אנשים בגיל השלישי ובני משפחותיהם לא תמיד מאובחנים בצורה מדויקת ולא מודעים לכך שפסיכיאטר מומחה, העוסק בפסיכיאטריה של הזיקנה, יכול להעניק אבחון מדויק לבעיה הספציפית שממנה הם סובלים. אבחון לא נכון מוביל בתורו לטיפול שגוי ומצבם של המטופלים אינו משתפר.
ד"ר ירחמיאל ברבר, פסיכוגריאטר (פסיכיאטר של הזיקנה) ופסיכיאטר מומחה, שניהל עד לפרישתו לפני כשנתיים את מערך בריאות הנפש של מכבי שירותי בריאות במחוז מרכז וכעת מקבל מטופלים במרפאתו הפרטית ברמת אביב, מרחיב בנושא. לדבריו, חלק מהאנשים המוגדרים כדמנטיים אינם כאלה כלל, אלא פשוט אנשים הסובלים מדיכאון. חלקם גם סובלים ממחלה גופנית שמשפיעה על מצב רוחם ועל יכולתם הקוגניטיבית.
ד"ר ברבר מספר כי תחום הפסיכיאטריה של הזיקנה הוא תחום מרתק שעניין אותו עוד טרם התמחה בפסיכיאטריה. "לפני ההתמחות שלי בפסיכיאטריה, התמחיתי גם בנוירולוגיה, שם נתקלתי בהרבה מאוד חולים מבוגרים עם בעיות מוחיות, נוירולוגיות, שהשפעתן על הנפש היתה משמעותית ביותר, כך שהתחום של מבוגרים, מחלות מוח והקשר של פסיכיאטריה עם מחלות מוח מוכר לי היטב ויש לי רקע ניכר במחלות מוח שגורמות לדיכאון, להפרעות חרדה, לבעיות קוגניטיביות וכדומה".
מדוע אנשים מבוגרים נוטים לפתח דיכאון?
"דיכאון בתקופתנו הוא מרכיב תחלואתי נפוץ מאוד, אפילו מתקרב בצעדי ענק לתחלואה של מחלות כלי דם ולב. למעשה, כיום סבורים שמבחינת תחלואה במספרים, הדיכאון במקום השני אחרי מחלות לב-ריאה, בכל האוכלוסיות ובכל הגילאים. מחלת הקורונה טלטלה את העולם, אנשים רבים שלא סבלו מדיכאון ותפקדו היטב נכנסו לסגרים, הפסיקו לעבוד והמצב שלהם החמיר. אלה אנשים שאולי בחלקם סבלו מדיכאון בעבר אך תפקדו כרגיל, וחלקם לא סבלו מדיכאון אך פיתחו אותו במהלך המגיפה".
מה גורם לדיכאון בגיל השלישי?
"בגיל השלישי סובלים גם מבדידות רבה. אנשים לא עובדים יותר, חלקם איבדו את בני הזוג שלהם, החברים שלהם נפטרים. כל הדברים האלה יחד גורמים לבדידות, למצוקה נפשית גדולה ובעיות פסיכולוגיות מתחילות להופיע.
"בנוסף, אי אפשר להתעלם ממחלות גופניות בגיל השלישי, שמשפיעות או גורמות להופעה של דיכאון. למשל, מחלת פרקינסון שעולה באחוזים מאוד גבוהים גם בגילאים צעירים יותר, או שפתאום מתחילות בעיות גופניות שגורמות לירידה קוגניטיבית - כל אלה יכולים להוביל להתפתחות של חרדה ודיכאון. אותם אנשים פתאום מבינים שהם לא מתפקדים כמו בעבר, אולי מאבדים שליטה על הגוף וזה מלחיץ ומעורר אצלם שאלות לגבי מה יהיה בעתיד, איך אתפקד, האם אהיה סיעודי".
איך מטפלים באדם שסובל מחרדה על רקע העובדה שהוא לא שולט בגוף שלו?
"אלה שלבים שצריך לעבור. בהתחלה המטופל עובר תקופת הכחשה, אחרי זה הוא חושב שאולי יש טעות באבחון, ואחרי זמן מה הוא מבין שזו האבחנה שלו והוא סובל מדיכאון וחרדה. למשל, אדם שמאבד את יכולתו ללכת או את ראייתו עקב תאונה או עקב אירוע מוחי, הגיוני שהוא ייכנס לחרדה ויחשוש לעתידו כאדם שזקוק לסיוע לאחר שאיבד את העצמאות שלו. לפעמים אלה אנשים שעדיין עובדים ופתאום אסור להם לנהוג יותר, או שהם לא יכולים להמשיך לעבוד עקב בעיות כאלו ואחרות".
איך מתבטא הדיכאון במטופלים מבוגרים?
"הדיכאון בגילאים האלה שונה מדיכאון בגיל צעיר, שמתבטא בהסתגרות, בכי, חוסר יכולת לתפקד וכדומה. בגיל מבוגר יש לדיכאון ביטויים גופניים יותר. מטופלים מבוגרים יכולים לבוא עם תלונות כמו בעיות גסטרו, בעיות של עצירות, סחרחורות - כל אלה יכולים להיות סימפטום ראשוני לדיכאון. דבר נוסף, אנשים מבוגרים סובלים מבלבול, הם באים ואומרים שהם לא זוכרים דברים וחוששים שיש להם אלצהיימר. במרפאה הם עוברים אבחון שמגלה אם יש להם ירידה קוגניטיבית כתוצאה מדיכאון, או שיש ירידה בזיכרון כתוצאה ממחלות של גיל. קשה מאוד לדעת ללא אבחון, ורק לאחר אבחון מדויק ניתן לטפל בבעיה".
קורה שאדם מגיע עם חשש לדמנציה ואתה מגלה שבכלל מדובר במחלה אחרת?
"בהחלט. יש מקרים שהם 'כאילו דמנציה'. למשל, מגיע אדם ואומר, 'אני לא זוכר כלום, אני לא יודע כלום, יש לי דמנציה'. ואז הוא נבדק, גם קלינית, ומבינים שהאדם סובל מדיכאון ולא מדמנציה. זה דומה לתלמיד שלומד היטב למבחן אך שוכח את כל החומר ביום המבחן. זה לא קורה לו עקב בעיות זיכרון אלא עקב חרדה או דיכאון. יש גם מצבים מורכבים יותר, למשל כשהדיכאון דווקא מרמז על תחילתה של מחלת דמנציה".
אם אדם מגיע עם בעיה של דמנציה כביכול עקב ירידה בזיכרון ואתה מאבחן שהוא סובל למעשה מדיכאון. האם אחרי טיפול מותאם נעלמת בעיית הירידה בזיכרון?
"בוודאי. אם בעיית הזיכרון קשורה לדיכאון, היא תשתפר פלאים עם הטיפול בדיכאון. יש לא מעט אנשים שפשוט לא יודעים שהבעיה שלהם היא אחרת, גם בגלל שיש בורות מסוימת בתחום וגם פחד מסוים להגיע לפסיכיאטר. רוב האנשים פשוט לא מבינים שיכול להיות שאובחנו לא נכון".
מה אתה מציע כשלב ראשון למטופל שחווה ירידה בקוגניציה או דיכאון?
"אמליץ להגיע לשיחה עם בן משפחה, בן זוג או ילדים. יש דרך לדבר עם מטופל כזה, להגיע אליו וצריך הרבה ניסיון כי הרוב חוששים. לפעמים המטופלים נגררו לקליניקה על ידי הילדים שלהם. פיתחתי שיטות איך לדבר עם אנשים מבוגרים שחוששים מפסיכיאטר, מסטיגמה, איך לדובב אותם".
מה הם הסימנים שצריך לשים אליהם לב בקרב בני משפחה מבוגרים?
"קודם כל, בדידות. חשוב לערב גורמים מטעם העירייה - עובדי רווחה, עובדים סוציאליים, שיפחיתו את עניין הבדידות. יש גם עוני כי בסופו של דבר תוחלת החיים מאוד עלתה, אנשים חיים עד גילאי תשעים פלוס, והמערכת לא בדיוק ערוכה לטפל בהם כמו שצריך. המבוגרים חיים ברובם לבד, אצל חלקם הילדים לא גרים בכלל בארץ או שמתגוררים רחוק מאוד. הם מפתחים דיכאון וגם חרדה לגבי השאלה מי יטפל בהם. ביפן, אגב, פיתחו רובוטים שמשמשים כחברה אנושית עבור אנשים מבוגרים. בארץ, לרוב הקשישים יש מטפלים, אבל הם לא בהכרח מתקשרים איתם בגלל הבדלי שפה ותרבות".
לד"ר ירחמיאל ברבר באתר דוקטורס
הכתבה באדיבות זאפ דוקטורס
לפרטים נוספים, פנו לד''ר ירחמיאל ברבר, פסיכיאטר, מומחה בפסיכוגריאטריה. טל': 052-2500687. קליניקה פרטית, ברודצקי 43 רמת אביב (כניסה א' קומה 2, קליניקה 9א', צמוד לקניון רמת אביב)