משפט מוכר של ווינסטון צ'רצ'יל עוסק במשברים. "חבל לבזבז משבר טוב. הוא נותן לך הזדמנות לעשות את מה שלא הצלחת בעבר", כך צוטט ראש ממשלת בריטניה בעבר. ואכן, אירועי ה-7 באוקטובר הסיתו את מדינת ישראל ממצב של שגרה למצב חירום ולמשבר של ממש. כך, גם תושבי ישראל, מצויים במנעד רחב של תחושות מצוקה, חרדה, פחד, חוסר אונים ועוד. מלחמת "חרבות הברזל" יצרה עבור רבים מאיתנו מציאות חדשה, במסגרתה חלק איבדו את מקום עבודתם או את העסק שלהם, חלק גויסו למילואים, וחלק משקיעים את מרבית הזמן בניסיון לתווך ולהגן על הילדים שבבית. נראה, שבכל הזמן הזה אנחנו עסוקים במעין מנגנון הישרדותי שכזה, מתמקדים בדבר מסוים, ומתעלמים מהשאר. כך קורה גם עם מערכת היחסים הזוגית שלנו. אנחנו סבורים, חלקנו לפחות, שכעת זה לא הזמן להתמודד עם בעיות הקשר וכי לאחר המלחמה "נתמודד גם עם זה". אולם, לדברי פנינה בליץ, מטפלת זוגית, מדובר בטעות. "דווקא בתקופת מלחמה", היא אומרת, "דווקא במצבים של חרדה, של פחד, לעיתים בהלה של ממש, חשוב שלא להזניח את הקשר, אלא להתמודד עם הקשיים, לייצר את המשענת שלה אנחנו זקוקים. אחרי המלחמה, זה כבר עלול להיות מאוחר מדי". כמאמר צ'רצ'יל, בליץ בטוחה שרבים מהזוגות שנתקלים כיום בקשיים, יכולים לקחת את המשבר הזה ולהשתמש בו דווקא כמנוף לזוגיות, כהזדמנות של ממש.
בליץ, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית, מתמודדת בימים אלו עם האתגרים שמייצרת המלחמה, ואירועי ה-7 באוקטובר בכלל, על זוגות, משפחות והורים לילדים. "בשלב זה", כך לדבריה, "כחודשיים לאחר המלחמה, פונים אלי רבים בבקשת סיוע. חלקם לא יודעים איך להתנהל במלחמה, כי מי חשב על הצורך הזה, וחלקם מבקשים לייצר איזו יציבות עבור הילדים המצויים גם הם בחרדה. אני רואה ושומעת, כיצד היחסים הזוגיים נדחקו הצידה, וכיצד הם סובלים מכל המצב הזה. יש צורך לעצור לרגע, לנשום ולהסתכל סביב ומתוך הקשיים האלו ניתן אפילו לצמוח".
לפי בליץ, ישנם גורמים רבים שמובילים למתיחות בין בני זוג במהלך המלחמה. "ראשית", היא אומרת, "עבור מי ששוהים יחד במשך תקופה לחוצה, התחושה היא של 'סיר לחץ'", היא אומרת. שהייה אינטנסיבית בחלל מוגדר שעלול ליצור מעין קלסטרופוביה, אנשים מרגישים שאינם יכולים להתאוורר, אינם יכולים לקבל את הפרטיות שלה הם רגילים והתסכול יוצא על בן הזוג. על אחת כמה וכמה אם יש ילדים בבית, בפרט קטנים שמצריכים עוד יותר תשומת לב".
"אל כל אלה", מוסיפה בליץ, "מצטרף גם האופי השוני של כל אחד מבני הזוג. לא כולנו מקבלים את המצבים באותה הצורה. יש מי שמתכנס בתוך עצמו ואינו רוצה לשתף, יש מי שנמצא ממש בחרדה שניתן לראות ויש מי שמקבל את כל ההתרחשות באדישות גדולה או בענייניות ומעשיות, כלומר מחפש מה לעשות. הפער בין האופן שבו אחד מבן הזוג מקבל את מצב החירום לבין הדרך ששותפו לזוגיות עושה כן הוא משמעותי, וללא הבנה, סימפטיה והרבה אמפטיה, הצדדים לא יצליחו להבין ולהכיל זה את זו".
אלו כאמור, כמה מהגורמים שמציפים את מערכת היחסים מבית, אך אליהם מצטרפים עוד ועוד גורמים, חלקם חיצוניים ורבים מהם כלל לא בשליטתנו. כך למשל, המצב הכלכלי שהולך ומקשה או העובדה שאחד מבני הזוג מגויס בצו 8 למלחמה ומותיר את השני מאחור, בבית, לבד עם הילדים ועם ככל משק הבית ואחזקתו.
לפרטים נוספים וליצירת קשר ניתן לפנות בטלפון - 077-9976020
לעמוד הפייסבוק
פנינה בליץ - מטפלת זוגית ומשפחתית באתר משפטי
הכתבה באדיבות Zap משפטי
"זה נכון", אומרת בליץ, "שמדובר כאן בגורמים שאין לנו שליטה עליהם. גורמים חיצוניים שמכתיבים את שגרת החיים שלנו ברגע הנתון. אין לנו שליטה על הגיוס למילואים, על מצב המלחמה, ואין לנו שליטה גם מצב המשק בתקופת המלחמה. אבל תמיד-תמיד יש לנו, כפרטים, כבני אדם, אפשרות לבחור איך נתנהג, איך נתנהל בתוך המציאות שנכפתה עלינו. שיח, אמפטיה, הכלה והבנה שאנחנו כרגע במציאות שונה שעלינו לנהל, כל אלה יסייעו לנו להתמודד ולהתגבר. במקום להזניח את מערכת היחסים, ולמקם אותה בתחתית סדר העדיפויות, מקמו אותה באחד המקומות הראשונים, אם לא למעלה. השותף שלכם, גם אם אינו משתף בכך, זקוק לכם, בדיוק עכשיו. וזה הזמן שלכם לספק לו את התמיכה הראויה לו, לייצר עבורו את ההגנה הטובה ביותר. על הבית להיות מקום בטוח ומוגן, במיוחד בימים אלו, תדאגו שהמרחב המוגן הזה יתקיים".
אל שגרת החירום הזו שנוצרה כאן לפני כחודשיים מצטרפת ההתמודדות עם המלחמה עצמה, עם תוצאותיה האיומות. מעל 1,400 נרצחים, מאות חטופים, פצועים ומראות קשים של הרס, שריפה, חורבן, טבח של ממש. גם התמונות הללו, האירועים, הסיפורים ששמענו, ראינו וחווינו נכנסים כעת אל תוך הבית, אל הזוגיות השברירית בלאו הכי. "רבים כל כך איבדו את חייהם במוות נוראי", אומרת בליץ, "כמעט ואין מישהו שלא מכיר קורבן זה או אחר, וזה נכנס ללב למחשבות גם אם אנחנו חלק או רק צופים מרחוק".
ואיך המחשבות הללו באות לידי ביטוי בזוגיות?
בליץ: "אני רואה ושומעת מהלקוחות שלי שזה משתנה מזוגיות לזוגיות, אבל דבר אחד ברור - זה נוכח ואי אפשר להתעלם מכך. יש מי שמתכנסים בתוך עצמם, לא רוצים לשתף או לדבר, מנגד יש מי שכל הזמן צמודים לחדשות ולטלפון הנייד ו'חיים' ביקום הזה. יש גם רבים שחשים אשמה, אשמה על כך שהם בחיים ואחרים לא, ומוציאים את התסכול על בן הזוג והילדים. האשמה והתסכול הופכים בהמשך לכעס, מהבחינה של 'איך אני יכולה לכעוס עליו שלא הוריד את הזבל כשיש מי שלעולם לא יראו עוד את בני הזוג האהובים שלהם'. אירועי ה-7 באוקטובר נוכחים אצל כולנו, כל הזמן, ונראה שזה יהיה כך עוד זמן רב, אם לא תמיד. לכן, עלינו להתמודד עם זה, לנסות בצורה כזו או אחרת לחיות עם המציאות הזו, אין לנו ברירה אחרת".
מה בפועל יכולים בני זוג לעשות כדי לשמור על הזוגיות?
בליץ: "הכל מתחיל ונגמר בתקשורת טובה. דברו אחד עם השני. גם אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לפרטיות שלכם ואתם לא רוצים לשתף, תאמרו זאת לבן הזוג, בקשו לקבוע שיחה למועד אחר. בכך תגרמו לו להבין שהמצב הנפשי אינו קשור בו ותדאגו לכך שהתסכול לא יוצא עליו. כבדו את מנגנוני ההתמודדות השונים, גם אם בן או בת הזוג אינם מפסיקים לבכות, וגם אם הם מציגים אדישות למתרחש. יתכן ותלמדו אסטרטגיות חדשות להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה, וזה בסופו של דבר יוכל להואיל לכם. מעבר לכך, למרות שהזמנים קשים, יש מי שבמילואים ויש מי שצריך לשהות עם הילדים, עדיין, תנסו לייצר זמן איכות ולו מינימאלי זה עם זו. אל תוותרו על 'דייט' משותף, גם אם הוא בחדר ממוגן, וגם כשמדובר בצפייה משותפת בסרט או בסדרה או ארוחה ביתית רומנטית. יש לכך חשיבות גדולה שכן אתם מבהירים לבן הזוג על החשיבות שיש לו בחייכם, ומייצרים עבורו את אותו מרחב בטוח ומוגן".
