וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"הביחד עושה לנו טוב": מלון הפאר ביערות של קפריסין שמארח את ניצולי הנובה והורים שכולים

עודכן לאחרונה: 1.1.2024 / 14:36

בליבו של יער, בין נחלים זורמים, רק 45 דקות טיסה מתל-אביב, מארח יוני כהנא כבר למעלה מחודשיים ניצולים ממסיבת הנובה והורים ששכלו את ילדיהם. כתב וואלה הצטרף לריטריט ושמע את האנשים שהיו, ועדיין, הכי קרובים לתופת של ה-7 באוקטובר

הריזורט היוקרתי שנמצא בלב ליבו של יער ירוק בקפריסין, הפך להיות מרחב בטוח עבור מאות שורדי מסיבת הנובה, ועשרות הורים שכולים שאיבדו את היקר מכל - בטבח במסיבת הנובה או בלחימה עזה.

עד לפני כחודשיים, המלון היוקרתי ביער הסודי בקפריסין, היה מוכר למתי מעט. הוא נפתח רק לפני כשנה, מהר מאוד קנה לו שם של אתר יוקרתי, אליו הגיעו תיירים מכל העולם וגם לא מעט ישראלים.

מאז השבת השחורה, פתח יוני כהנא, הבעלים של המקום, את שעריו לשורדי מסיבת הנובה, ללא עלות, פשוט לבוא ולהיות. רק 45 דקות טיסה מישראל, אבל התפאורה כאן כל כך שונה, כאילו אנחנו לא במזרח התיכון.

כהנא, חב"דניק עם לב ענק, החליט ביחד עם משפחתו וצוות המקום לעשות מעשה ולהזמין אנשים להתארח. "אני מכיר את סגולות הריפוי של המקום, וידענו שזה יעשה רק טוב. אני מודה בכל בוקר מחדש על הזכות לאפשר למי שצריך לעבור תהליך התחדשות התודעה וריסטרט לנפש ולגוף, אצלנו ביער הסודי.
כל זה מתקיים בהרמוניה מדהימה, במקביל לעשרות אורחים שמגיעים אלינו לריטריט בטבע, המתקיים בכל שבוע, כל השנה."

היער הסודי בקפריסין. צילום: ניר דוידזון, אתר רשמי
היער הסודי בקפריסין/אתר רשמי, צילום: ניר דוידזון

"זה התחיל מכמה בודדים שהגיעו והפך למאות"

פוסט אחד בפייסבוק הקורא לכל ניצולי הנובה לבוא להתארח אצלו בקפריסין, יצר רשימת המתנה עם 1,600 נרשמים. 600 מאות מהם כבר הגיעו לריטריט של חמישה ימים עם טובי מטפלי הגוף והנפש. "לא ידענו לקראת מה אנחנו נכנסים, אבל רצינו לארח אנשים כאן, זה התחיל מכמה בודדים שהגיעו והפך למאות, בדרך היתה גם דרישה של הורים שכולים, להגיע לסופי שבוע, אז פתחנו שתי קבוצות, אחת במשך השבוע לשורדי הנובה ובסופי שבוע מגיעים ההורים".

שלושת החודשים האחרונים הם כמו רכבת הרים רגשית שנוסעת במהירות מטורפת ומטלטלת, אנשים שעד לפני רגע ניהלו את חייהם בשגרה, נוסעים על כתפיהם את התואר שכולם כל כך רוצים לברוח ממנו, "הורים שכולים".

לפני מספר שבועות הגיעה משלחת ראשונה של הורים, אלה שהצטרפו למעגל השכול, הורים ללוחמים ולוחמות שנהרגו בקרבות בעזה ובמסיבת הנובה וביקשו מעט מזור לנשמה.

הורים שכולים ביער הסודי בקפריסין. צילום: היער הסודי, אתר רשמי
הורים שכולים ביער הסודי בקפריסין/אתר רשמי, צילום: היער הסודי

"אין צורך לעבור את זה לבד שאפשר להיות ביחד"

את התכנית הטיפולית מוביל מאור אריאלי, פסיכותרפיסט הוליסטי, ביחד צוות מטפלים המורכב מפסיכולוגים ועובדים סוציאלים לצד אנשי ריפוי אלטרנטיבי. "בנינו ריטריט סופ"ש מיוחד להורים, עם מעגלי שיח והקשבה, קבוצות תמיכה קטנות. אנחנו לא מתעסקים בטיפול, אלא רק מאפשרים להם מרחב עם הרבה הכלה ורגישות להיות בו, בתקופה הסוערת הזאת. האימפקט של החיבור בין המשפחות, יוצר 'ביחדנס' חזק מאוד. אין צורך לעבור את זה לבד שאפשר להיות ביחד".

בתוך כל מחול השדים שעוטף אותנו, כבר מספר שבועות, בכל סופ"ש מגיעים קבוצה של 30-40 הורים לקפריסין, שיתוף פעולה של עמותת 'משפחה אחת' ארגון יד לבנים והיער הסודי. שם, ללא עלות, מתאפשר להם קצת שקט ופסק זמן מהמציאות האכזרית, לכמה ימים של ריפוי.

עצם הטיסה לחו"ל, מספר שבועות אחרי שחוו אסון גדול, פוגש לא מעט הורים בדילמה קשה. הם הרי לא באים ליהנות, ואיך בכלל אפשר לעזוב את המשפחה והארץ בזמן מלחמה, ומה יגידו. הנחיתה אחרי 45 דקות בקפריסין ואחריה עוד נסיעה של שעה וחצי באוטובוס, מתחילה להפשיר את הקרח בין האנשים, כולם מכונסים בעצמם ועצמת השקט מורגשת באוויר. לאט לאט מתחילות שיחות קלות בין חלק מהאימהות. ברמקול מבקשת הפסיכולוגית שמלווה את הקבוצה את תשומת הלב ומעדכנת כי נדחתה בכמה שעות הטיסה של הצעירים מהנובה שמתארחים במלון.

הכל כל כך רגיש ונפיץ עבורם כרגע, אנשי הטיפול מיידעים את ההורים מראש שבמלון יש עשרות צעירים, חלקם הגדול בגילאים של הילדים שלהם עצמם. "אז אולי יהיה קצת רעש ומוסיקה, נבקש מהם להתחשב", מדייקת הפסיכולוגית ואחת האימהות ממלמלת בעצב, "הבן שלי כל כך אהב מוסיקה ומסיבות, הוא היה כל כך נהנה לבוא איתי לכאן".

חופי קפריסין הפסטורלים. צילום: ניר דוידזון, אתר רשמי
חופי קפריסין הפסטורלים/אתר רשמי, צילום: ניר דוידזון

רגעים שלא צריך מילים, מספיק רק חיבוק

הריזורט היוקרתי נמצא ליד כפר ציורי קטן בשם מיילו, שמאכלס 50 תושבים. רובם עוסקים בחקלאות, נוהנים מהמעיינות הנובעים מים בכל השנה, מה שמאפשר לגדל ירקות אורגניים לצד שדות של תפוזים. המלון נמצא מרחק חצי שעה נסיעה מהעיר פאפוס. הקפריסאים גילו כבר לפני מאות שנים את תכונות המרפא של המעיינות המקומיים, והשתמשו בהם לטיפול במצבים בריאותיים שונים.

אווירת הטבע, עצי היער הירוקים והגבוהים, יוצרים חווית ניתוק, למעט שמיים כחולים למעלה, מאבדים את תחושת הזמן והמקום. האווירה הקסומה הזו מאפשרת לאנשים שמגיעים להתכנס פנימה לתוכם ולהתחבר בתחושת ביחד מאוד גדולה עם כל שאר האנשים מסביב.

במלון הציורי מתקבלים ההורים על ידי צוות ישראלי, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לצד אנשי ריפוי אלטרנטיבי, מארגני הריטריט הכינו סוף שבוע עם פעילויות לגוף ולנפש. לצד הבחירה גם לא לעשות כלום ורק להיות ביחד. ברגעים שלא צריך מילים, מספיק רק חיבוק.

התוכנית כוללת מעטפת רחבה עם מטפלים ישראלים מוסמכים, המתמחים בטיפול במקרי טראומה וחרדה, הכולל שיעורים לאורך כל היום של סדנאות אומנות ופסיפס, ביטוי קולי וצלילים, מדיטציות, יוגה, פילאטיס, טיפולים במים, דיקור ושיאצו, עיסויים ועוד.

יוני כהנא - הנתינה מטעינה אותנו באנרגיה חדשה ועוצמתית. צילום: ניר דוידזון, אתר רשמי
יוני כהנא - הנתינה מטעינה אותנו באנרגיה חדשה ועוצמתית/אתר רשמי, צילום: ניר דוידזון

בשקט ובצניעות, מתהלכים להם באצילות ברחבי המלון הרב שמואל סלוטקי ורעייתו טלי, מחייכים לכל מי שפוגשים, תומכים ומחבקים.

שמואל וטלי שכלו את שני בניהם, נועם וישי בקרבות ה-7 באוקטובר בצומת עלומים. שני האחים, בוגרי שירות צבאי ביחידת אגוז וסיירת גולני, התחמשו באקדחים ויצאו להילחם במחבלים, ביחד עם אזרחים - לוחמים נוספים, חיסלו עשרות מחבלים והגנו על חיי תושבי קיבוץ עלומים. הם נפלו בקרב הקשה, אחד ליד השני.

משפחת סלוטקי הם זן נדיר, שלושת האחים הנוספים במשפחה מגויסים מתחילת המלחמה ביחידות המילואים של גולני בצפון הארץ. הבת עובדת כאחות במחלקת טיפול נמרץ בסורוקה, טלי, אם המשפחה, אחראית על מרפאת הכאב בבית חולים הדסה בירושלים. שמואל האב מגוייס עד היום, בתפקיד הקשה מנשוא, זיהוי קורבנות האסון במחנה שורה.

"מה שקרה לנו זה חלק מהסיפור של העם היהודי", אומר לנו הרב שמואל סלוטקי, "המלחמה על הארץ שלנו. הבנים שלנו נלחמו והצילו חיים של אזרחים רבים מקיבוץ עלומים. להגיע לקפריסין ולפגוש עוד הורים ששכלו את היקר מכל, אלו מעגלי התמיכה הכי החזקים שיש. היציאה מישראל לפסק זמן מכל האבל האישי והלאומי עושה לנו טוב. אני לקחתי על עצמי לחזק את השיח החיובי במדינת ישראל".

פטריק ותמי כהן בטקס כתיבת ספר תורה. צילום: היער הסודי, אתר רשמי
פטריק ותמי כהן בטקס כתיבת ספר תורה/אתר רשמי, צילום: היער הסודי

המפגש הראשון בין צעירי הנובה להורים השכולים מתאפיינת במתח מובנה, אלה יכולים להיות הילדים של אלה. צעירי הנובה בדיוק סיימו רטיריט של חמישה ימים, מאוחדים כקהילה, אחווה של אסון מהולה בתחושת ביחד מיוחדת מאוד. בסלון הגדול שבמרכז הלובי, שם לצד האח הבוערת, על ספות מפנקות, כשברקע מנגן פסנתר וכלי נגינה אחרים, המוזיקה היא חלק מהריפוי של המקום. באותו סלון צעירי הנובה החלו לנגן שירים ישראלים, לצידם זוגות של הורים, חלקם מכונסים ופניהם מספרות הכל, לאחרים המוסיקה השמחה היתה קצת יותר מדי. לקראת סופו של הערב התקרבו חלק מההורים אל הפסנתר לחיבוק עם הצעירים ולשירה משותפת. השירים של אברהם טל, חנן בן ארי ובניה ברבי זוכים כאן לקאברים שונים כל מספר דקות.

הצוות הטיפולי של הריטריט מורכב מאנשי מקצוע וותיקים העוסקים בשכול ואבל לצד מטפלים אלטרנטיביים. המטפלים מדגישים שזה לא זמן לתרפיה, אלא פשוט לא להיות לבד ולהיעזר בכוחות הקבוצה והביחד לעבור את השבועות והחודשיים הראשונים אחרי האסון.

גיבור של אמא. צילום:  ניר דוידזון, אתר רשמי
גיבור של אמא/אתר רשמי, צילום: ניר דוידזון

"מעטים האנשים שיוכלו להבין אחד את השני כמו הורים שכולים"

יוני בר-לב, עובד סוציאלי ורותם כהני, פסיכולוגית קלינית בהתמחות, הם חלק מצוות הטיפול: "ההורים לוקחים חלק בקבוצות שיח בהן הם מוזמנים לשתף ולהקשיב, לשמוע על אופן ההתמודדות של ההורים האחרים עם האובדן ולשתף מעולמם. המפגש הקבוצתי מאפשר עיבוד של הכאב ושל דרכי ההתמודדות האישיים. ההורים לומדים במה הם דומים לאחרים ובמה הם שונים. תחושת שותפות הגורל והידיעה שיתר היושבים במעגל מתמודדים עם אובדן ושכול כמוהם, ביכולתן לאפשר בקבוצה שיח פתוח, משוחרר, מעמיק ומקרב".

שנטל בלזברג, מנכ"לית עמותת משפחה אחת: "מעטים האנשים שיוכלו להבין אחד את השני כמו הורים שכולים - ותיקים וחדשים. המפגש הישיר בין אנשים שהגורל זימן להם לעבור חוויה קשה ומכאיבה, הופך את השיתוף והעיבוד לקל יותר עבורם, והחיבור הוא לרוב מיידי. אני רואה זאת כשליחות שלנו להיות הארגון שיכול לאפשר את המפגש המצמיח הזה. מהניסיון הרב שלנו בעמותה, אחת הדרכים הכי טובות להתמודד עם מנעד הרגשות העולים מהאבל, היא להתמודד עם השכול ביחד".

לצד טיולים רגליים ביער, עיסויים וארוחות צמחוניות ובריאות, קבוצת ההורים וגם מספר אמהות חד הוריות, אפשרו לעצמם להיטען מעוצמת הטבע, לעבד את מה שעבר עליהם, ולנסות לחשוב על העתיד. כל אחד והמסע שלו בעולם. לצד האבל האישי של כל משפחה והאסון הקשה שפקד אותם, מתערבב גם האבל הלאומי, אחרי ה-7 באוקטובר, כולנו קצת אחרים.

פטריק ותמי מקיבוץ ניר-עם איבדו את הבן זיו (פפה) שפירא ז"ל במסיבה ברעים. מאז השבת השחורה הם פונו לבית מלון בתל אביב. זוג אנשים מלאי אהבה וחום, ממגנטים אליהם את כל שאר ההורים עם האופטימיות המהולה בכאב. "להגיע לקפריסין, זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי", מספרת תמי, קיבוצניקית, גרה בניר עם כבר 21 שנה, "לא חשבתי פעמיים, ברגע ששלחו את הזמנה, ידענו שאנחנו רוצים לבוא, להתנתק מכל מה שקורה בארץ. אנחנו כבר שלושה חודשים תקועים בחדר במלון. הדבר הכי טוב שהיה לנו זה להתחבר עם הורים אחרים, זה כוח אדיר, הביחד הזה. התמיכה הזאת היא לא מובנת מאליה, רק מי שעבר את זה יכול להבין, לאבד ילד זה הגרוע מכל".

תמי כועסת, ומרשה לזעם שלה לצאת, "הפקירו אותנו, אין מילה אחרת, זה על סף בגידה, מראש הממשלה ועד אחרון הש"ג. אנשים צריכים להיכנס לכלא על מה שעשו, אבל לא ניתן להם שזה זה לא ייגמר רק ברמת הש"ג. זה כל האלופים בצבא, זה ראש הממשלה זה כל 120 חברי הכנסת. כולם צריכים ללכת הביתה, אין לנו אמון בהם. אני לא רוצה שתהיה יותר עזה, אני רוצה ששם המלחמה יהיה 'הסוף של עזה'. קיבוץ ניר עם זה הבית שלנו, זה הבית של זיו, לכן היה לנו חשוב שייקבר שם. אנחנו עוד נחזור לקיבוץ".

ספא היער הסודי. יח"צ,
ספא היער הסודי/יח"צ
ארוחת ערב משותפת. צילום: היער הסודי, אתר רשמי
ארוחת ערב משותפת/אתר רשמי, צילום: היער הסודי

ביום שישי מוזמנים כולם לארוחת ערב וקידוש חגיגי עם יוני, בעל המלון, ביחד עם רעייתו דולי וששת ילדיהם. סביב שולחן אבירים ארוך מאוד מתאספים כולם. עד לפני יום כולם זרים, חולקים כאב מפלח בחזה, כסא ליד כסא, מרפק נוגע במרפק, הזרות הופכת לישראליות במיטבה. בין שירים ישראליים חרישיים, משתף כל אחד את אשר על ליבו. וזוכה לחיבוק. כמה פשוט, ככה אמיתי.

ג'ורג' ודלית הירש בני 77 מרמת השרון, הוריה של שרון ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה. שרון היתה אם יחידנית לשלושה בנים, הם מספרים, "היא היתה כמו ציפור דרור, בת 46 אבל מוסיקה ומסיבות טראנס היו החיים שלה. גם כשבישלה, היא שרה ורקדה. היא גידלה לבד שלושה ילדים, היא היתה לוחמת, לוחמת של אור. לבוא לקפריסין ולשמוע את המוסיקה שעושים החבר'ה הצעירים כאן, זאת הצוואה של שרון. הכרנו כאן הרבה הורים והביחד הזה עושה לנו טוב".

אל המטוס בחזרה לארץ, עושים ההורים בהליכה עם ראש מורם, הכח של הביחד והחיבור האנושי מחזק. לצד הגעגוע והכאב, יש להם שותפים במסע החיים.

יוני כהנא נפרד מקבוצת ההורים ונערך כבר לעשרות ניצולי נובה וקבוצת הורים חדשה, "זכינו בחודשיים האחרונים לארח מעל 650 ניצולים של נובה ב-10 קבוצות עד עכשיו וכבר 5 קבוצות של הורים שכולים. הפעילות דורשת מאיתנו כוחות נפש עצומים, אבל באותה מידה הנתינה מטעינה אותנו באנרגיה חדשה ועוצמתית. כשבחור צעיר ניצול מהטבח במסיבה אומר שהתהליך החזיר לו את משמעות החיים וכשאמא שכולה מודה בדמעות "שהחזרנו לה את החיוך", זה נותן כוח להמשיך ולהגיע ליעד שהצבנו לעצמנו; להביא את כל ההורים השכולים עד 07/10/24, בעזרת השם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    7
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully