"מה הסיסמה של הסלולרי שלך?", שאלתי את בני בן ה-11. דממה. "ומה הסיסמה שלך?", שאלתי את בתי, בת 13. שוב, דממה. את המריבה שפרצה אחר-כך, לא אתאר כאן.
בעידן הדיגיטלי אנחנו כהורים נדרשים מדי יום לקונפליקטים ושאלות שההורים שלנו לא חלמו עליהם. נכון, תמיד ילדים ובמיוחד מתבגרים הסתירו דברים מהוריהם, ונכון שהדילמה בין שמירת הפרטיות של הילד לשמירת בטחונו אינה חדשה, אך היכולת של ילדים בעולמנו ליצור קשרים עם סביבתם ממעמקי החדר שלהם היא חסרת תקדים, וכך גם הצורך הבוער שלנו כהורים להגן עליהם. ואין דוגמה מוחשית יותר לשאלה הזו, מאשר ההחלטה של הילד לשנות סיסמה בסלולרי שלו, ולא - לא לשתף אתכם בסיסמה החדשה.
אז למי לעזאזל הסיסמה הזו שייכת? בואו נעמיק בהיבטים השונים של הנושא כדי לעזור להורים לקבל החלטות מושכלות לגבי גבולות דיגיטליים.
אלה השיקולים החשובים:
אני לא אתבייש לומר פה את דעתי - ובכתב - אבל חשוב להדגיש שזו לא בהכרח הדעה הנכונה. כמו בהרבה דוגמאות הקשורות להורות, אין באמת תשובה אחת שמתאימה לכולם. אבל הנה השיקולים העיקריים שצריכים לשחק תפקיד, בקבלת ההחלטה הזו:
1. התייחסו לגיל. זה מאוד משנה.
די מתבקש, אבל לא תמיד ברור - הורים לפעמים נלחצים וחוששים להפלות בין אחים, וכך ילד בן 9 זוכה לאותן זכויות כמו ילדה בת 16. וזה שגוי. הגיל, וכמובן מידת הבגרות של ילדכם, ממלאים תפקיד מרכזי בקביעה מי מחזיק בסיסמה. ברור שילדים קטנים יותר זקוקים ליותר הדרכה והגנה, והם חשופים מאוד לפגיעה דרך חורשי רעה במרחבי הרשת. לעומת זאת, מתבגרים עשויים להצדיק אוטונומיה רבה יותר. כהנחיה כללית, על הורים להעניק בהדרגה יותר עצמאות ככל שילדם מתבגר, ולא להסס להציב גבולות שונים לאחים בגילים שונים.
2. ספקו פרטיות ואמון, אבל לא על חשבון הגנה.
בלב הדיון הזה עומד האיזון הכה עדין שבין הרצון שלנו לאפשר לילדנו פרטיות, ולגדול בתחושה שאנו נותנים בהם אמון, לבין הצורך שלנו להגן עליהם בעולם המקוון. העיקרון החשוב ביותר בהיבט זה צריך להיות - תקשורת ושקיפות. אם החלטתם לבדוק את הטלפונים של ילדכם, אל תעשו זאת מאחורי גבם - אלא יחד עמם. וחשוב מזה - יצרו אפיק של דיאלוג מכבד שיאפשר לדון על בטיחות מקוונת, באורח שבו ילדכם ירגישו נוח לפנות אליכם ולשאול, אם משהו נראה להם חשוד.
3. אל תהססו להיעזר גם אתם בטכנולוגיה.
אל תהססו להיעזר בטכנולוגיה לטובתכם. השתמשו באפליקציות המגבילות גישה של ילדים לתכנים השמורים למבוגרים; היעזרו בכלי ניטור כדי לדעת כמה זמן ילדכם בילו באפליקציות שונות.
4. הגדירו גבולות ברורים.
בהקשר הדיגיטלי חשובים גבולות קונקרטיים - דוגמת זמן מסך מוגבל, אך גם גבולות מופשטים - וזה אומר שצריך לדבר עם הילדים על מה מותר ומה אסור לעשות באינטרנט. שיח ברור של גבולות יכול לשמש תמרור בפני ילדים, כדי שיזהו סכנה כאשר הם חלילה נתקלים במישהו שמנסה להפר גבולות אלה.
5. זכרו שאחריות הורית היא משימה מתמשכת.
למרות שלפעמים זה הופך אותנו ההורים לקצת נודניקים, ויותר קל פשוט להניח לילדים, דעו שהאתגרים והסכנות שאורבות להם במרחב הווירטואלי לא נפסקות בגיל כזה או אחר, ורק משתכללות. לכן, צריך לזכור שפיקוח והשגחה הם עניין מתמשך, אם גם מתגוון ומותאם נסיבות, ולא התערבות חד פעמית.
לסיכום, התשובה לשאלה מי צריך להחזיק את הסיסמה לסלולרי של ילדכם כנראה משתנה בין משפחה למשפחה ותלויה ברמת האמון בין ההורה לילד, גיל הילד ומידת בגרותו, והתקשורת הקיימת בתוך המשפחה. הבטחתי לחשוף את דעתי שלי, והיא נחרצת - להערכתי הסיסמה של הסלולרי צריכה להיות חשופה להורה, בוודאי עד גיל בגרות מוקדמת, אבל עם הידיעה באה גם האחריות כלפי הילד, שנעשה הכול כהוריו לשמור עליו - אבל גם לכבד את פרטיותו.
ד"ר אורן טנא הוא מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש