ישראלית נדבקה בקדחת הדנגי: כל מה שצריך לדעת על המחלה

קדחת הדנגי (Dengue fever) היא המחלה השכיחה ביותר בעולם שמועברת בעקיצות יתושים. על פי הערכות, מדי שנה נדבקים בנגיף כ-100 מיליון איש ברחבי העולם. המחלה קיימת בכל המדינות המתפתחות.

התפרצויות של המחלה שכיחות במדינות שונות בדרום אמריקה. לאחרונה דווח על 135 אלף חולים בברזיל ועל אלף חולים בבוליביה. גם באזורים נוספים בעולם, באינדונזיה, ניקרגואה וויאטנם דווח לאחרונה על מקרי תחלואה בדנגי.

הפיזור הנרחב של המחלה נובע מהתפוצה הרחבה של היתושים שמעבירים אותה: מדובר ביתושים ממשפחת אדס, שאליה משתייך גם יתוש הנמר האסיאתי (שנקרא גם אדס מפוספס).

היתושים הללו מתרבים הן במקווי מים טבעיים והן במקווי מים מלאכותיים: שלוליות, אזורים מוצפים, מים עומדים בעציצים ובצמיגי גומי ואפילו באגרטל תמים שהמים בו עמדו זמן ממושך. היתושים האלה פעילים (עוקצים) בעיקר בשעות היום.

בעשורים האחרונים ישנה עלייה חדה במספר חולי הדנגי בעולם, וכבר לא מדובר רק במחלת טבע וג'ונגלים אלא במחלה שנפוצה גם בערים.

יש סיבות רבות לעלייה בשכיחות המחלה, ובהן ההתחממות הגלובלית, שגורמת, בין היתר, ליותר אירועי קיצון ובהם שיטפונות שמותירים אחריהם אזורים מוצפים רבים, שבהם משגשגים היתושים מפיצי המחלה.

סיבה נוספת לעלייה בשכיחות המחלה היא הגידול החד במספר התושבים בעולם - מה שמגדיל את צפיפות האוכלוסין ובמיוחד באזורים שהם נטולי סניטציה הולמת.

תת־המשפחה של נגיפי הדנגי כוללת ארבעה סוגים שונים, שכל אחד מהם עלול לגרום למחלה בבני אדם. הידבקות בזן אחד של נגיף הדנגי אינה מקנה חסינות מהידבקות בזן אחר. הדבקה בסוג אחד של הנגיף מחסנת מפני הדבקה חוזרת באותו סוג אך לא משלושת הסוגים האחרים.

כל מקרי הדנגי שאובחנו בישראל היו בקרב מטיילים חוזרים, כמו גם במקרה שדווח הבוקר בכוכב יאיר-צור יגאל. אומנם יתוש הנמר האסיאתי, שהוא אחד ממעבירי הנגיף, מצוי בישראל, אך בארץ אין בינתיים מסת חולים או נגועים שמאפשרת היווצרות של מעגל הדבקה רצוף. כתוצאה מכך, לא היו עד כה התפרצויות מקומיות של קדחת דנגי.

נגיף הדנגי עובר לאדם בעת "ארוחת דם" של יתושה נגועה שעקצה אותו. הנגיף מגיע לזרם הדם של הנעקץ ומתרבה בו במשך כשבוע.

יתושה שאינה נגועה הופכת לנגועה לאחר שהיא עוקצת אדם נגוע. לכן, יש צורך בשני תנאים כדי שמחלת הדנגי תופץ: נוכחות של היתושים מפיצי המחלה ונוכחות של בני אדם נגועים. אין אפשרות להדבקה ישירה בין בני אדם או בין בני אדם לבעלי חיים ללא תיווך של היתושים המתאימים.

לקדחת דנגי קשת רחבה של תסמינים אפשריים: החל ממחלה א־תסמינית (רק לכרבע מהנדבקים יש תסמינים כלשהם) וכלה במחלה מסכנת חיים.

המחלה התסמינית הקלאסית מתבטאת לרוב בכ-4-7 ימי דגירה בעקבות עקיצה שלרוב אינה זכורה וגם אינה מורגשת. התסמינים אינם ספציפיים וכוללים חום, חולשה קשה, כאבי ראש, כאבים בארובות העיניים, בחילות, הקאות וכאבי בטן.

תסמינים נוספים הם אודם בלחמיות העיניים וכאבים עזים בגב, בשרירים ובמפרקים. לרוב מופיעה גם פריחה בכל הגוף.

משך המחלה הממוצע הוא כ־6 ימים, וייתכן גל חום נוסף לפני ההחלמה (זוהי מחלה דו־שלבית). המחלה חולפת מעצמה ללא סיבוכים וללא טיפול ספציפי, אך ייתכנו תשישות וחולשה לאחר ההחלמה.

במקרים נדירים יותר מתפתחת מחלת דנגי דימומית (Dengue Hemorrhagic Fever). המחלה היא קשה ומופיעה לרוב לאחר הדבקה חוזרת בוירוס, בתת סוג שונה.

המחלה מתחילה כמו המחלה הקלאסית, אך לאחר ירידת החום - לרוב בתוך 3 עד 7 ימים מתחילת המחלה - חלה החמרה: צניחה בלחץ הדם עד כדי היווצרות הלם, אי־שקט, הזעה מרובה, פגיעה בכבד, ודימומים מהעור, הריריות וממערכת העיכול. דימומים אלו נובעים מפגיעה בכלי הדם ומעלייה בחדירותם ובאי־יציבותם.

גם למחלת דנגי דימומית אין טיפול ספציפי. את החולים במחלה מאשפזים בבית חולים ונותנים להם טיפול תומך בלבד: בעיקר חמצן ונוזלים. בעזרת טיפול תומך טוב המחלה לרוב חולפת בתוך 7 עד 10 ימים. עם זאת המחלה עלולה להסתיים במות המטופל - במיוחד בהיעדר טיפול רפואי תומך.

פעוטות וקשישים מצויים בסיכון מוגבר למחלה קשה. כמו כן נמצאים בסיכון מוגבר למחלה קשה מי שחלו בעבר באחד מארבעת זני הדנגי ולאחר מכן לקו בזן אחר של דנגי.

קיים חיסון למחלה, אולם הוא לא נמצא בישראל. מדובר בחיסון חי־מוחלש שניתן בסדרה של 3 מנות ומגן מפני ארבעת הזנים של נגיף הדנגי. החיסון מיועד רק למי שנמצאה אצלו עדות בבדיקת דם לזיהום קודם בדנגי ומתגורר באזורים נגועים בדנגי ולכן צפוי להדבקה חוזרת ובשל כך למחלה קשה יותר.

לגבי מניעה של המחלה - מריחת תכשירים דוחי יתושים היא הדרך הנכונה ביותר למנוע הידבקות בדנגי.