הכותרות שיצאו מהדיון בוועדת הבריאות של הכנסת אתמול (שני) סיפרו על אנשים שהיו במסיבה ברעים ואושפזו בכפייה. נושא הדיון בכלל היה הערכות מערכת הבריאות לאור הצפי לתחלואה נפשית נרחבת על בעקבות הטבח בעוטף והמלחמה המתמשכת, וזאת על רקע המצוקה וההזנחה רבות השנים של המערך הפסיכיאטרי בישראל. הדיון אכן הוקדש לכך, אולם הכותרות דיברו על אשפוז כפוי של 15 ממשתפי המסיבה ברעים. האם יש בכך אמת, או הצדקה?
המלחמה בעזה, משכה ובעיקר הטבח והזוועות הנוראיות שאירעו בתחילתה חשפה וחושפת את החוגגים במסיבת נובה, תושבי העוטף והישובים בסביבה ואת כלל האזרחיות והאזרחים לתגובות נפשיות לטראומה. מדובר על תגובות לדחק שעם הזמן יהפכו אצל חלק להפרעות דחק ובחלק קטן יותר לתגובה פוסט טראומטית.
הדחק-סטרס הינו לאירועי השבעה באוקטובר ולאחריהם. ההערכה היא כי כ-10-15% יפתחו תסמונת פוסט טראומטית, חלקם יחלימו אולם חלקם יישאו את הצלקת והשלכותיה לאורך שנים רבות. בנוסף אנו צופים התפרצות של מחלות נוספות כמו הפרעות חרדה ומצב רוח שהדחק חושף והחרפה במחלות שכבר קיימות ושהדחק יביא להתקף או העדר הטיפול.
מערכת הבריאות בכלל ומערך בריאות הנפש בכלל מודעים להיקפים העצומים ונערכים לטיפול ולמניעה של הדרדרות במצב. מדינת ישראל חייבת להירתם ולהכריז על השיקום הנפשי כיעד קריטי אחרי השבת הבטחון ובמקביל לשיקום יישובי העוטף. ראש הממשלה והשרים כולם ראוי שיקצו את כל המשאבים כדי להחזיר את השקט הנפשי והברק בעיניים לתושבי המדינה.
ובאשר לכותרות על אשפוז כפוי. חשוב להבין כי אשפוז כפוי הוא מנגנון הקבוע בחוק שנועד להסדיר אשפוז של אדם החולה במחלה נפשית שמובילה לאובדן בוחן המציאות, קרי נמצא במצב פסיכוטי ובעקבות מצבו מהווה סכנה לעצמו או לזולתו. מנגנון זה נותן מענה לאנשים שאינם נוטלים טיפול כראוי או כאלה שחלה החרפה במצבם עקב שימוש בסמים. החוק מסדיר צעדי בטחון קפדניים (בדומה לקבוע בחוקים מקבילים במדינות המתקדמות ביותר) ודרכי ערר בכל שלב ושלב.
כולנו שואפים לטפל באדם בהסכמה ובשיתוף פעולה, לפעמים מצב פסיכוטי או מחלה פסיכיאטרית פוגעת ביכולת התובנה של האדם ולכן אינו נוטל טיפול כמומלץ.
החוויה של כפייה איננה חוויה נעימה בכל סיטואציה שתהיה, גם כפיית אשפוז אינה רצויה ולכן אנו עושים ככל שביכולתנו לקצר את משך הכפייה ולאפשר תנאי אשפוז טובים ככל הניתן במסגרת המשאבים הדלים המוקצים למערכת.
המטרה של כל איש בריאות הנפש היא להביא להחלמה ולייצב את מצבו של האדם התוך הבנה שעצם המצב הפסיכוטי הנו חוויה טראומטית. בכך לייתר את הצורך בכפייה. אולם לעיתים הכפייה היא בלתי נמנעת, היא הפתרון האופטימלי לסיטואציה קשה ומסוכנת.
הכותרות עלו כי סיטואציה שבה אדם שהיה במסיבה ברעים ולאחריה אושפז בכפייה מפלחת את ליבנו. אדם לא צריך לחוות טראומות של טבח, אדם שחווה זוועות צריך שיהיה בחיק משפחתו וחבריו. לפעמים, ומדובר במקרים ספורים בלבד, אנשים לא הצליחו להישאר בסביבתם הטבעית. מצבם החמיר ואילץ את אשפוזם להגנה עליהם או על הסובבים ולקבל טיפול להחלמתם. מדובר ככל הנראה באנשים בודדים במצב פסיכוטי שהיה קיים טרם המסיבה והאירועים או שימוש בסמים הביאו להחרפה נוספת.
אנו כמדינה חייבים לעשות הכל כדי לטפל בנזקקים לטיפול ולמנוע את המצוקה הנפשית העלולה להתפתח מהמציאות שלתוכה נקלענו ולשם כך יש להקצות את כל המשאבים הנדרשים, תקציבים וכוח אדם כדי ליישם את התוכנית המוצגת. נדרשת השקעה רבה כדי להתאים את המערכת לשקם את "עוטף הנפש" של מדינת ישראל ואזרחיה.
ד"ר צבי פישל הוא יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש