החיילים שלנו הם הלב שלנו. והלב שלנו נקרע, כי בימים אלה, בחזית, חלקם חווים דברים איומים. תמיכה בחייל או חיילת שחזרו מהמלחמה וחווים מצוקה נפשית היא חיונית היום יותר מתמיד. איך שמים לב אם הם במצוקה? איך עוזרים להם? הנה כמה צעדים שיכולים לסייע:
• קודם כל חבקו. זה הרי ברור, אבל צריך להיאמר. אין תחליף למגע אנושי. החיבוק והמגע מזכירים לכולנו שאחרי הכול - כולנו בני אדם. כן, הם מבוגרים, אבל זה הזמן לחבק ולנשק ולהחזיק הכי קרוב אליכם שאפשר.
• הפגינו ביטחון שהם יתגברו. רוב האנשים שחווים טראומה, אפילו קשה, מתגברים עליה, גם בלי עזרה מקצועית. אבל תמיכת הסביבה חיונית, כמו גם הציפיה שהסביבה משדרת להם, שהם יחזרו לעצמם, יחזרו לתפקד - וימשיכו בחייהם.
• צרו מרחב בטוח. החבר'ה שלנו חוזרים מהתופת. וודאו שהחייל שלכם מרגיש בטוח ונוח. קונקרטית, הראו לו איפה הממ"ד או המקלט. שדרו תחושת ביטחון.
• תהיו סבלנים. גם אם ברור לכם שהחיילת שלכם עברה גהינום, חכו שהיא תהיה מוכנה לדבר. אל תלחצו. חשוב יותר שתתנו את ההרגשה שלא משנה כמה זמן זה ייקח, אתם שם, להקשיב ולתמוך בלי שיפוט.
• תדעו להקשיב. כשהחייל שלכם כן בוחר לספר, הקשיבו באופן פעיל. העניקו לו את מלוא תשומת הלב, שמרו על קשר עין, תנו יד אם צריך. אל תחששו לומר כמה זה קשה, כמה זה נורא. הפגינו אמפתיה.
• הימנע מטריגרים. שימו לב לטריגרים פוטנציאליים שעלולים להחמיר את המצוקה של החיילת שלכם שחזרה מהקרבות. הטלוויזיה דלוקה כל הזמן? כבו אותה. אתם חייבים לדון בפרלמנט בכל מה שקורה? לא לידה.
• עודדו לפנות לעזרה מקצועית. החייל או החיילית שלכם במצוקה קשה? לא מצליחים לישון? דרוכים כל הזמן וקופצים מכל רעש? אל תהססו להציע להם לפנות לעזרה מקצועית - למטפל או ליועצת עם ניסיון בטיפול בטראומה ו-PTSD. עזרו להם למצוא מטפל מתאים אם יבטאו צורך בכך.
• עודדו מנגנוני התמודדות בריאים. החיילת שלכם רגילה להיות פעילה גופנית? אוהבת לצייר? מתחברת לטכניקות הרפיה אחרות? מה שפועל עבורה זה מצוין. תמכו במאמציה לעסוק בפעילויות שמסייעות לה.
• אל תזלזלו ביומיום. החייל שלכם מתקשה להסתגל מחדש לחיים האזרחיים? עזרו לו עם מטלות פשוטות כדי שירגיש שהוא יכול להישען עליכם, גם אם קשה.
• למדו על PTSD. אם תדעו מעט מה הם תסמינים פוסט-טראומתיים ואיך הם מתבטאים - יהיה לכם קל יותר להבין, להרגיש, לאתר ולזהות תסמינים אלה אצל יקיריכם. אל תפחדו ללמוד על התופעה.
• עודדו את החייל שלכם לפנות לחברים. הציעו לחייל שלכם להתחבר לוותיקים אחרים שאולי עברו חוויות דומות. קבוצות תמיכה ותיקות יכולות לספק תחושה של קהילה והבנה.
זכרו: עזרה לחייל או חיילת עם תסמינים פוסט טראומתיים או מצוקה נפשית מציפה עלולה להיות תהליך ארוך ומאתגר. בתוך התהליך הזה אין תחליף לכם, בני המשפחה, בת או בן הזוג, החברים התומכים. ההתגייסות המשותפת יכולה לייצר הבדל משמעותי ולקבוע אם יצליחו לעלות על נתיב של החלמה.
ד"ר אורן טנא הוא מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון "מנטליקס" לרפואת הנפש