כולם מדברים על אסטרטגית יציאה מהמלחמה, על היום שאחרי - מי ישלוט ברצועת עזה? איך יבססו תחושת בטחון מחדש עבור התושבים ביישובי העוטף ואיך תצמח שוב קהילה משגשגת? כולנו זקוקים לאסטרטגית יציאה ליום שאחרי - איך נחוש בטוחים וחזקים? איזה מנגנוני התמודדות ילוו את נפשנו?
יש זמנים שהרוח האנושית נבחנת עד גבולותיה, בימים אלו כולנו מתמודדים עם מבחן שכמותו לא הכרנו.
הפיתוי להשתמש בחומרים ממכרים או בהתנהגויות ממכרות כדרך התמודדות או בריחה מהמציאות, הופך גדול במיוחד. הכאב הפסיכולוגי והרגשי העמוק שאנו חווים עלול לגרום לנו לחפש נחמה באלכוהול, בסמים, בתרופות מרשם (כמו תרופות שינה והרגעה), או בהתנהגויות ממכרות. חשוב לזכור שלאורך זמן שימוש בחומרים אינו נותן מענה אמיתי למצוקה ואף עלול להגביר אותה. הוא אינו מסייע בבניית חוסן ובצמיחה שכולנו מייחלים לה ביום שאחרי. כדי לבנות חוסן, עלינו לאמץ אסטרטגיות הסתגלות יעילות ובריאות.
"לסגור את העולם לכמה שעות"
בשבועיים האחרונים נכתב ודובר רבות על הטראומה הלאומית, ונדמה שעדיין לא נכתב מספיק. אנחנו בעיצומה של מציאות בלתי נתפסת - אנחנו נחשפים מדי יום לסיפורים הכואבים, חווים תחושות אובדן ואבל כבד ומתמודדים עם שגרת חיים שהתערערה.
מתח וטראומה קולקטיבית עלולים להוביל לתחושת פחד, לחרדה ולייאוש. מציאות מאתגרת זו, מעוררת לרוב מגוון מנגנוני התמודדות וביניהם גם שימוש בחומרים או בהתנהגויות ממכרות כדרך להתנתק ולמצוא נחמה. הרצון הזה מובן מאוד. עבור רבים זו הדרך המהירה ביותר להימלט מההתמודדות הקשה, כפי שאמרה לי אתמול מטופלת שעוברת לילות ללא שינה: " דרך לסגור את העולם לכמה שעות ..."
הצורך בהקלה מיידית והפיתוי לחפש נחמה בחומרים, עלולים להיות גדולים אף יותר עבור אלו המשתמשים בדרך קבע בחומרים או התנהגויות על מנת להתמודד עם כאב וקושי (למשל חומרים כמו קנאביס ואלכוהול, או התנהגויות ממכרות כמו צפיה בפורנוגרפיה, או הימורים), עם זאת, חשוב לזכור שמנגנון התמודדות זה, על אף שהוא מקל ומקהה זמנית כאב רגשי, כרוך לעתים קרובות במחיר גבוה. לעתים קרובות, שימוש בחומרים לאורך זמן מחמיר את המצוקה הנפשית ומגביר בדידות, חרדה, דכאון ועוד .
מדוע אנשים שבדרך כלל אינם צורכים חומרים או עוסקים בהתנהגויות ממכרות עשויים לפנות לשימוש בהם כדרך להתמודדות עם האתגרים הנוכחיים?
• במציאות בה עשרות אלפים פונו מבתיהם, מקומות עבודה פועלים באופן חלקי והשגרה מעורערת, אנשים עלולים למצוא את עצמם ללא גישה, או עם גישה מוגבלת, למסגרות חיים קבועות, למנגנוני ההתמודדות הרגילים שלהם, או למערכות תמיכה המוכרות להם. החסך הזה עלול להתמלא בשימוש בחומרים או בהתנהגויות ממכרות, שעשויים להיות מפתים מאד וזמינים להקלה מיידית, גם עבור אלו שלא השתמשו בעבר. לצד גורמי לחץ אלו, קשיים נוספים עלולים להיערם ולהכביד כגון קשיים כלכליים, בעיות בזוגיות, או לחץ בבית כשמערכת החינוך אינה פועלת, או פועלת באופן חלקי. אתגרים מורכבים אלה עשויים להציף ולהגביר את המתח והחרדה, ולגרום לפניה, או עלייה בתדירות הפניה לחומרים, בניסיון להקל על המצוקה.
• אנו עשויים לפנות לחומרים כי אנו מתקשים לקבל את הפגיעות העמוקה שאנו פוגשים נוכח האירועים הקשים והבלתי נתפסים. מפגש זה עלול להחליש את תחושת המסוגלות העצמית להתמודד עם המציאות, ולחזק את הרצון להיעזר במשהו חיצוני.
• אובדן השליטה וחוסר האונים שכולנו חווים, עלולים גם הם להוביל לשימוש בחומרים או התנהגויות ממכרות, כדרך לספק תחושת שליטה על החיים ועל הרגשות שלנו, ולהפוך אותם, גם אם באופן זמני, לניתנים יותר לניהול וויסות. למעשה, נוצרת אשליה של שליטה שחולפת כשהשפעת החומר פגה, והאדם עומד שוב חסר אונים לנוכח המציאות ומתמודד גם עם הסיכון לפתח תלות בשימוש.
• בזמן של התמודדות עם מתח אקוטי, אנשים רבים מחפשים חיבור וקשר. לעיתים שימוש בחומרים נפוץ במעגלים החברתיים והמשפחתיים שלהם כדרך לבילוי חברתי או כמנגנון התמודדות וניתוק, והרצון להשתלב ולמצוא נחמה, עלול להוביל לשימוש ולהתנסות עם חומרים שעד עתה לא היה צורך להתנסות בהם.
אל מול האתגרים האלו, היכולת להאמין, לפתח חוסן וחיבור לכוח פנימי שיסייע לנו לעמוד בזמנים קשים, מבלי לפנות למנגנוני התמודדות מזיקים, הוא חיוני ביותר. חשוב שנכיר ונסתייע באסטרטגיות הסתגלות בריאות שיסייעו לנו לנווט את חיינו בתקופה מורכבת זו.
אחת מאסטרטגיות ההתמודדות היעילות היא תקשורת פתוחה וביטוי רגשי. שיחות פתוחות על הרצון או המחשבה על שימוש עם אנשים קרובים יכולות לסייע להתמודד איתן, הן יכולות גם להפחית תחושות אשמה ובושה ולהסיר חסמים בפנייה לעזרה ותמיכה. נרמול התחושות הללו בתקופה של מתח אקוטי יקל על בקשת עזרה, ויאפשר חיבור גם לשיח על המחירים של השימוש בטווח הארוך.
הסברה ושיח פתוח ולא שיפוטי, יהוו בסיס טוב למניעת שימוש או מניעת הגברתו בזמן זה. העלאת המודעות ומתן מידע על הסיכונים הכרוכים בשימוש בחומרים, במיוחד במצבי לחץ וחרדה גבוהים, יכול לעזור לנו ולסביבתנו לעשות בחירות מושכלות יותר.
ביטויי האחדות וההתנדבות בעם, מרחיבים את הלב ומעניקים תחושת חוסן לאומית ואישית. הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם בשייכות מעניק לנו חוסן ויכולת התמודדת גם בשעות קשות. הבחירה להתבונן על נקודות אור אלו, יכולה לחזק אופטימיות ורגשות חיוביים נוספים, ולהפחית את הסבירות לחיפוש נחמה בחומרים או בהתנהגויות ממכרות.
אנשים רבים מדברים על תחושת אשמה או בושה שמתעוררת במציאות כזו - "אני לא עושה מספיק.." "איני פעיל/ה/מתנדבת.." או פשוט בושה שמתעוררת אל מול תחושה של חוסר אונים. אשמה ובושה הם רגשות המהווים לא פעם טריגר לשימוש. חמלה עצמית יכולה לסייע בהפחתת תחושת אשמה או בושה, הכרה וקבלה של הפגיעות שלנו, ומתן כבוד ליכולת שלנו כפי שהיא כעת, היא חלק מבניית החוסן והכוח שלנו.
ביום שאחרי עדיין נפגוש את הכאב והאובדן הקשה, אבל נרצה גם לפגוש את עצמנו חזקים יותר, בטוחים ביכולתנו לקום ולהתמודד עם האתגרים ולוודא שנישאר בעלי הבית של נפשנו. נרצה לראות שהצלחנו להישען על מנגנונים ועוגנים בריאים ומקדמים.
תהליך פיתוח חוסן אינו חף מאתגרים, אך חוסן, שנולד ממעמקי הנפש האנושית יכול לעזור לנו למצוא את הדרך חזרה מהמקומות האפלים ביותר. שימוש בחומרים עשוי להציע הפוגה זמנית, אך עלול להשאיר אותנו עם ריקנות וייאוש. במקום זאת, נוכל לבחור בדרך של אמונה בטוב ובתקווה שיסייעו לנו לקדם צמיחה שכולנו מייחלים לה ביום שאחרי.
**אם הינך מתמודד/ת עם התמכרות או שימוש לרעה בחומרים אנא פנה/פני לקבלת עזרה ותמיכה מקצועית.
הדר פלד, עו"ס קלינית- מטפלת ומנהלת פיתוח תוכן והכשרות במרכז הישראלי להתמכרויות