בימים האחרונים מתחיל גל של חזרה של חיליי וחיילות מילואים מהשטח אל בתיהם. זה כמובן רגע משמח מאוד עבור עשרות ואולי מאות אלפי משפחות בישראל, אבלך הוא עלול לטמון בחובו גם מאבקי הסתגלות, פנימים וחיצוניים ושינוי של כל השגרה המשפחתית.
"תהליך החזרה הביתה משולב בשמחה אך גם במעבר חד מלחימה לשגרה, מה שמביא את
השבים/ת הביתה ואת קרוביהם/ן למצב של התרוממות רוח ובו בזמן עלול לגרום לרגשות של בלבול", נכתב במסמך שהוציאו במרכז משאבים ונערך ונכתב על ידי פרופ' מולי להד, הדר גלס, שרה טוכשניידר וד"ר דורי רובינשטיין. "אתגר משמעותי במשפחות הלוחמים/ות הוא ההשתלבות מחדש בחיי הבית והעבודה. המעבר מתפקיד החייל/ת במציאות המלחמתית לבין האווירה בבית והחזרה לתפקיד בן/ת המשפחה יכול להיות מורכב וחד".
עוד הם כתבו כי "בספרות הפסיכולוגית העוסקת בנושא מצוין כי תקופה כזו משולבת בדרך כלל בכמיהה לשוב לרגיעה ולחיי היומיום לבין המתחים שנצברו בבית וחוויות המלחמה של השב הביתה. חשוב להדגיש כי מרבית השבים/ת יסתגלו בתוך זמן קצר יחסית למצב הרגיעה אבל יש לשים לב לכך שתפקוד מוצלח בשעות או בימים הראשונים אינו הבטחה לכך שלא תהינה גם ירידות במצב הרוח בהמשך. זה יכול לקרות בגלל עייפות וזיכרונות קשים, אירועי אסון ונפגעים, שיחזירו את החייל/ת לזיכרונות הקרב ואולי אף יגרמו לו/ה לרצות לשוב לשדה הקרב.
המעבר מתחושת מתח, תשישות וכאב למצב של רגיעה, הקלה ותקווה הם סימן לתנועה חשובה ועדיפים לפעמים על מצב קיפאון, שיכול גם הוא להתרחש סביב אירועים טראומטיים. יש להתייחס לשינויים בשלב הראשוני כסימן לתהליך בריא ולרוב נורמלי לחלוטין".
קשיים חדשים לשבים הביתה
- הסתגלות חברתית
- קשיים בתקשורת
- קושי מצד ילדים צעירים ובוגרים
- בני/ות זוג ומשפחה - קשיים במצבים אינטימיים
- קשיי ריכוז וקשיי שינה
- תנועה בין רצון להיכנס מיד לפעילות ועבודה אל מול התחושה של קושי לשוב לשגרה וליומיום (עיסוקים שאין בהם אדרנלין ועוצמות של לחימה ומשמעות)
- רגשות מעורבים לגבי עזיבת המילואים/צבא כשהלחימה נמשכת (דאגה ורגשות אשם על שעזבו חברים שממשיכים להילחם).
- בחלק מהמקרים הניסיון הטראומטי שנצבר במהלך פעולות הלחימה משפיע לרעה על הקשיים הבריאותיים שהיו קיימים לפני כן אצל החיילים/ת וכתוצאה מכך מעצים וגורם ליותר הפרעות בשינה, אי הבנות, מריבות, דיכאון, מצבי רוח וניכור.
במסמך שהוציאו במרכז נכתבו כללי "עשה" ו"אל תעשה":
עשה
- הכינו את הבית לקבלת הפנים, תחשבו מי כן וגם מי לא חשוב שיהיה בנוכחים.
- שתפו את הילדים בהכנות, כולל למשל בהכנת עוגה לקראת השב/ה.
- הכינו אוכל שהחייל/ת אוהב/ת.
- ארגנו זמן שקט להורה השב/ה והעסיקו את הילדים על מנת שיהיה לו/לה גם זמן לעצמו/ה.
- חבקו. קירבה פיזית חשובה מאוד!
- גלו סובלנות לקצב.
- שתפו בהחלטות בצורה מדורגת.
- בדקו אם מתאים לו/ה לצאת לבילוי או שזקוק לזמן מעבר.
- עודדו קשר עם חברים ובוודאי עם חברים מהיחידה.
- אינטימיות יכולה להיות מידית, אבל לעיתים צריכה תהליך של 'חימוד' - יוזמה של מגע מרגיע, ליטוף או חיבוק עשויים להיות תחליף להיעדר חשק או לאי יכולת ליחסי מין מלאים ולעיתים תחושת האינטימיות שנוצרת עשויה להתקדם ליחסים אינטימיים.
- היו נכונים להקשיב ואמרו זאת, אל תהססו להזיל דמעה ולוודא שהחייל/ת שלכם מבין/ה שזו ההזדהות שלכם עם מה שקרה לו/ה. במקביל, אפשרו שיח מדורג ולא שיפוטי אודות האירועים. אנשים מעבדים אירועים בדרכים שונות - לעיתים יעלה הרצון לשתף בשטף ולעיתים קיים פחד לגעת בזיכרונות ובמראות - חשוב לגלות סובלנות לקצב האישי של החייל/ת וכשכבר עולים הסיפורים לא לשפוט, לצמצם או לבלום.
- חשוב לדאוג לעוגנים של תשומת לב גם לעצמכם!! תשומת לב למי שנשאר/ת בעורף ופוגש את השב/ה הביתה. חפשו כל דבר הכי קטן שיכול להשתלב באופן קבוע בתוך שגרת היום שלי ויחזק אותי.
- כדי לשמר את הכוחות חשוב להפנות גם תשומת לב לדברים קטנים שמחברים ומזינים אותנו בכוחות ויעזרו להכיל אחד את השני/ה.
אל תעשה
- אל תעסקו באבחוני סימפטומים - תנו לעצמכם כמה ימים לראות מה השיגרה תביא לפני שמתחילים בלחץ ללכת לטיפול.
- אל תרחמו - רחמים מחלישים.
- אל תהפכו את השב/ה הביתה לנכה - פנקו בכיף, יחד עם הזמנה לאוטונומיות ולעשייה ביחד.
- אל "תיפלו" על השב/ה הביתה עם כל הבעיות על הרגע הראשון, אל תטיחו בו/ה "עד עכשיו אני התמודדתי עכשיו קח/י את המושכות".
- בקשו לא לספר זוועות ליד ילדים קטנים.