אנו נמצאים בתקופה מאוד כואבת, אולי אחת מהמאתגרות שאי פעם חווינו, אם לא המאתגרת ביותר, הן בעוצמה והן בהשפעה שיש לאירועים בכל בית ובית. אלו ימים של אבל ואובדן אישי ולאומי. הקושי היומיומי להתנהל בתוך המערכה הזאת שכוללת התמודדות עם מידע בלתי נתפס, גיוס מילואים שפוקד כמעט כל בית בישראל בין אם זה הבן שגויס, הבעל, האח, קרוב משפחה או חבר קרוב- כל אלו יחדיו מציפים לא מעט "שדים" בתוכנו ואף חושפים ומפגישים אותנו עם רבדים שלא הכרנו בעצמנו.
עם זאת, אנחנו צריכים להמשיך את התפקיד שלנו- להיות הורים בשגרת חירום. נגה הילה מותנה מדריכת הורים ומשפחה, מנחת NLP, מטפלת הוליסטית לילדים ויועצת זוגית פה כדי להסביר לנו:
איך עושים את זה?
איך מצליחים להתעלות מעל הכאב הכל כך גדול והכאוטי הזה ולנהל שגרה מסוימת שתאפשר לנו גם להישאר בתפקיד המשמעותי שלנו?
להלן הצעות מעשיות שיסייעו לכם להתנהל מול ילדכם:
1. מתן לגיטימציה לרגשות: חשוב לאפשר לכל הרגשות להיות בנוכחות. בשגרה זה נכון, ולכן עכשיו- אף יותר מתמיד. פחד, כעס, בלבול, אשמה - אין כאן רגש נכון או לא נכון. כולם נכונים במצב כזה. אל תאבקו בנוכחות שלהם. כאשר מאפשרים לרגש לזרום בתוכנו בחופשיות, הוא מוצא את דרכו החוצה בטבעיות וכאשר אנו מונעים ממנו להיות בתוכנו- הוא מתפרץ החוצה ללא שליטה.
2. קבלה והכלה של תגובות התנהגותיות: כל ילד מגיב אחרת. יהיה ילד שיבכה, יצעק, יריב עם אחיו או עם אחותו, או יזרוק חפצים בכעס על הרצפה. התנהגות שאינה מקובלת בשגרה, סביר להניח שתהיה מועצמת יותר עכשיו. לא צריך לאפשר לגבולות להיחצות, עדיין צריך לעצור היכן שנחוץ. מה שצריך להשתנות כאן זו הגישה שלכם. ההבנה שהילד סופג את כל המתחים שאנחנו חווים בתוכנו וכל התנהגות שלו משקפת את הכאוס הפנימי שלנו, את כל מה שאנחנו עוצרים, אולי לא יודעים או לא מאפשרים לעצמנו לבטא- הילד יעשה את זה בשבילנו. בנקודה הזאת צריך לעצור ובעיקר לחבק ומשם למצוא ביחד דרך חלופית לתגובה.
בשיח עם הילדים חשוב קודם כל להצטרף לחוויה שלו, לנקודת המבט שלו, מה שנקרא "למרחב הבעיה", ומשם להוביל אותו ל"מרחב הפיתרון".
דוגמא והצעה לשיח מקרב עם הילדים
1. שיקוף- עצירה, שהייה והתבוננות: "אני רואה שאתה מאוד כועס ונסער ואני מניחה שאתה בטח מתגעגע מאוד לאבא (לצורך העניין- הוא במילואים).
2. התאמה לשיום הרגש: כך אתה מרגיש? או שאתה מרגיש אחרת?
3. מתן לגיטימציה באמצעות;
3.1. הכלה ואמפתיה: אני מבינה אותך. זו באמת תקופה לא פשוטה
3.2. נרמול: מה שאתה מרגיש זה נורמלי וטבעי
3.3. הזדהות: גם אני מתגעגעת לאבא.
4. הנעה לפעולה אקטיבית: אני מציעה שנחשוב יחד על דרך אחרת להגיב כשהרגש הזה עולה בך. מה אתה יכול לעשות אחרת בפעם הבאה כשאתה מרגיש כעס (געגוע/פחד- כל מה שעולה) ? האם יש משהו שתוכל לומר לעצמך שירגיע אותך?"
מהות השיח מאפשרת את העצירה וההתבוננות על המצב הנוכחי ובחירה מודעת של דרך פעולה עתידית מיטיבה.
3. לשתף ברגשות שלכם: על מנת לנרמל את החוויה הרגשית של ילדכם, באופן מותאם גיל ואופי- חשוב לשתף את ילדכם שגם אתם מרגישים עצב וגעגוע - אם אבא, אח או דוד נקראו למילואים, או אם השהות בממ"ד מפחידה, מלחיצה או סתם מעצבנת- תתחברו לרגשות שלהם, תזדהו איתם, תאמרו להם שאתם מבינים אותם ושזו הרגשה טבעית ונורמלית. רצוי שלא להוסיף יתר על המידה, אם תרגישו שילדכם גם ככה נסער, אולי נכון להסתפק בהקשבה, הכלה והזדהות, על מנת שלא יהיה מצב של חילוף תפקידים. כלומר, שהילד צריך לתמוך בנו במקום שאנחנו נתמוך בו. השיתוף נועד כדי לנרמל את המצב הרגשי שלהם אבל לא כדי להכביד על הילדים עם עודף מידע, אלא לשמור על איזון באמצעות הקשבה - למה וכמה נכון להוסיף ולפרט. בנוסף לכל מה שאתם מרגישים ומבטאים מול ילדכם, תוסיפו מה עוזר לכם להתמודד כשאתם חווים את הרגשות שעלו. אם זה חיבוק, מילה טובה, מחשבה משמחת, מוסיקה מרגיעה- מה עוזר לכם? בכך אתם "זורעים" בילדכם תקווה שנכון - זה עצוב, מעצבן, מבלבל, מכעיס ומפחיד (וכל מה שהוא העלה), אבל יש דרכים להתמודד גם עם המצב הזה. הילד רואה בכם מודל והוא סופג מכם דרכי פעולה בונות חוסן.
4. ליצור סביבה פתוחה ומאפשרת שיח - חשוב שהילד יידע שהוא יכול לפנות אליכם עם כל שאלה. הוא יידע את זה גם כי תציעו לו לשתף וגם כאשר הוא כבר יביע וישתף מיוזמתו- תחזקו אותו על עצם השיתוף. "אני מאוד שמחה שאתה משתף אותי במחשבה שלך / במה שאתה מרגיש"- אמירה כזאת מייצרת חיזוק חיובי שיעביר מסר - "אני כאן בשבילך ואני מסוגלת להכיל את מה שאתה מביא לפניי". כמו כן, חשוב לייצר גם סביבה מאפשרת שתיקה ושהייה - לא ללחוץ לדבר. זה לא בהכרח מתאים לכל ילד וישנן דרכים חילופיות להביע חוויות פנימיות. כמו יצירה או משחק, ולפעמים רק חיבוק אוהב מספיק.
5. מצאו דרכים שמאפשרות לכם לבטא את הרגשות שלכם בעוצמה גבוהה ואותנטית: סביר להניח שלחלקכם יש מעין מעצור פנימי שלא מאפשר לכם לבטא באופן מלא את החוויה הרגשית שלכם. זה מנגנון טבעי, משום שאנחנו כן רוצים להישאר "עמוד התווך" של ילדינו. עם זאת, חשוב לאפשר לעצמנו (מול עצמכם/ מול סביבה תומכת בוגרת) גם לשחרר, לפרוק, אפילו להתפרק- ולאחר מכן להיבנות מחדש ולהתחזק. וכן להסתייע בכל עזרה אפשרית כדי לתת לעצמכם קצת אוויר לנשימה. לייצר מעין הפוגות שהן רק עבורכם. להתחבר לחוויה הפנימית שלכם שאולי לא יכולתם לבטא באופן מלא מול הילדים. משום שיש לכם את הקול הזה בראש שאומר לכם - "את צריכה להיות חזקה! אסור לך להישבר", ואנחנו רוצים לשדר לילדים כל הזמן חוסן, כוח ושירגישו בטוחים, ובו בזמן - אנחנו אוגרים וסופגים המון בתוכנו. לכן חשוב לאפשר לעצמנו גם מפלט כלשהו של ביטוי, אם זה ללכת לבכות לרגע בחדר או במקלחת, אם זה לכתוב כתיבה אינטואיטיבית משחררת, לעשות פעילות גופנית, ולקחת כמה נשימות עמוקות. זה לא חייב להיות למשך הרבה זמן, אבל כן חשוב שזה יהיה- זמן שהוא רק שלנו שמאפשר לנו רגע להיות אותנטיים לרגשות שלנו ולתת להם ביטוי, כדי שנוכל להוות גם "מיכל" עבור הילדים שלנו.
6. הקשבה ומענה לצרכים: בתקופה בה השגרה מתערערת בנוסף לאווירה המתוחה, ילדים נוטים לחוות התנהגויות רגרסיביות. למשל, ילד שכבר התרגל ללכת לישון לבד, פתאום חייב שישבו לידו עד שיירדם ואפילו יתנו לו יד, או שיבואו איתו לשירותים ועוד כל מיני הרגלים שהייתם בטוחים שהם מאחוריכם ועכשיו הם חזרו במלוא העוצמה בדיוק כשאתם חסרי אנרגיה בעצמכם. חשוב שתהיו בהכלה והבנה ככל שניתן והחזיקו את הידיעה- שזה זמני. מדובר ברשת ביטחון שהילדים מבקשים מאיתנו כרגע. הם לא תמיד ידעו להסביר ממה הם מפחדים ולמה הם רוצים שנהיה צמודים אליהם, אבל הם צריכים את הנוכחות שלכם איתם. לכן, עד כמה שניתן- תהיו שם עבורם, קחו נשימה עמוקה ותדעו שכשהדברים יחזרו לקדמותם, גם ההרגלים הללו יחזרו למצב שהיה לפני המשבר.
7. להקנות ביטחון באמצעות יצירת ודאות: לכוון ולהצביע על מה כן בטוח, מה כן ודאי על מנת לייצר תחושה של שליטה, באמצעות "איי" ודאות (איים) בתוך זרם האי ודאות.
למשל, לדבר על דברים שאני יודעת בוודאות על עצמי ושהילד יודע בוודאות על עצמו: מה אני אוהבת לאכול, במה אני אוהבת לשחק, מה שמות בני המשפחה והחברים שלי, מה שם חיית המחמד שלנו, איזה בילוי אני הכי אוהבת, כלומר - כל דבר שמחבר אותנו לעצמנו וכמובן את הילד לעצמו ולמה שוודאי עבורו- מייצר עוד ודאות וכיוצ"ב תחושת ביטחון ושליטה ככל שניתן.
8. חיבור לכאן ולעכשיו באמצעות משחק התבוננות: מיקוד תשומת הלב בחמשת החושים- מה אני שומעת, מריחה, מרגישה, טועמת ורואה. מומלץ לשלב יצירות פיזיות, כמו עבודה בחימר, ציור, או הרכבה של פאזל. כל מה שהמוח נותן פקודה לבצע, היד מבצעת והעין רואה את התוצר- מחבר אותי לרגע הזה ועוזר לי להרגיש "מקורקעת" (מחוברת לקרקע), ומחוברת לרגע הנתון. כשאני ברגע, כשאני בנוכחות- המוח נמצא פחות בדאגה של "מה יהיה" כי אני מתרכזת במה שקורה עכשיו. פעולות פיזיות אלו מייצרות תחושת שליטה בנעשה ומקנות ביטחון.
9. לחפש הזדמנויות שנוצרו מתוך המצב: לחשוב איזה יתרונות והזדמנויות אפשר למצוא מתוך המצב, אפילו מתוך מצב קשה ולעודד חשיבה חיובית. למשל, לחשוב שכולם נמצאים הרבה ביחד, שהרווחנו עוד זמן בבית, שאפשר לישון קצת יותר זמן בבוקר. תנו לילדים לומר מה לדעתם הם מרוויחים מהשגרה הזאת.
10. מנטרות מחזקות: שפה מייצרת מציאות ומשפיעה על החוויה הפנימית שלנו ועל מצבנו הרגשי- חישבו על שלושה משפטים עבורכם וגם עבור הילדים שלכם שיכולים להוות עבורם עוגן תפיסתי-קוגניטיבי ולהשפיע על החוויה הרגשית שלהם וכיוצא בזה- גם על התנהגותם.
11. פעילות גופנית: חשוב ומומלץ לשלב תנועה שתאפשר גם לפרוק אנרגיה וגם לשפר את מצב הרוח. זו גם פעילות משותפת שמחברת לרגע הזה ומאפשרת אחיזה בו.
12. מיינדפולנס: יצירת קשיבות, הקשבה לגוף, למחשבה, לכל מה שעולה בנו, ולאפשר שהייה במצב הזה. זו אחת הדרכים להיות ב"כאן ובעכשיו" - באמצעות נשימות עמוקות והקשבה להן ולכל האיברים בגוף. ניתן לשלב גם דמיון מודרך ולדמיין מקום או סביבה שמרגיעה אותנו, ולהיזכר ברגע שעשה לנו טוב וחיזק אותנו, על מנת שנוכל "לשאוב" מהרגע ההוא שעבר עוד עוצמה וכוח לרגע הזה.
13. שימוש בספרים ככלי מתווך ומעצים: ספרים הם כלי נהדר שמאפשר לייצר שיח עם הילדים באמצעות דיס-אסוציאציה, מעין הרחקה של הסיטואציה ממני. באמצעות הזדהות עם הדמויות, אפשר לייצר השלכה ולמידה של עולמו הפנימי של הילד. מתוך הקשבה אקטיבית, כאשר הילד שותף לקריאה ולשיחה שמתפתחת בעקבות התוכן. דרך ספרים אפשר ללמוד ולפתח תחושות של הזדהות, אמפתיה, יכולות כמו פיתרון בעיות, זיהוי של רגשות, תובנות לגבי מצבים שקורים לנו בחיים. הסיפור מייצר הזדמנות להכיר את עולמו הפנימי של הילד באמצעות תיווך והנחייה שלכם ההורים. ספרים שמומלצים בעת הזו הם ספרים המכוונים על חוסן, שמסייעים לילד לגלות בעצמו את היכולת להתמודדות עם געגוע, אי ודאות ופחד ולחבר אותו למשאבים הפנימיים שלו כמו אומץ, אופטימיות, תחושת שליטה, וודאות וחיבור לעצמו וכן חשיבה חיובית.
לסיכום, אנו נמצאים בתקופה קשה ביותר. חשוב להבין זאת. דווקא כעת אנחנו נדרשים למצוא בתוכנו כוחות, דווקא בזמן שאנחנו מרגישים חסרי אונים וחסרי השפעה על המצב. חשוב שנזכור, שבכל רגע נתון אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. גם אם צעקנו, בכינו, כעסנו ולא הצלחנו להכיל אירוע מסוים - זה בסדר. אנחנו נוכל להתמודד בהצלחה עם הרגע הבא. הדרכים המעשיות והכלים שזמינים לנו, בעיקר בימים ושעות אלו, אשר תיארתי למעלה, יכולים לשמש כמקור לחוסן גם ובעיקר בתקופה הנוכחית.
הכותבת היא נגה הילה מותנה מדריכת הורים ומשפחה, מנחת NLP, מטפלת הוליסטית לילדים ויועצת זוגית.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/