זה כבר כמה שבועות שהילדים שגרים באזורים השקטים יותר חזרו ללמידה, בהתחלה מרחוק, ואחר כך לסירוגין, ונכון לרגע זה בחלק מהאזורים הילדים הולכים לבית הספר והלמידה מתנהלת מקרוב. ככל שעובר הזמן הם נכנסים יותר לשגרת לימודים, מקבלים שיעורי בית וגם המבחנים מתחילים לצוץ ולמלא את סדר היום.
כהורים לפעמים קשה לנו לראות את זה. קשה לנו להבין איך הם יכולים להתרכז בלמידה בתוך הלחץ הזה, להקשיב בשיעור או ללמוד למבחן שיקבע בשלב מאוחר יותר. איך הם יכולים לתרגל כניסה למרחב מוגן ורגע אחר כך לפתור משוואות או ללמוד שפה זרה.
מצב של גם וגם
אנחנו במלחמה והכי רוצים שגרה, אבל המצב הנוכחי של שגרת מלחמה, של "גם וגם" מאוד קשה רגשית. מיום ליום מתנהלים יותר כשגרה אבל הקשב שלנו עסוק בכל רחש קטן והעיניים במבזקים, והדרישה והערנות הכפולות גוזלות כוחות. עם זאת, אנחנו לא יודעים כמה זמן המצב הזה יימשך אבל להיות בהמתנה ל"מתי זה ייגמר" מכלה את כוחות הנפש שלנו יותר. אנחנו חייבים שגרה כי האופציה האחרת פחות טובה, כי עצם החזרה לתפקיד ולעשייה שומר עלינו בהרבה רמות. במובן הזה שגרת חירום זה הכי טוב שאפשר כרגע. עצם החוויה של "אני מסוגל ללמוד" מהווה עבור ילדים גורם חוסן מול האירועים החיצוניים הקשים.
בני אדם הם יצורים מסתגלים, וילדים יותר מסתגלים ממבוגרים. כמונו, הם בחרדה אם תהיה אזעקה או המצב יוחמר או מה יהיה. אבל הם גם בשלהם, הם משחקים, רבים, צוחקים. הם במלחמה, והם שוכחים אותה ועסוקים במה אני אלבש, במי הזמין אותי ומי לא, ובמריבה עם חבר. כרגיל. וזה טוב ובריא. הסתגלות זה כוח, ויש לילדים יותר כוחות ממה שאנחנו חושבים. עצם האמונה שלנו בכוחות שלהם וביכולת שלהם להסתגל למצבים מורכבים, עם התמיכה שלנו, מאפשרת להם להמשיך להתמודד עם הדברים.
להיות ערניים וגמישים
עצם הדרישה לתפקד וללמוד היא דבר של שגרה, ולכן זה נותן ביטחון לילדים. עצם קיומה של מסגרת ודרישות בה משדר את הסדר הטבעי והמוכר, ששומר על הילדים ביומיום. ילדים זקוקים להבנה שיש מבוגרים שהם בעלי סמכות ולכן שומרים עליהם. עם זאת, חשוב שכהורים וכמורים נהיה ערניים וגמישים יותר למצבם, שנבין שהקשב שלהם נמוך יותר. שנזכור שלכל ילד מתאים משהו קצת אחר.
בתי הספר והמורים מתמודדים עם הרבה ילדים וצרכים, ולכן התפקיד שלנו כהורים לראות מה המצב של הילד שלנו, למה הוא באמת זקוק כרגע, ולסייע להתאמה יותר מדויקת עם המערכת, דרך פנייה למחנך או ליועצת. יש ילדים שלימודים מעוררים בהם לחץ גם בימי שגרה, ולכן הם חווים כיום יותר לחץ, יש ילדים שעברו טראומות קודמות (כמו אובדן במשפחה) או ילדים שהתקשו מאוד להתמודד רגשית במהלך מגפת הקורונה. ילדים אלה יהיו פגיעים יותר למצב המלחמה, וחשוב שנשים לב ונפנה להתייעצות וסיוע במידת הצורך.
יש ילדים שקל לנו לזהות את המצוקה שלהם בשל סימנים התנהגותיים, למשל ילד שלא מוכן לישון לבד או שחזר להרטיב. אחרים יגלו פתאום יותר חוסר שקט, רגישות יתר, נטייה להתפרצויות ואף עלייה בתוקפנות. יש ילדים שדרך הביטוי של הקושי אצלם מוסוות יותר, כמו הסתגרות. חשוב שנהיה רגישים לשינויים אלה וננסה להבין כמה הם עניין מקרי וכמה הם קשורים למצב המלחמה, כמה הם נורמליים למצב הלא נורמלי מסביב וכמה נכון לעצור ולהתייעץ כדי למנוע החמרה.
כהורים, אנחנו מוצאים את עצמנו כיום מוטרדים מאוד, הכי רוצים לעטוף את הילדים ורואים איך המלחמה והמצב משפיעים עליהם. לכן, חשוב שנהיה ערים ורגישים לצרכים שלהם, ולצד זה נתמוך בהתמודדות, ניתן כלים, נייצר עבורם שגרה ונאמין בכוחות שלהם להתמודד.
מיכל בן ריי היא פסיכולוגית חינוכית