נגה הילה מותנה, מדריכת הורים ומשפחה מסבירה על הגדרות שונות לחוסן הנפשי, מנקודות מבט שונות. בחרתי להגדיר חוסן נפשי בתור הידיעה הפנימית וההכרה שיש בי את כל המשאבים, העוצמות והיכולות להתמודד עם כל מה שעתיד להגיע. הידיעה הפנימית שאני סומכת על עצמי ושאדע להתמודד עם מצבים קשים, וגם אם אפול - אוכל לעמוד, להתאושש ולהמשיך הלאה. קשיים ואתגרים לא יהיו עבורי סוף הדרך או "סוף העולם", אלא נקודת המוצא להמשך חיי.
לא נולדים עם חוסן טבעי. חוסן הוא יכולת שצריך לייצר ולפתח. כמו כל תכונה, זוהי יכולת נרכשת, כאשר המרכיב המרכזי בתחילת הדרך הוא הדוגמה האישית שניתנת לנו על ידי הורינו והאנשים שסביבנו - קרובים, חברים, מורים ומחנכים.
החוסן נוצר בתוכנו בתהליך הדרגתי תוך כדי חיבור למשאבים הפנימיים שלנו בהסתמך על חוויות העבר שמנתבות את תשומת הלב ליכולת התמודדות שלנו בעתות משבר. מהתנסות אחת לשנייה אנו רוכשים את היכולת להתמודד עם קשיים ועם מציאות מאתגרת וכואבת. אנו מתחזקים מאתגר אחד למשנהו. הבסיס נוצר בנו על ידי הורינו והקרובים אלינו, אך אנו אחראים לשמר, לחזק ולטפל בחוסן שלנו. זאת האחריות שלנו, שאליה נהיה מודעים ככל שנתבגר, ונבין בהתאם גם את החשיבות של שידור החוסן וחיזוקו אצל הקרובים לנו, ובפרט ילדינו.
כל כוח, משאב ויכולת שאנו מזהים בעצמנו בעבר, ולא משנה באיזה הקשר- קיימים בנו תמיד. צריך רק לגלות אותו ולטפח אותו. למשל, אם בעבר גיליתי בעצמי את המשאבים אומץ ואופטימיות, זה אומר שהאומץ והאופטימיות קיימים בתוכי לתמיד.
כשאני מודעת ובתשומת לב למשאבים שקיימים בי, אני מעצימה ומחזקת את האמונה שלי בעצמי ואת המסוגלות שלי להתמודד עם כל קושי חדש, מתוך חווית ההצלחה שלי בהתמודדות קודמת. אבל גם ההיפך הוא נכון. כלומר: גם אם איכשל באתגר כלשהו - וזה קורה, יקרה וטבעי - אפשר להפוך את הכישלון לחוסן שיסייע באתגר הבא. החיים מלאים באתגרים ובכישלונות - החוסן משמעו לצלוח אותם וללמוד מהם, לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר ההצלחות.
האתגר הוא ביישום עצמו, בזמן אמת. שכן על אף שאני יודעת שפעם הייתי אמיצה או אופטימית, אינני יודעת כיצד אוכל להרגיש אמיצה ואופטימית עכשיו, מול האתגר הנוכח ברגע הזה, כשאני הכי זקוקה למשאבים הללו. למעשה, אני צריכה לייבא את משאב הכוח שלי מנקודה אחת בעבר לנקודה אחרת בהווה. אני צריכה ליישם את מה שאני יודעת. אני צריכה למצוא את "הכפתור" כדי להפעיל את החוסן שלי.
איך עושים את זה בפועל?
תשאלו את עצמכם את שלוש השאלות הבאות:
1. איזה משאב/ כוח אני הכי צריכה עכשיו?
2. איפה בעבר אני זוכרת שהיה בי את אותו משאב, את אותה עוצמה ויכולת?
3. מהם מאפייני החוויה שלי - אלו חושים הופעלו בזמן שימוש במשאב (מה ראיתי, שמעתי, הרחתי, טעמתי, הרגשתי)?
ככל שתהיה לי תמונה יותר ברורה של המצב שבו הייתי כאשר הרגשתי את המשאב הנדרש בתוכי- כך אוכל להתחבר בעוצמה גבוהה יותר למשאב שאני צריכה ברגע הזה.
לפעמים נדמה לנו שאנחנו מבקשים משאב / עוצמה / יכולת שלא קיימים בנו. גם אם ראינו אותה אצל מישהו אחר, עצם העובדה שיכולנו לזהות אותה, אומרת שהיא גם קצת קיימת בנו.
ואם זה עדיין קשה לנו להאמין שזה קיים בנו, אפשר לחשוב על מישהו שיש לו את המשאב הזה ולדמיין את עצמנו כאילו אנחנו - הוא (או היא), אותו אדם שנתפס בעיננו כבעל יכולת כזאת ובכך "להשאיל" ממנו את המשאב שדרוש לנו לאותו הרגע בעזרת הדמיון.
כל מה שאני מבקשת לעצמי שיהיה לי - כבר קיים בי, אחרת לא הייתי יודעת איך זה מרגיש ולמה אני זקוקה ולמה דווקא למשאב הזה. הרי, איך אני יכולה לדעת שאופטימיות חשובה לי? משום שפעם קרה משהו והייתי אופטימית וזה עזר לי מאוד להתמודד.
משמע - האופטימיות קיימת בי. אם רק אעצום את העיניים, אזכר באותו אירוע בו הייתה בי האופטימיות (או האומץ, או הביטחון העצמי, או היכולת לומר את הדבר הנכון ברגע הנכון ללא חשש, או כל משאב אחר) שאני כל כך צריכה עכשיו- אוכל לחוות אותה כאילו היא בתוכי ברגע הזה.
תת-המודע שלנו אינו מבחין בין מציאות לדמיון ואינו עושה הבחנה בין זמנים. כל מה שקורה מבחינתו- קורה ברגע הזה. חיבור למשאב, משמעותו חיבור לחוויה החושית שלי לרגע בו המשאב היה בפעולה והחוויה דומה למה שאנו עושים לפעמים במחשב - "העתק" - "הדבק" של קטע מקובץ אחד לקובץ אחר. זה הייבוא של העוצמה ממקום אחד- למקום אחר. שימו לב, עם זאת, שהקטע המועתק נמצא כעת בהקשר אחר, בנסיבות אחרות במציאות. זוהי רק נקודת ההתחלה. צריך יהיה להתאים את היכולות שלנו במצב החדש לעוצמות, לתנאים ולאתגרים העדכניים. כל אתגר כזה הוא עוד מדרגה בסולם היכולות שאנו בונים לעצמנו.
לסיכום, חוסן נפשי הינו החלק בתוכנו שנבנה ומתעצם עם השנים. ככל שאנו מתמודדים עם מצבים אתגריים שמעמתים אותנו עם החלקים בתוכנו, כך אנחנו מפתחים אותו. כמו שרירי גוף, אנו מפתחים שרירי נפש. הזיכרונות שלנו את עצמנו בהתמודדות עם מצבים שונים, בונים את היכולת הזאת שמאפשרת לנו להאמין בעצמנו, להכיר בכך שיש בנו את החוסן הנדרש להתמודד עם מציאות כואבת, קשה ומאתגרת, לקום ולהתמודד איתה, גם לאור הצלחות קודמות, אבל גם לנוכח כשלונות קודמים שמהם ידענו לקום ולהתאושש.
גם אם אתם מרגישים שאין בכם את החוסן משום שאתם חווים רגעים של שבר והתפרקות, כמו לדוגמה - שצעקתם היום יותר מדי על הילדים שלכם, או שלא הגבתם בצורה שהייתם רוצים להגיב על אירוע כזה או אחר, חשוב שתתבוננו על ההצלחות שלכם. מה כן עשיתם טוב היום? איפה כן הצלחתם לנשום, להתאפק, להגיב אחרת? מה עשיתם טוב לעצמכם? האם צחקתם היום? האם הילדים שלכם צחקו היום? בכל יום יש לכם הזדמנות להתאמן על "שריר" החוסן שלכם. כשתבחרו לראות את ההצלחות שלכם, אתם גם תרגישו חזקים יותר. כשתבחרו לראות את יכולתכם להתמודד עם כשלונות ולהתאושש מהם, תדעו שאתם בדרך הנכונה לייצר חוסן נפשי לעתיד לבוא וכמובן, גם עם ההווה הנוכח.
הכותבת נגה הילה מותנה - מדריכת הורים ומשפחה, מנחת NLP, מטפלת הוליסטית לילדים ויועצת זוגית, מתמחה בתקשורת ומערכות יחסים.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/