מבין שלל סיפורי הגבורה שמתחילם לצוף על פני השטח, אחד הבולטים הוא של מיכל אלון, אחות אחראית טיפולי בית בלאומית שירותי בריאות מהישוב עלי, שפונתה מאזור הקרבות בדרום לבית החולים "הלל יפה", לאחר שנפצעה מירי ישיר של מחבל, בעוד היא מסייעת לחיילים פצועים בבסיס זיקים. יום קודם, הגיעו אלון עם בעלה, הרב עומרי אלון ועם ילדיהם, להעביר את השבת עם חיילי הבסיס ולחגוג איתם את שמחת תורה.
כשאחותה התאומה יעל יושבת לצידה, מספרת אלון בקול חלש אבל בטוח על הנס הפרטי שלה בתוך כל החדשות הנוראיות שמגיעות כל העת מהדרום:
"באנו לשבת, בעלי ואני יחד עם ילדינו, לחגוג את שמחת תורה בזיקים עם החיילים. התעוררנו בבוקר ל'צבע אדום' ופצמ"רים שנורו מכל הכיוונים. בשלב מסוים התחילו להגיע פצועים.
"כאחות במקצועי התחלתי לטפל באחת מהן. עברתי יחד איתה לחדר ליד המיגונית כי בדיוק החלו אזעקות על הטילים, ואז התחלנו לשמוע גם יריות. חשבתי שחיילים מגיעים לפנות אותנו. כשנפתחה הדלת נכנס חייל במדי צה"ל, שהתברר שהוא מחבל. הוא ירה בי כמה יריות והמשיך הלאה. ניסיתי לחבוש את עצמי, תוך שכל העת ממשיכים להגיע אלינו עוד ועוד פצועים.
"למרות הפציעה ביד, הצלחתי להנחות את בעלי ואת הילדים שלי, שהיו איתי כל העת, לחבוש את הפצעים של הנפגעים. ברוך השם שהצלחנו לצאת משם בשלום".
עוד היא מספרת, שיום אחרי ההגעה שלה ל"הלל יפה", בעוד בעלה והיא תוהים וחרדים לגורל החיילים בהם טיפלו, גילתה שאחד מהם שוכב במחלקה הסמוכה. בעלה אף הלך לבקר אותו עם אחת הבנות. "הוקל לנו במעט", היא אומרת.
אלון מאושפזת במחלקה כירורגית ב' בבית החולים הלל יפה, ומצבה מוגדר בינוני עד קל.