חשש מהליך הרדמה הוא תגובה מובנת ושכיחה אצל מטופלים רבים, אך חשש זה עלול להיות מסוכן מאוד ולו בגלל הימנעות מטופלים מייעוץ רפואי שיכול לפגוע בבריאות ואיכות חייהם.
הרדמה היא פעולה שמשפיעה על עבודת מערכת העצבים, בין אם באופן כללי - על הגוף כולו - ובין אם באופן מקומי או אזורי. חומרי ההרדמה למעשה משפיעים על פעילות המוח ומונעים ממנו להרגיש כאב. ההרדמה יכולה להינתן באמצעות הזרקת חומרי הרדמה לווריד, שאיפת גזי הרדמה, חסם עצבי או שילוב של כמה גישות.
המרדימים, הן בחדרי הניתוח והן במחלקות, הם רופאים מאוד מאוד חשובים במקצוע הרפואה, הם צריכים לגלות שליטה והבנה בכל התחומים ברפואה, כולל רפואה פנימית, כירורגיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה ועוד רבים. הרדמה אינה תחום התמחות שעוסק באיבר ספציפי או במערכת אחת, המרדימים מעורבים במגוון גדול של פעולות המבוצעות בבית החולים והם מסוגלים לתת מענה למצבי תחלואה רבים, הן בחירום והן בשגרה.
ארבע שיטות הרדמה עיקריות
הרדמה כללית:
במהלכה תישארו מחוסרי הכרה ולא תהיו מודעים כלל למתרחש ולסביבתכם. זוהי הרדמה שנעשית במבוגרים וילדים במגוון ניתוחים. הרדמה כללית מבטיחה יציבות המודינאמית נשימתית , אי תזוזה של מטופל ואמנזיה, מה שמבטיח נוחות ובטיחות הן למנתח והן למטופל.
הרדמה אזורית:
הרדמה שבמהלכה נותר המטופל בהכרה מלאה או בטשטוש, אך אזור מסוים בגופו 'מורדם'. זו הרדמה שמשמשת בתדירות גבוהה בלידות (הרדמה אפידורלית) או בניתוחים קיסריים (הרדמה ספינאלית); וניתוחים אורתופדים
הרדמה מקומית:
הרדמה זו מותירה את המטופל בהכרה מלאה, והיא 'מרדימה' אזור ספציפי מאוד בגוף: חלק מסוים בפה, חלק מכף היד, אצבע ברגל וכדומה. הרדמה זו נפוצה בטיפולי שיניים למשל.
טשטוש:
נקרא גם סדציה. בטשוש 3 רמות: קל, בינוני ועמוק. תחת טשטוש המטופל נותר בהכרה מלאה אך רגוע או ישן. הוא אינו חסר הכרה, ניתן להעיר אותו והוא עשוי לשמוע את המתרחש ולהיות מודע לסביבתו במידה כזו או אחרת, אך לרוב לא יזכור דבר מההליך לאחר מכן ויהיה רגוע. הסדציה שכיחה מאוד בעת ביצוע בדיקות גסטרוסקופיה.
הרדמה נעשית על ידי שילוב של חומרים היפנוטים לאיבוד הכר , חומרים מרפי שרירים לנוחות המנתח וחומרים נרקוטים לאלחוש. אפשר לשלב הרדמה כללית והרדמה אזורית /הרדמה מקומית לצורך הפחתת שימוש בנרקוטיה ואיכות טיפול בכאב לאחר הניתוח.
מדוע מטופלים רבים חוששים מהליך הרדמה?
מבלי להיכנס לפן הפסיכולוגי של הדבר, הליך שמלווה בחוסר שליטה של המטופל ובעובדה שהוא נכנס אל "הלא נודע" יכול להפחיד הרבה מאוד מטופלים בפרט ואנשים בכלל. פגישה עם רופא מרדים לפני הוא הכרחי, לא רק על מנת להרגיע את המטופל אלא גם בכדי שיבצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר ולבחור את סוג ההרדמה המתאים ביותר למטופל ולסוג הפעולה הנדרשת . על מנת לאפשר לרופא להתאים לכם את חומר ההרדמה והמינון הנכון ולהכין אתכם בצורה המלאה ביותר, חשוב להגיע לפגישה עם תיק רפואי ולעדכן את הרופא על כל תרופה שאתם נוטלים, בין אם מדובר בתרופה במרשם או בתרופה ללא מרשם (תוסף תזונה או צמח מרפא מכל סוג שהוא). אל תרגישו לא בנוח להביא אתכם את אריזות התרופות במידה ואין ברשותכם את ההרכב המדויק שלהן או שאתם לא זוכרים את שמן.
חשוב לדעת כי סטטיסטית, תמותה כתוצאה מהרדמה כללית עומדת על פחות מ- 0.01%, והוא מגלם בתוכו גם חולים קשים (בעלי סיכון גבוה יותר לפגיעה) כך שאצל מטופל בריא בלי מחלות רקע - הסיכון אף נמוך יותר. באופן כללי ישנה מגמת ירידה באחוז התמותה לאורך השנים, בעיקר תודות לשיפורים בטכניקות ההרדמה והניטור.
ומה לגבי תופעת התעוררות בזמן ניתוח? המחקרים הקיימים כיום מצביעים על כך שהשכיחות של הסיבוך הזה נעה בין 0.15%-1%, אבל גם למספרים הללו יש להתייחס בזהירות. לא ברור האם הנתונים מתייחסים לערנות אמיתית או למודעות בזמן ההרדמה וההתעוררות ממנה. כמו כן, לא ברור האם אותם חולים שדיווחו על ערנות בעת ניתוח דיווחו גם על תחושת כאב. בכל מקרה, התחום הזה נמצא תחת מחקר מתמיד בניסיון לצמצם אותו עוד יותר.
ד"ר יורי ברסטיז'בסקי הוא מנהל מחלקת הרדמה בית החולים הרצליה מדיקל סנטר