, הפך הלחץ לנושא משמעותי, מדובר וחשוב. לצידו נולדו טכניקות רבות להתמודד ולשחרר את אותו לחץ. החוכמה הקונבנציונלית נוטה להתייחס ללחץ הנובע מהתגובה הפסיכולוגית התוך-אישית הטבועה של אנשים למצבים שבהם הדרישות גבוהות, בעוד המשאבים שניתן להשתמש בהם כדי להתמודד עם מצבים אלו הם נמוכים. עם זאת, הפרספקטיבה התוך-אישית הזו של התפתחות מתח אותגרה בעשורים האחרונים. עדויות מתגברות מצביעות על כך שתהליכים בין-אישיים ממלאים תפקיד קריטי בהתפשטות הלחץ בקהילות.

הממצאים במחקר מספקים תובנות חשובות לאלו אשר רוצים לתכנן התערבות חיובית ברשת כדי להפחית את רמות הלחץ באוכלוסייה ולקדם תוצאות בריאותיות בקהילות. למשל, חשוב להעלות למודעות את ההבנה כי אנשים המחפשים חברים רבים ברשת ורוצים ולהביע באופן גלוי את רגשותיהם הלחוצים, הדבר יחזור אליהם בהדהוד וברמות קשות יותר, מה שעשוי להפוך אותם לפגיעים אף יותר.

הנטייה להושיט יד לאחרים הדומים לנו מבחינת רמת הלחץ, יכולה להוביל ולחזק את ההפרדה בין אנשים אשר נמצאים במתח גבוה ובמתח נמוך ברחבי הרשת. ממצאי המחקר באשר לתפקיד ההשפעה החברתית על רמת המתח שלנו שופכים אור על אסטרטגיות פוטנציאליות שעשויות לעזור לשבש מעגל זה.

לדוגמה, אפשר להקים התערבות בקהילה אשר תעודד אנשים שחווים לחץ להימנע בכוונה מאינטראקציה עם אחרים הלחוצים באופן דומה. כלומר, לחבר אותם לאנשים אחרים, או להמליץ להם על פעולות (כמו נשימה וספורט) שיעזרו להם להירגע. בנוסף, ניתן לעודד אנשים עם נוירוטיות נמוכה, בעלי יכולת שליטה, מודעות ומצפוניות גבוהה, להיות מדריכים עבור אלה שחווים מתח רב. חשוב גם ליצור קבוצת מנטורים אשר יתמכו במדריכים עצמם, וזאת כדי לצמצם את ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של אינטראקציה עם עמיתים במתח גבוה.

לסיכום, המחקר מדגיש בפנינו, שכאשר אנחנו חווים לחץ, לא בהכרח נבחר את הפעולות שמרגיעות אותנו או שעושות לנו טוב. לכן, חשוב להיות מודעים לכך, ולתכנן מראש מהלכים שיסייעו לנו להירגע.

ד"ר שירלי הרשקו היא פסיכותרפיסטית, מומחית בכירה בתחום הקשב, מאבחנת ומטפלת