עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר, מצאו את עצמם ישראלים רבים, הן בדרום והן בצפון, בקו האש. בימים הראשונים השירותים החיוניים בקווי העימות, ניתנו במענה חלקי, עד אשר פונו מרבית התושבים מבתיהם. אלו היו ימים קודרים ומפחידים, במיוחד כשממדי הזוועה החלו להתבהר, אך בתוך כל החשיכה הזו היו גם כמה נקודות אור, וביניהן גופים שנרתמו לתושבים והמשיכו בעבודתם השוטפת במסירות אין קץ.
בין הבולטים שבהם ניתן לציין את כללית שצוותיהם הרפואיים המשיכו להעניק ליווי, ייעוץ וטיפול רפואיים תוך כדי אזעקות וחשש לביטחונם האישי של הצוותים. למעשה, עובדים אלו, עליהם נמנים רופאים, אחיות , רוקחים, אנשי לוגיסטיקה מנהל ומשק ממשיכים להגיע, גם בימים אלה, כשהם עטוי קסדות ושכפ"צים למרפאות ביישובים שהתרוקנו ממרבית התושבים, גם לאלו הסמוכים לקווי העימות, וממשיכים להעניק טיפול רפואי לאנשים שנותרו בעיר - לחיילים המשרתים באזור וכמובן לכל לקוחות כללית שהתפנו וזקוקים עדיין לטיפול רפואי, בדיקות , חידוש מרשמים, ייעוץ רפואי מגוון.
מרפאת כללית ביישוב שלומי: ממשיכים לטפל תוך כדי אזעקות ונפילות
קחו למשל את מרפאת כללית ביישוב שלומי הסמוך לגבול הלבנון. המרפאה העניקה שרות לתושבי שלומי החל מהיום הראשון ללחימה, תוך תנאים קשים, והיא ממשיכה לעשות זאת עד היום, לאחר פינוי רוב היישוב מתושביו. במקביל, צוות המרפאה מזמין את המטופלים שפונו מהישוב לקבל שרותי און-ליין מצוות המרפאה מכל מקום בו הם נמצאים. מרפאת שלומי אינה היחידה, כללית ממשיכה להעניק שרות גם במרפאות סמוכות נוספות בישובים גרנות ועראמשה שנמצאות כק"מ אחד מגבול לבנון.
"המרפאה שלנו היא המרפאה היחידה באזור שעובדת ונותנת שירות למטופלי כל הקופות. מתחילת המלחמה המרפאה עובדת כסדרה, לא סגרנו את המרפאה אפילו ליום אחד. חברי הצוות מתייצבים בכל בוקר על אף שאינם גרים בישוב ומגיעים מאזורים שונים", מספרת מנהלת המרפאה ד"ר סבטלנה קרסנושצ'וק, רופאת משפחה של כללית במרפאת שלומי. "המרפאה מעניקה את כלל השירותים עבור התושבים: רפואת משפחה, רפואת ילדים, רפואה יועצת, שרותי טיפת חלב, שירותי משרד, בית מרקחת, אחיות והיחידה לטיפול בית. גם כאשר החלו בפינוי היישוב, עדיין מגיעים מטופלים למרפאה על מנת לקבל שירות ואנחנו נהיה כאן ככל שיזדקקו לנו", היא אומרת.
מהן התחושות שלכם בימים אלו? בכל זאת שלומי הוא יישוב תחת אש
"זה באמת די מפחיד לעבוד במרפאה בימים האלו. אמנם יש לנו מרחב מוגן ואנו יורדים אליו כשצריך, ואנחנו מצוידים בקסדה ושכפ"ץ אבל הנסיעה למרפאה מלווה בחששות כי יש אזעקות ונפילות בדרך. בישוב נשארו כ-400 איש בלבד ואנחנו מקבלים אנשים מכל הקופות כי אנחנו בעצם היחידים שפתוחים. בנוסף אנחנו מעניקים שירות טלפוני להרבה מפונים, שחלקם נפגעי חרדה, וכולם מתפלאים ומודים שאנחנו עדיין ביישוב וממשיכים לתת שירות במרפאה מדי יום למרות המצב. מבחינתנו אנחנו ממשיכים ומוכנים לכל תרחיש".
רונן נודלמן מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי בכללית מוסיף ומציין כי "החל מהיום הראשון למלחמה, אנו עושים מאמצים רבים כדי להמשיך להעניק שרותי רפואה זמינים ומקצועיים ללא פגיעה בשרות, גם באזורים שצמודים לגבול. זו משימה מאתגרת אך לנגד עינינו ניצבים רווחתם ובריאותם של מטופלינו. צוות מרפאת שלומי הוא צוות בעל מחויבות בלתי מסויגת לכלל תושבי היישוב ולא רק למטופלי הכללית. התנהלותו של צוות המרפאה בשלומי כמו כן גם בישובים כמו גרנות ועראמשה שמהווים דוגמא למסירות, אומץ ונחישוּת. מדובר בצוותים שממשיכים בעשייה ומוכיחים, שגם בתנאים מאתגרים, ניתן להמשיך לספק שירותים רפואיים חיוניים לתושבים".
מרפאת כללית קרית שמונה: רופא המשפחה מגיע מדי יום מכפר רג'ר תוך סיכון אישי עצום
מרפאה צפונית נוספת הראויה לציון היא מרפאת קנב בקרית שמונה. מרפאת קנב לפני המלחמה נתנה שירות של רפואה יועצת וכיום, היא למעשה מרפאה המאגדת את הפעילות הרפואית של כללית בעיר. במרפאה הוקם מערך הכולל רפואת משפחה וילדים, נשים, כירורגיה, בריאות הנפש ועובדות סוציאליות שנותנות מענה יומיומי. למרות הקשיים, אחד מהרופאים המגיעים מדי יום למרפאה הוא רופא המשפחה ד"ר נביה יוסף המגיע למקום תוך כדי סיכון אישי עצום. "אני גר בכפר רג'ר, השוכן על גבול ישראל-לבנון ואני מהאנשים הבודדים שנוסעים בכביש היציאה מהכפר מדי יום", הוא מספר. "זהו כביש מאוד מסוכן ואני מגיע בכל יום עם שכפ"ץ וקסדה. אני עושה זאת למען המטופלים שלי ותושבי קריית שמונה והסביבה ורואה בכך שליחות של ממש. אנו נותנים מענה לכל מי שמגיע אלינו, ולמפונים אנו מעניקים מענה טלפוני, בין היתר לאנשים ששכחו לקחת את התרופות שלהם מהבית, והיו זקוקים למרשמים חדשים. הקמנו במחוז מערך שלם שמרכז ומטפל במפונים".
אתם יוצרים גם קשר יזום עם מטופלים?
"בהחלט. אנו ממשיכים לטפל גם באלה שהתפנו מהעיר. אנחנו מתקשרים בכדי לוודא מה שלומם ומצבם. יש ביניהם קשישים עם בעיות רפואיות שונות ויש גם נפגעי חרדה. למרות החשש והסיכון האישי אני שואב את הכוחות מהמטופלים שמוקירים לנו תודה על השירות שלנו גם בעת הזאת".
היחידה להמשך טיפול, מחוז דרום: מגיעים לכל בית, גם ביישובים מטווחים
מרפאות הקופה פועלות גם בדרום הארץ בשדרות ובאזור עוטף עזה, ועל הפעילות המסורה בדרום מספרת סוזי מרציאנו, מנהלת סיעוד ביחידה להמשך טיפול (טיפולי בית), מחוז דרום של כללית. "ב- 7/10, יום פרוץ המלחמה, מיד הועברנו רשימות של מאות חולים שהיו זקוקים לפינוי דחוף. צוות היחידה ביצע התקשרויות לכל החולים הללו עד שעות מאוחרות של הלילה - לשוחח איתם, להסביר ולהרגיע ועד חצות נוצר קשר עם מרבית המטופלים", היא מעידה. "ביומיים הראשונים של המלחמה, צוות היחידה עזר לפנות באופן דחוף מטופלים מבית החולים סורוקה, בכדי לאפשר את קליטתם של פצועים רבים. בהמשך יצרנו קשר עם כל החולים שמטופלים באשפוז בית במחוז, על מנת לוודא את שלומם ולדאוג לצרכיהם. למעשה, דאגנו לחבר לשירות מתאים כל מטופל של המחוז שהועבר לאזור אחר במדינה כתוצאה מהמלחמה. השירות מבטיח למטופלים מענה כוללני לצרכיו".
מה מייחד בעינייך את עבודת היחידה בתקופה הנוכחית?
"מה שמייחד אותנו זו העובדה שלמרות המצב הביטחוני והסיכון הרב כל העבודה שלנו נעשית בשטח. הצוותים מגיעים לבתי המטופלים, שהם החולים הכי מורכבים והכי קשים, וכל העבודה נעשית כשהצוותים שלנו מסתובבים עם שכפ"צים וקסדות גם בערים הכי מטווחות בדרום. רבים מהם מוצאים את עצמם באזעקות אין ספור נשכבים על הכבישים ומקווים לטוב. ישנם גם מקרים רבים בהם לחולים אין מרחב מוגן בבית והצוות נשאר איתם עד תום הטיפול למרות הסכנה. במצבים אחרים המטופלים מחוברים למכונות שונות, כמו מכונות הנשמה, והצוות מלווה אותם בבטחה לחדר המדרגות. הסיפור הכי קשה בימים הראשונים היה עם יישובי העוטף, יצרנו קשר טלפוני עם המפונים כדי להבטיח שהטיפול יינתן במידת הצורך, כל שיחה לוותה בחשש ובתקווה שלא נתבשר בשיחה כי המטופל שלנו נרצח או נחטף".
איך אפשר להמשיך לעבוד בצורה כזאת?
"אנחנו ממשיכים לתת את הטיפול שלנו מתוך תחושת שליחות. יש לנו צוות גרעיני של קרוב ל-40 עובדים ויש עוד צוות מעטפת המונה עשרות אחיות ורופאים נוספים. מבחינתנו כל מטופל הוא עולם ומלואו ואנו מתאימים את המענה שלנו אליהם. יש לנו מטופלים רבים שפונו למלונות ים המלח, ואנחנו מגיעים גם אליהם. הייתה לנו למשל מטופלת משדרות עם סטומה למעי (פתח מלאכותי בדופן הבטן המיועד לניקוז של צואה או שתן לשקית הפרשות) שעם פרוץ המלחמה לקחה רק את הבגדים שלה וברחה מהבית. היא לא הספיקה לקחת את הציוד המיוחד ואת התרופות ואחות שלנו הביאה לה עד המלון בים המלח את הציוד הזה. כמו שאנחנו דואגים למטופלים, כך הם ובני משפחותיהם דואגים לנו בחזרה ונוצרה ערבות הדדית מדהימה בין כולם".
ומתברר שזה לא מסתיים רק בזה שכן אחיות היחידה יזמו תפירת סלי כביסה לחיילים לכיבוס בגדי חיילים היוצאים להפוגה וחוזרים לחזית וכמו כן נאספו כספים ונשלחו חבילות סיוע. בנוסף, אנשי צוות מתנדבים במסגרות שונות לטובת החולים הקשישים ונותנים תמיכה לצוותים של המרפאות בכל בקשה או פניה.
לסיכום אומרים בכללית, "אנו נכונים לכל התפתחות שתהיה, וצוותינו הרפואיים ימשיכו להעניק טיפול רפואי רציף ואיכותי בכל מקום תוך התאמת השירותים למצב המשתנה ולצרכים שיעלו בשטח".