על אף שמרבית חולי הסרטן הם מבוגרים, למרבה הצער ישנם יותר ויותר מקרים בהם צעירים מאובחנים עם ממחלה ממארת. צעירים עלולים לחלות במגוון רחב של סרטנים - החל מגידולים בשד, דרך גידולים במערכת העיכול ועד לסרטן באשכים ועוד. סרטן הלימפומה ע"ש הודג'קין (Hodgkin lymphoma) נחשב לסרטן שנפוץ יותר דווקא בקרב צעירים בגילאי 20-30 (ובחלק מהמקרים גם מעל 50). הגיל הממוצע של חולים עומד על 30 שנים.
לימפומה מסוג הודג'קין מתאפיינת בהימצאות תאי דם לבנים חריגים בקשרי הלימפה. המחלה מתפתחת כגידול באחת מבלוטות הלימפה בגוף שממוקמות בצוואר, בבתי השחי, קרום הריאה, המפשעה או הבטן. סוג זה של סרטן מהווה כ-10-15% מכלל מקרי סרטן הלימפומה בישראל, ובשנים האחרונות חלה עליה בשיעור השכיחות של המחלה.
"האבחון בסרטן לימפומה מסוג הודג'קין מתבצע על ידי ביופסיה מבלוטת לימפה לא תקינה, וזו אינה בדיקה חדשה, כך שעדין לא ברור לנו מדוע ישנה עליה בשכיחות של המחלה", מסבירה ד"ר שירלי צפריר-חבר מומחית בהמטולוגיה וברפואה פנימית, המרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי. לדבריה, יש הרבה תיאוריות הקושרות בין לימפומה מסוג הודג'קין למזון מעובד וזיהום אוויר, כמו גם מחלות ויראליות דוגמת הקורונה, אבל אף תיאוריה לא הוכחה עד עתה במחקר מדעי.
איך מגלים את המחלה?
גילוי המחלה הוא לעתים מקרי, והוא מתרחש כתוצאה מהופעת נפיחות בקשרי לימפה בצוואר ובבתי השחי. "התסמינים תלויים במופע", מסבירה ד"ר צפריר-חבר. "במקרים בהם מרגישים נפיחות, יותר קל לזהות את הסרטן, עם זאת לעיתים המופע מתבטא במסה בתוך הריאה. במקרה כזה לא מרגישים גוש או נפיחות. לפעמים עד שהמטופל מרגיש במשהו חריג, זה כבר מאוחר, והוא מגיע לטיפול כשהוא כבר בשלב 4".
"אנחנו מחלקים את השלבים בחומרת המחלה לארבעה שלבים. שלבים 1-2 נחשבים לשבים מוקדמים ושלבים 3 ו-4 נחשבים למתקדמים. "רוב החולים שאנחנו פוגשים מתייצבים בשלב 2 אבל בהפרש לא גדול אחריהם שלב 3 והמיעוט בשלב 4", מסבירה ד"ר צפריר-חבר.
גישה ייחודית לטיפול
לימפומה מסוג הודג'קין נחשבת למחלה עם שיעורי ריפוי גבוהים יחסית במרבית החולים, במיוחד כאשר האבחון נעשה בשלב מוקדם יותר (75%-85% מהחולים מתחת לגיל 60 ישרדו 5 שנים ללא התקדמות מחלה). עם זאת, ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים מתקדמים יותר, כך גם שיעורי הריפוי נמוכים יותר.
"באופן עקרוני כשמאבחנים לימפומה מסוג הודג'קין הטיפול הסטנדרטי הוא כימותרפיה. אנחנו מחליטים על סוג הטיפול לפי שלב המחלה - אם היא מוקדמת או מתקדמת. כיום יש גם טיפולים ביולוגים ממוקדי מטרה שאפשר להוסיף לכימותרפיה או להחליף חלקים ממנה", מסבירה ד"ר צפריר-חבר
"הגישה של הטיפול בהודג'קין היא מאוד ייחודית. בדרך כלל שמתייחסים למחלות סרטן אגרסיביות, הטיפולים קשים וכוללים תופעות לוואי לא פשוטות, אך הצוות הרפואי עושה ככל שביכולתו על מנת שהמטופל ישרוד את המחלה ויישאר בחיים", מסבירה ד"ר צפריר-חבר "מנגד, בלימפומה מסוג הודג'קין, אחוז מאוד גבוה מהחולים יחלימו. זה כמובן תלוי בגיל ובשלב המחלה, אבל ברוב החולים אנחנו לא שואלים 'אם החולה ישרוד', כי אנחנו די בטוחים שכן", היא מוסיפה. "זה מצב ייחודי בטיפול בסרטן ולכן יש צורך לחשוב על ניהול תופעות הלוואי לטווח הארוך. זה מצב שאנחנו עורכים שיכלול רחב יותר טרם בחירת הטיפול - גם איך לנצח את המחלה וגם איזו ההשפעה תהיה לטיפול אחרי החולה יחלים".
כ-20-30% מהמטופלים המאובחנים בשלבים מתקדמים יזדקקו לטיפול נוסף, יחוו התדרדרות של המחלה או ימותו בפרק זמן של חמש שנים מסיום הטיפול בקו הראשון. "כשמחלה חוזרת זה אף פעם לא אידיאלי, אך מאידך יש עדין דרכי התמודדות", מסבירה ד"ר צפריר-חבר. "ניתן לחלק את הטיפול במקרה הישנות מחלה לשני סוגי מטופלים: אלו שיכולים לעמוד בהשתלת מח עצם עצמית, יבצעו את הפרוצדורה הזו לאחר כמה מחזורים של כימותרפיה במשלב שנקרא "הצלה". אלו שאינם יכולים (כמו מבוגרים או אנשים עם מחלות רקע) יקבלו טיפול ביולוגי".
תופעות לוואי לטווח הארוך והקצר
לדבריה של ד"ר צפריר-חבר במשך שנים ניסו מחקרים שונים לצמצם את מספר התרופות הכימותרפיות שניתנים לחולים עם לימפומה מסוג הודג'קין - כדי להפחית את תופעות לוואי. "אנחנו עושים הכול כדי לנהל טוב יותר את פרופיל תופעות הלוואי ללא הפחתה ביעילות הטיפול. חלק מהתופעות זמניות ופשוטות יחסית, אבל חלקן גורמות נזק לטווח ארוך לאיברים שונים", היא מסבירה.
הטיפולים הכימותרפיים אומנם מביאים לאחוזי החלמה גבוהים (כ-85%), אך הם גוררים גם מחיר כבד של תופעות לוואי קשות בטווח הקצר והארוך. "תופעת הלוואי המיידית הברורה היא דיכוי פעילות תקינה של תאי הדם, ובכלל של מערכת החיסון", מסבירה ד"ר צפריר-חבר. "החולים חשופים יותר לזיהומים בזמן הטיפול וגם לאחריו. זה דורש אמצעי זהירות מוגברים כמו הימנעות ממפגש עם אנשים שעלולים לדבק, היגיינת ידיים, שימוש במסכת אף ופה. בנוסף, תופעות הלוואי המיידיות של הטיפול הן חולשה ובחילות. יש אנשים שסובלים מכאבי ראש וכאבי בטן, אך אלה בדרך כלל נסבלים ואינם חמורים", מסבירה ד"ר צפריר-חבר.
"מה שמדאיג אותנו בטווח הקצר הוא שחלק מהתרופות הכימותרפיות עלולות לגרום לנימול, שריפה או כאבים בגפיים. במקרים הקיצונים הדבר גם לפגיעה ביכולת לזוז. ברגע שיש אינדיקציה לתופעת לוואי הזו, אנחנו מורידים מינונים של התרופה, ואם אין ברירה - גם מפסיקים אותה".
לחלק מהתרופות יש גם תופעות קשות בטווח הארוך. "בטווח הארוך חלק מהטיפולים הכימותרפיים גורמים לצלקת בריאות. אנו נותנים את התרופות כימותרפיות שעלולות לגרום לתופעת לוואי במינון נמוך ולמטופלים צעירים בלבד", מתארת ד"ר צפריר-חבר. "טיפולים כימותרפיים אחרים עלולים לפגוע בפעילות הלב. ההשפעה יכולה להופיע גם שנים אחרי הטיפול ועל כן המטופלים עוברים בדיקה אקו לב באופן שגרתי פעם בשנה", מסבירה ד"ר צפריר חבר ומבקשת להדגיש שמדובר במקרים נדירים.
שימור פוריות
חלק חשוב מהטיפול בסרטן בכלל ובלימפומה מסוג הודג'קין הוא "הטיפול התומך". חלק מהחולים צריכים להשלים חיסונים שונים ולשמור על ריחוק חברתי, לחלק יש נשירת שיער ואחרים סובלים מבחילות שצריכות טיפול נקודתי. חלק מהנשים החולות מקבלות זריקה פעם בחודש למניעת ביוץ, כחלק משימור פריון.
"באופן עקרוני, בכל טיפול כימותרפי יש צורך בשימור פריון לאדם שמעוניין או לא יודע אם הוא ירצה להביא ילדים לעולם בעתיד", מסבירה ד"ר צפריר-חבר. לדבריה, במדינה כמו ישראל, כמעט כל מטופל ומטופלת בגיל הפריון עוברים הליך של שימור פוריות לפני התחלת טיפול כימותרפי. אומנם הטיפול בכימותרפיה הורג תאים שמתחלקים מהר ופוגע בסרטן, אבל במקביל הוא גם הורס רקמות בריאות בכלל, ופוגע בשחלות ובאשכים מבחינת יצור זרע ואיכות הביציות בפרט.
המחלה גורמת לשינויים בחשיבה
"אני פוגשת במרפאה אנשים שיש להם ילדים, או כאלה שתיאורטית רוצים עוד ילדים. אני רואה בקליניקה נשים וגברים בגילאי 30 פלוס שעדין אין להם ילדים או צעירים שעדיין לא בכיוון בכלל להקים משפחה, ופתאום אנחנו צריכים לדבר איתם על שימור פוריות. כל אחד מהם לוקח את זה למקום אחר", מספרת ד"ר צפריר חבר.
"הייתה לי מטופלת למשל שגילו אצלה את הלימפומה תוך כדי שהיא ובעלה מנסים להרות עם ילד שני. כל החיים שלהם נעצרו - הם נאלצו להשתמש באמצעי מניעה, ההיריון בכלל ירד מהפרק, ופתאום אפילו לא ברור אם הם ירצו עוד ילד בעתיד", נזכרת ד"ר צפריר-חבר "גם עכשיו לאחר שהיא הבריאה, המטופלת מצויה בחרדות וחוששת שהמחלה תחזור" עוד היא מוסיפה: "יש גם את המטופלים בני 30 ו-40 שלא הכירו עדין את הבן או בת הזוג שלהם, ופתאום המחלה גורמת להם להזדרז. הם עושים שימור פריון לפני הטיפול ומיד לאחר ההחלמה מתחילים טיפולי פוריות".
ד"ר צפריר-חבר: "לא אשכח שהיה לי מטופל צעיר, נער בן 18, שעמד להתגייס לצה"ל וממש היה רחוק מהמחשבות על הקמת משפחה וילדים. בזמן שסיפרו לו על האבחנה בסרטן שכולל טיפולים וכימותרפיה, הוא נאלץ להתבשר על הצורך בתהליך של שימור זרע. הוא היה בהלם ולא הבין מה רוצים ממנו. אלו סיטואציות מוזרות ולא פשוטות שחולים עם לימפומה מסוג הודג'קין מתמודדים איתן. לשמחתנו, רוב האנשים שעושים שימור פוריות מצליחים להרות באופן ספונטני, ולא משתמשים בפוליסת הביטוח שלהם".