זה החומר המסוכן שבני נוער בישראל התמכרו אליו

החופש הגדול אומנם הסתיים והילדים חזרו לבתי הספר, אבל זה לא אומר שהם הפסיקו עם ההתנהגויות המסוכנות, שכן חקירה והתנסות בחוויות חדשות הינה חלק משמעותי בתהליך ההתפתחות ובניית הזהות בגילים אלה. הפיתוי להתנסות בחומרים שונים בחיפוש אחר חוויות שיא מרגשות הוא גדול, אך ברוב הפעמים ישנה התעלמות מהסכנות הקיימות ואין היכרות עם הדרכים בהן ניתן למזער נזקים.

בשנים האחרונות, ובעיקר בתקופת משבר הקורונה, עלתה בקרב בני נוער הפופולריות של חומר המוכר בשם "גז קצפות". בני נוער וצעירים צורכים אותו בעיקר במסיבות, במועדונים ובפארקים. יחד עם העלייה בצריכה, עלו גם הפגיעות והפציעות הקשורות בשימוש מסוכן בו.

מדובר בחומר כימי בשם חמצן דו־חנקני (Nitrous oxide), שסימונו הוא N2O ומוכר לנו גם בתור "גז צחוק". זהו גז חסר צבע או ריח, התגלה לראשונה בשנת 1775, ובמהרה החל לשמש כחומר מטשטש ומאלחש בהליכים רפואיים שונים. עוד במאה ה-18 החל שימוש בחומר לצרכי פנאי, כאשר עשירי בריטניה החלו לארגן "מסיבות גז צחוק", כחלק מהשפעת החומר אנשים היו נופלים ונפצעים, אך לא היו מרגישים כאב. ב-1844 החל לשמש בטיפולי שיניים ונמצא בשימוש לצורך זה גם כיום.

ישנם גם שימושים מגוונים בתעשייה לגז הזה, למשל כתוסף דלק, אבל השימוש העיקרי שלו הוא בתעשיית המזון כגז המשמש להקצפת שמנת. קיימים מכשירים בהם מכניסים מיכלי מתכת קטנים המכילים את הגז בצורתו הדחוסה, ומיכלים אלה במקרים רבים אינם מוצאים את דרכם לשימוש לצרכי פנאי.

"גז צחוק מוגדר כתכשיר רפואי לכל דבר ועניין, ללא קשר לאופן בו הוא משווק לציבור", נכתב באתר משרד הבריאות. "על פי פקודת הרוקחים, חל איסור מפורש לייבא, או לספק "גז צחוק" ללא היתר מראש, ובכתב ממשרד הבריאות. בנוסף, אדם שמוכר או מספק "גז קצפת" עשוי להיחשב ככזה העושה מעשה של "פזיזות ורשלנות" על פי החוק הפלילי. לפיכך, כל מכירה של מכלי גז "קצפת" (גז צחוק) בפיצוציות, מרכולים, קיוסקים ומסיבות מהווה עבירה פלילית".

ראשית יש לציין כי לעתים קרובות נגרם נזק כתוצאה מהשימוש המאולתר במיכלים - כאשר מנקרים את המיכל, החומר הדחוס יוצא ממנו בלחץ גבוה, בתהליך ההתפשטות המהיר הטמפרטורה שלו צונחת בחדות ובמגע עם העור עלולות להגרם כוויות קור. על מנת להמנע מהכוויות נוהגים לשחרר את הגז לכלי או אביזר אחר שבו יחזור לטמפרטורת החדר. במסיבות רבות כיום מביאים מיכלים גדולים המיועדים לשימוש הרפואי, איתו ממלאים בלוני גומי בגז ומחלקים למבלים ששואפים אותם כאשר הגז כבר אינו קר.

שאיפת הגז מובילה לתחושת רוגע ואופוריה למשך דקות בודדות לאחר כל שאיפה. כאשר שואפים את הגז ללא הפסקות לנשימת חמצן הדבר מוביל לעתים קרובות לאובדן הכרה. סימני ההרעלה מגוונים מאוד, וכוללים דופק מואץ, קושי נשימתי, שיעול ותחושת חנק, הזיות ואובדן הכרה. חשוב לציין שבשימוש מאולתר לא ניתן לשלוט על מינון הגז הנשאף ולכן יש קושי להגדיר מהי "מנה בטוחה" לסם זה.

כאשר מדובר בשימוש תכוף, החומר גורם למחסור בוויטמין B12 אשר עלול להוביל לאנמיה, לפגיעה במערכת החיסון ולפגיעה חמורה במערכת העצבים. בשימוש תכוף ולמשך תקופה ארוכה עלול להגרם נזק מוחי, הופעת פרכוסים, קושי בעשיית צרכים, התפתחות תלות בחומר, והופעתן של מחלות פסיכוטיות כרוניות.

מומלץ להמנע לחלוטין אם יש לכם בעיה לבבית קיימת, לחץ דם גבוה או אסתמה. וכמובן לזכור כי מזעור הנזק הטוב ביותר הוא הימנעות מוחלטת משימוש. ולמרות זאת, יש כמה דרכים למזער נזקים בשימוש בחומר זה:

• לא לשאוף ישירות מהמיכל - כווית קור מובטחת.
• להשתמש במקומות מאווררים היטב - הגז מחליף את החמצן בחדר.
• להתרחק מכבישים, מקומות גבוהים ומקורות מים - הסיכון לנפילה גדול.
• אין לצרוך יחד עם אלכוהול או סמים אחרים, שילוב של מספר חומרים שגורמים לדיכוי הפעילות המוחית מגביר סיכון לנפילות, אובדן הכרה ודום נשימה.
• המנעו משימוש במספר בלונים ברצף.
• אל תחששו להזעיק עזרה אם צריך, התקשרו לאמבולנס במקרה של חנק או כאבים בחזה.
• אל תעבירו את הבלון מפה לפה.
• דברו עם רופא המשפחה במקרה של תחושות מוזרות בכפות הידיים והרגליים, כגון הופעת נימול (יד או רגל "נרדמת") או כאבים, זה עשוי להיות סימן למחסור בויטמין B12 שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך.

למרות הפיתוי הגדול להתנסות בחוויות שמוצגות לעתים כבטוחות, בעיקר בקרב בני נוער, ישנה חשיבות גדולה להיכרות עם הסכנות הכרוכות בשימוש. אמצעי בטיחות, הבנה של ההשלכות ופנייה לעזרה בזמן יעזרו לשמור על ילדינו.

הכותב הינו פסיכיאטר במרכז הישראלי להתמכרויות