שנת הלימודים החדשה החלה - ההורים שיחררו אנחת רווחה, הילדים התרגשו, אבל לא מעט תלמידים מגיעים ויגיעו לבית הספר כשהם מבוהלים וחוששים. אלה אותם ילדים שמה שמפחיד אותם הרבה יותר משיעורי בית, מבחנים וציונים הם חבריהם לכיתה.
בשנים האחרונה עלתה לכותרות תופעת "החרמות" בבתי הספר, בעיקר בעקבות דיווחים על ילדים שחוו חרם וניסו להתאבד. רק בחודש מרץ האחרון הזדעזענו כולנו כאשר אלרואי בן שבת ז"ל, נער בן 13 מרעננה, שם קץ לחייו לאחר חרם ארוך שהטילו עליו בני כיתתו.
חרם הוא לרוב אירוע מתמשך, שבו קבוצת ילדים מחליטה להרחיק ולנדות את אחד מחבריה, להתעלם ממנו, להקטין אותו, ולפגוע בו בדרכים שונות - פיזיות ומילוליות. בשנים האחרונות חרמות מתנהלים גם ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ. החרם שהתחיל בכיתה או בהפסקה גלש לעולם הווירטואלי, והוא כולל השפלות, נאצות, רכילות פוגענית והפצת מידע שקרי. הניכור והבידוד שחווים הילד או הילדה המוחרמים חשופים לעיני כל, ומגבירים את תחושות הבושה, הסבל והניכור שמלווים אותם 24/7.
פעמים רבות יוזמי החרם הם הילדים החזקים והמובילים בקבוצה, שחרדים למעמדם החברתי וחוששים ש"מספר 2" שלהם יתפוס את מקומם. כלומר, הילד או הילדה המוחרמים משתייכים דווקא לקבוצת "המקובלים". במקרים אחרים, הילדים המודרים הם בעלי תכונות מיוחדות - כאלה שאינם חוששים להיות שונים מחבריהם.
6% מהתלמידים בישראל עוברים או עברו חרם
ממחקרים שנערכו בארץ ובעולם עולה כי חרם חברתי הוא תופעה נפוצה. כך למשל, במחקר שנערך במכון המחקר טאוב נמצא כי ביותר מ-60% מהכיתות בבתי הספר בישראל יש לפחות תלמיד אחד שנפל קורבן לחרם ו-6% מכלל התלמידים דיווחו שעברו,או עדיין עוברים, אפיזודה של חרם.
מחקר אחר, שנערך במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט בקרב בני 18-25 שחוו חרם בילדותם, מצא כי 40% מההורים כלל לא ידעו שילדם מוחרם, רק ב-38% מהמקרים בית הספר התערב, ו-63% דיווחו כי הם עדיין סובלים מפוסט טראומה - שנים לאחר שסיימו את לימודיהם.
למה הם לא מספרים?
ילדים שחווים חרם - בנים ובנות כאחד - מרגישים מושפלים, ובמקרים רבים לא ירצו "להביא את הבושה" הביתה ולגרום צער להוריהם. לכן, הם לא משתפים אותם במצוקה ובכאב שהם חווים.
חרם , חשוב לזכור, מצלק את נפשם של הילד או הילדה המוחרמים ועלול להשפיע עליהם לאורך כל חייהם. לעתים קרובות ילדים שחווים חרם מרגישים חריגים, דחויים, פגועים, לא רצויים ולא אהובים. לכן, חשוב מאוד שאנו - כהורים, כאנשי חינוך וכאנשים בוגרים המצויים בסביבת ילדים - נהיה ערניים, ואפילו דרוכים, לאפשרות שהילד חווה דחייה חברתית. זאת כדי שנוכל להיות שם עבורו, להעניק לו מעטפת של תמיכה וסיוע, ולמצוא פתרונות יעילים ומהירים שיובילו לסיום האירוע.
מאחר שמדובר בהתמודדות משמעותית, סביר להניח שיתרחשו אצל הילד שינויים התנהגותיים, כך שגם אם יבחר לא לשתף אותנו במתרחש נוכל לזהות שהוא מצוי במצוקה קשה ואקוטית.
הסימנים הבאים יכולים לסייע לכם להבחין אם ילדכם חווה חרם
- קושי להתעורר בבקרים ולהתארגן ליציאה ללימודים, לצד תלונות תכופות על כאבים ותחלואים ש"מצדיקים" היעדרות מבית הספר.
- הילד מבלה שעות רבות מסוגר בחדרו, אינו מבטא שמחה ולא נהנה מעשיית דברים שבעבר הסבו לו הנאה.
- חל שינוי בפעילויות הפנאי של הילד, והוא נמנע ממפגשים עם מי שהיו עד לא מזמן חבריו.
- עלייה או ירידה משמעותית במשקל, ללא סיבה כגון שינויים בהרגלי התזונה או בעיה רפואית, יכולים לאותת על מצוקה רגשית.
- ירידה בהישגים הלימודיים, לצד קושי להשלים מטלות נדרשות.
חמשת השינויים הללו אמנם אינם מעידים בהכרח שילדכם חווה חרם, אך הם מסמנים לנו שמוטל עלינו להיכנס לעובי הקורה - לבדוק מה בדיוק קורה ולפעול כדי לעזור לו להיחלץ ממעגל האימה והסבל שהא לכוד בו.
באותו הקשר, יש לתת את הדעת גם למי שיזם את החרם ולסייע לו לתווך את חששותיו, להבין את חומרת מעשיו ולהתנהל באופן שלא יפגע בילדים אחרים. ילדים שמובילים חרם עשויים בעתיד להבין את חומרת מעשיהם ולהתהלך בתחושת אשם לאורך שנים. גם הם זקוקים לטיפול, תמיכה והכוונה.
חשוב לזכור כי מערכת משפחתית מלוכדת, תומכת ומכילה היא מקור הכוח של כל אחד מאיתנו. היא מייצרת תחושה של שייכות וביטחון, ומזכירה לנו שאנחנו לא לבד ויש מי שרואה את הטוב שבנו. מקור הכוח הזה חשוב במיוחד כאשר ילד חווה אירוע טראומתי כמו חרם.
המשפיענים מתגייסים
לצד מפורסמים, כמו רונה לי שמעון ועדי חבשוש, שסיפרו לאחרונה כי עברו חרם ובידוד חברתי בילדותם, יצא לדרך בימים אלה קמפיין - בהובלת יוגב מלכה ולינוי אשרם - במטרה להעלות את המודעות לתופעה.
במסגרת הקמפיין - יוזמה משותפת של המשביר, חברת אדידס ומרכז "מצמיחים" - יופיע בין השאר המשפט "חרם זה לא ספורטיבי" על ציור קיר ענק בחצרות בתי הספר - הזירה החברתית המרכזית בחיי התלמידים במסגרת החינוכית. לדברי יוזמי הקמפיין, הצפת הנושא ויצירת שיח אודותיו הם צעדים חיוניים במלחמה למיגור התופעה הכואבת.
חדי אקסלרד היא מרצה ללימודי משפחה במכללה האקדמית תל-אביב יפו, יועצת זוגית ומשפחתית ומגישת פודקאסט היחסים Update