המציאות אליה נקלענו מאז פרוץ המלחמה נותנת אותותיה גם על התפקוד ההורי. אנחנו מתמודדים עם קושי רגשי גדול, עם חדשות בלתי פוסקות, עם שינויים בשגרת העבודה והמגורים, עם עצב עצום שמגיע כמעט מכל כיוון, והילדים שלנו מרגישים הכל ומתנהגים בהתאם.
הילדים שלנו, הגדולים והקטנים אלו שחוו טלטלה ישירה ואלו שרואים את הטלטלה בעיניים שלנו, מושפעים רגשית מהמצב, מהאזעקות, משינוי במקום הלינה ובמסגרת החינוכית ממצבנו הנפשי כהורים וממידת הזמינות שלנו עבורם, הילדים שלנו נמצאים עכשיו בחושך, הדרך שלהם אינה ברורה והשבילים לא מסומנים.
ואצל ילדים, התחושות והפחדים לא תמיד יבואו לידי ביטוי, הם עוד לא יודעים להסביר במילים את מה שמתחולל בתוכם אז במקום לדבר הם מתנהגים את זה החוצה, מציגים לנו את התחושות, באנגלית זה נקרא Acting out וזה מאוד מדויק הם עושים הצגה שלמה של בלבול וסערה והם זקוקים לנו שנהיה עבורם קרקע יציבה, מקום בטוח - מגדלור שיאיר את דרכם גם בחשכה.
ילדים לא צריכים ללמוד לקח: כשהילד מרביץ, מקלל, מתחצף או מתנגד זה מעורר אצלנו מיד את הרצון "ללמד אותו לקח" (כי ככה לא מתנהגים!!) וההתנהגות שלו שולחת אותנו לבדוק איפה לעזאזל הסמכות ההורית שלנו? האם בתוך כל ההכלה והעדינות הזו לא הפכנו קצת לסמרטוטי ריצפה? איך הוא ילמד להתנהג?
אז בואו נחשוב על זה רגע: כשאנחנו רואים מולנו ילד שעושה לנו דווקא, ילד שעושה נגדנו,ילד שצריך ללמד אותו לקח (ויפה שעה אחת קודם), אנחנו בעצם נמצאים בלב ליבו של מאבק כוח, אנחנו נסחפים לתוך הסערה, ומאבק כוח מתרחש רק אם כהורה לא ברור לי שאני מוביל את הקשר!
השתדלו להישאר רגועים כשהם בתוך הסערה: זו אולי המשימה ההורית הכי קשה, לשמור על העדינות, הרוך והמקום הבטוח כשהם מוציאים אותנו מהכלים. ובואו, הם מוציאים!! כי ילד שעכשיו משתטח ביללות ויבבות כי הוא קיבל כוס אדומה ולא כחולה יכול להביא גם את ההורה הכי רגוע לקצה, בטח בתקופות כאלה שגם אנחנו לא ממש במיטבנו. יעזור לכם לזכור שהסערות הללו אומנם מרגישות ארוכות, אך בפועל זה כמה דקות שמצריכות מכם סבלנות, זה שריר שאפשר לאמן אותו.
לא לעזוב, לא להיכנע, לא להיסחף: כשאנחנו מצליחים לראות ולקבל את הרגשות הגדולים של הילדים שלנו, כשאנחנו מצליחים להיות איתם בדיוק כשקשה להם, כשאנחנו מצליחים לקחת אותם יד ביד בסערה, כשאנחנו מצליחים לא להיסחף אחריהם אז אנחנו מובילים! אז אותה סמכות מיוחלת נמצאת אצלנו, אז אנחנו בעמדה היררכית גבוהה יותר, אז אנחנו שולטים בסיטואציה - ולא הם.
הבינו את התמונה הגדולה: הילדים שלנו זקוקים שנביט בהם בעיניים טובות, הם צריכים שנראה ונחפש את הכוונות הטובות שלהם, הם צריכים שנשנה את הפרשנות שלנו, שנבין שהם לא עושים נגדנו, שזו לא "מניפולציה" שהם לא "בוחנים גבולות". רק דרך העיניים העדינות נוכל לראות שיש כאן ילד שחווה קושי.
רק דרך העיניים העדינות נוכל להבין שאנחנו התשובה בשבילו, שהוא קצת בחושך עכשיו והתפקיד שלנו הוא להדליק בעבורו את האור ולהוביל אותו בתוך הקושי הזה לחוף מבטחים. כי בצד השני של הקושי מחכה הרגיעה, בצד השני של התסכול מחכות עוד אפשרויות והנה הגבול הכי חשוב שנציב - אין מאבק! לעולם אנחנו מובילים! אצלנו האהבה ולנו החמלה והכוח להוביל אותם גם בחשיכה.
נכתב על ידי דנה אמר - מנתחת התנהגות מוסמכת, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד מאוניברסיטת בר אילן, מרצה ומלווה הורים משפחות וצוותים חינוכיים.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/