כשהרופאים בבית החולים אסותא באשדוד קבעו לקורן חיים שלום מוות מוחי, אמו נקראה לחדר הוועדה ונשאלה אם תסכים לתרום את איבריו. ההחלטה עבורה לא היתה פשוטה לגמרי. "בתור אמא, בהתחלה היה לי קצת קשה, לא ידעתי אם מותר או לא, אבל בסוף הסכמתי וחתמתי", מספרת לוואלה! בריאות אילנית חיים. "רק יום אחרי כן נודע לי שבאחת משיחות הנפש הרבות שהיו לקורן עם בן דודו, הוא אמר לו שאם ימות, הוא רוצה שאיבריו ייתרמו. באותו רגע הרגשתי הקלה עצומה. ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון עבור קורן. במוות שלו הוא למעשה הציל את החיים של ארבעה אנשים".
יותר מכל דבר אחר, חשוב לאילנית, אמו של קורן, להזהיר את כל מי שאפשר מלצפות בסרטוני הזוועות מיום השבת השחורה ב-7 באוקטובר. "קורן היה גאון מחשבים, החלום הגדול שלו היה ללמוד את התחום ולהתקדם בחיים. הוא אפילו קיבל דחייה מהצבא בגלל זה. אבל הוא היה בחור סקרן, והצליח להגיע לסרטוני הזוועות הקשים ביותר מהדרום, כאלו שאף אחד לא ראה. וזה שבר אותו.
"הוא ממש השתנה, הפך לאדם מאוד כעוס, זה גרם לו צער ועצב עמוקים. היה מסתובב בבית ושואל - בשביל מה החיים האלו אם שורפים ואונסים אנשים? אני וסבתא שלו היינו בטוחות שהוא מתייחס לדברים שכולנו ראינו בטלוויזיה. רק בזמן השבעה החברים שלו הגיעו וסיפרו לנו שנחשף לסרטים הבאמת קשים, ושהם כל הזמן הזהירו אותו מהצפייה בהם, אבל הוא לא שמע. הוא פשוט היה בחור סקרן שרצה לראות הכל. סרטוני הזוועות האלו גמרו אותו, הוא לא רצה לחיות אחרי שראה מה קרה שם.
"אנחנו שבורים. קורן היה בן יחיד, ועכשיו אני מרגישה ריקנות איומה, אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה. הוא היה ילד יפה ורגיש ועדין. היה גאון מחשבים, כל החיים היו לפניו. ועכשיו הכל נגמר. בלתי נתפס".
את ליבו של קורן קיבל ראאד עלי בן ה-61 משפרעם. "כשהייתי סוהר צעיר בשב"ס, ליוויתי אסיר לבית החולים ושם ראיתי לראשונה בחיי טפסי רישום לכרטיס אדי. מייד חתמתי במקום וזה מה שהציל עכשיו את החיים שלי", הוא מספר. "מי שיכול לחתום על כרטיס אדי - חייב לעשות את זה. הצלת נפשות היא דבר חשוב על פי כל הדתות בעולם, ולכן כולן מאשרות לתרום איברים לאחר המוות".
בשירות הסדיר, שירת עלי בגדוד 51 של גולני במשך 3 שנים. במילואים היה לוחם בגדוד הדרוזי ונפצע בעזה: "עשינו סיור בתוך הרצועה ופגע בראש שלי בלוק שזרקו עליי. הפציעה הייתה קלה. אני מכיר את עזה טוב מאוד. כשאני רואה את הלחימה בטלוויזיה, אני מזהה את כל הרחובות שם". שני בניו של ראאד עלי משרתים בשב"ס.
"כשאני מסתכל על החיילים הגיבורים שלנו שלוחמים היום בעזה, זה מחזק אצלי את האמונה שאדם צריך לתת מעצמו למען האחר כל הזמן. הבן של השכן שלי, דניאל ראשד, נפל בשבת השחורה כלוחם בגדוד 13. כשהתעוררתי מהניתוח, השאלה הראשונה שלי היתה מצב הכוחות הלוחמים שלנו בעזה".
"מתחילת המלחמה, ארבעה חולי אי ספיקת לב קשה המטופלים ביחידה לאי ספיקת לב בבילינסון קיבלו תרומת לב וחייהם ניצלו", אומר לוואלה! בריאות ד"ר טוביה בן גל, מנהל היחידה לאי ספיקת לב במערך לקרדיולוגיה בבילינסון. "כל הארץ נמצאת כעת בסערת רגשות שנעה בין צער ואבל עמוק על האבדן, חרדה לשלום החיילים ושמחה המהולה בעצב עם חזרת החטופים. בדומה לתחושות האלה, עברו ארבעת מושתלי הלב האחרונים יחד עם הצוות המטפל בבילינסון, בתוך מטוטלת שנעה ממצב של חרדה קיומית להתחלה של חיים חדשים. ארבעתם מייצגים את כל קשת האוכלוסייה בארץ: החל מהחילוני ממרכז הארץ דרך המסורתי מהצפון עבור לדרוזי מהצפון ולאחרונה לדתי מהדרום. הם דוגמה של אחדות בתוך הימים המתוחים והמורכבים שאנו חווים עכשיו, שנותנת תקווה לחזרה של ימים שקטים וטובים".
"השתלת הלב הזו היא הרביעית שבוצעה על ידי מערך ניתוחי לב וחזה בבילינסון מאז ה-7 באוקטובר", מוסיף פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון. "הימים האלה מורכבים לכל עם ישראל וגם לנו כשמשתילים וכמנתחים. שניים מהתורמים היו לצערנו חיילים שנפלו בקרב. לוחמים שנשלחו על ידי המדינה להגן עלינו וכעת מצילים במותם חיים של מטופלים. בכל השתלת לב יש כאב גדול וצער כבד על האובדן, לצד תקווה ואור גדול על החיים שניצלו, בהשתלות האלו התחושות מתחדדות וקשה לתאר במילים את מה שמרגיש צוות חדר ניתוח בזמן ההשתלה".
הכבד של קורן הושתל בחולה בת 21 בבית החולים הדסה עין כרם, כליה אחת הושתלה בבית החולים שניידר בחולה צעירה בת 12, והכליה השנייה הושתלה בבית החולים בילינסון בחולה בן 45.