לפעמים הבילוי בים, בבריכה או בטיולים ברחבי הארץ, יכול להסתיים בפציעה או בבעיות רפואיות האחרות הקשורות במים. קבלו את המדריך המלא לעזרה ראשונה לפציעות ובעיות רפואיות בימים הכי חמים:
דלקת האוזן החיצונית
ללא ספק "מלכת" מחלות ה - אף אוזן גרון בחודשי הקיץ. מדובר בזיהום מקומי שגורם לדלקת זיהומית של האוזן החיצונית או תעלת האוזן החיצונית. זוהי דלקת שנפוצה בכל ימות השנה, אך עיקר הסיבה שתדירותה עולה בקיץ הנה חשיפה מוגברת למים. לחות מוגברת וממושכת בתעלת האוזן מאפשרת תנאי התפתחות נוחים יותר ועל כן התרבות של מזהמים (לרוב חיידקים), הנמצאים באופן טבעי בחלל תעלת האוזן החיצונית. כמו כן במקרים מסוימים, ייתכן וגם מקור הגורם המזהם הוא במים עצמם (בעיקר כאלו שאינם מוכלרים ומטוהרים בצורה מספקת ומים שאינם מי ים ושוב בהנחה והינם נקיים).
איך נמנעים?
שימוש באטמי אוזניים לא יעזור במניעת התפתחות דלקת אוזן חיצונית. ייבוש עדין של האוזן לאחר שהייה בים או בבריכה (ללא צורך בשימוש בצימרונים), לרוב יספיק כאמצעי למניעת היווצרות התנאים המהווים מקור ליצירת הבעיה - הדלקת (הצטברות לחות וטראומות/ חבלות עור, בזמן ניקוי וייבוש אגרסיביים), המאפשרים לחיידקים (שחלקם חיים בתעלת האוזן באופן רגיל ושגרתי) לשגשג ולגרום לזיהום והתפתחות הדלקת.
דרכי טיפול
לרוב, הטיפול המומלץ הוא מתן טיפות אנטיביוטיות מקומיות למספר ימים והימנעות מהרטבת האוזניים, בזמן הטיפול.
חבלות פנים ושברים בעצמות האף והפנים
למקרי חבלות בעצמות האף והפנים אין עונתיות מסוימת, אך בעונת הקיץ תדירותם יכולה לעלות משמעותית בשל העלייה בעיסוקים ספורטיביים מגוונים ובפעילויות ספורט, הכרוכות במגע. פגיעות ספורטיביות קשות עלולות להסתיים בחבלות ושברים בעצמות האף.
דרכי הטיפול
במידה ומדובר בפגיעה הכוללת דימום, ראשית, מומלץ לעצור את הדמם, על ידי הפעלת לחץ מקומי. ניתן להיעזר בקרח שהינו מרכיב מרכזי בטיפול הראשוני, כאמצעי שעוזר בעצירת דמם (על ידי כיווץ כלי הדם) ובהאטה בהתפתחות של בצקת מקומית, גם בזמן הסמוך לפגיעה וגם במניעת התפתחות בצקת משמעותית בהמשך.
במקרה של שבר בעצמות האף, הקו המנחה העיקרי בטיפול הינו - האם ישנו שינוי במראה ובמבנה האף. לעיתים, קשה לקבוע זאת באבחנה הראשונית בסמיכות לחבלה ויש להמתין מספר ימים עד לירידת הנפיחות המקומית. כמו כן גם לאחר ירידת הנפיחות, לעיתים עדיין קשה לקבוע האם באמת קיים שינוי במראה ובמבנה האף ובמקרה כזה, התבוננות ובחינת מראה האף בהשוואה לתמונות שקדמו לחבלה יכולות מאוד לעזור בקבלת ההחלטה על אופי המשך הטיפול.
ההמתנה לירידת הנפיחות אינה פוגעת בסיכוי לתיקון מוצלח של השבר והזמן המומלץ הוא עד כשבוע ימים במבוגרים ו- ארבעה ימים בילדים. הנחת קומפרסים של קרח על איזור החבלה יכולים לעזור במניעת התפתחות בצקת כאמור ולזרז את האפשרות לתיקון מוקדם יותר של השבר האפי, במידה וישנו צורך בכך.
דמם אפי
דמם אפי, אומנם אינו תופעה המוגבלת לימי הקיץ בלבד, אך נוטה לקרות בקצוות מזג האוויר, דהיינו בטמפרטורות קרות וחמות, וזאת בשל יובש המפר את שלמותה של רירית האף וחושף את דופן כלי הדם העדינים, עד לכדי רגישות עזה ודמם.
מה עושים?
בדומה לטיפול בחבלת אף, בשלב הראשוני הפעלת לחץ מקומי על האף בשילוב קרח ומציצת קרח תוך כדי, לרוב פותרים את הבעיה עם הופעתה .ביעילות יחסית וללא צורך בהתערבות רפואית נוספת.
דרכי טיפול
במידה ולחץ מקומי ופעולות שמרניות אינן עוצרות את הדימום, צריבה מקומית (לרוב כימית אך ניתן גם חשמלית) תעצור את הדמם, ללא צורך בפעולות נוספות/חוזרות ברוב המקרים.
חרקים בתעלת האוזן
עונת הקיץ מביאה עמה לא מעט חרקים מעופפים וזוחלים אל מחוזותינו ולתוך ביתנו. לעיתים, אנו נתקלים במקרים בהם חרקים עפים הישר אל תוך תעלת האוזן החיצונית, נכנסים לתוכה ולעיתים, אינם מצליחים לצאת ממנה, בכוחות עצמם.
מה עושים?
טפטוף של מעט מים ו/או שמן פארפין/זית לתוך תעלת האוזן יטביע את החרק וירגיע את תחושת הזימזום והגרד המציקה. חשוב לציין שלאנשים עם נקב ידוע באוזן ו/או במידה וישנו אף החשד הקטן ביותר לכך, מומלץ להשתמש במי חמצן סטריליים.
דרכי טיפול
יש לגשת לבדיקת רופא אף אוזן גרון לבחינה יסודית של האוזן ובמידת הצורך, הרופא יוכל להמית את החרק הטורדני וכמובן, להוציאו בעזרת המכשור המתאים, לרוב תחת שימוש במיקרוסקופ ומכשור לאחיזה בחרק והסרתו מתעלת האוזן. לעיתים רחוקות/נדירות מאוד, אירוע כזה יכול לגרום לפציעה שטחית וקלה בתעלת האוזן החיצונית (ובהמשך לגרום לדלקת אוזן חיצונית קלה) ואז, הטיפול זהה לזה של דלקת אוזן חיצונית - דהיינו מתן טיפות אנטיביוטיות מקומיות. הדבר החשוב ביותר הוא לא להילחץ. עד כמה שהמאורע אינו נעים ברוב המקרים, הוא אינו מסוכן ואינו גורם לנזק בלתי הפיך.
אלרגיה בקיץ
עונות האביב והקיץ הבאות עלינו לטובה יכולות להביא איתן גם בשורות מעט פחות משמחות ואף מטרידות לאלרגיים מבינינו וגם לאלו שטרם גילו כי הם אלרגים.
הפריחה באביב ומזג האוויר המאפשר לאבקנים ואלרגנים (חומרים הגורמים לאלרגיה) להינשא ולהישאר זמן רב יותר באוויר ובכך להוות מקור לחשיפה ממושכת יותר ולכמות גדולה של אלרגנים, יכולה לעורר התקפי אלרגיה.
כמו בחורף, גם השהיה בחדרים לא מאווררים ומזגנים שלא נוקו יכולים להוות מקור לחשיפה מוגברת לארלגנים (למשל אבק).
מה התסמינים?
נזלת אלרגית (נזלת שקופה לבנבנה ומימית, ללא תסמינים זיהומיים ודלקתיים - למשל נזלת צמיגית אשר לעיתים יכולה להיות צהובה ואף ירוקה) המופיעה בכמויות משתנות ולרוב מתגברת בחשיפה לאלרגן/ים אליהם קיימת הרגישות. האלרגיה מלווה במגוון תסמינים: תחושת גודש אפי וגודש בפנים, התעטשויות מרובות, גרד עיני ואף דמעת, תחושת גרד בגרון ולעיתים אף סימנים של אודם ובצקות קלות בפנים, במקרים חמורים יותר.
מה עושים?
קודם כל כצעד ראשוני יעיל, מומלץ להימנע מהאלרגן/ים הגורם/ים לאלרגיה, במידה והינם ידועים ובמידת האפשר.
יש לגשת לייעוץ ואבחון אצל רופא מומחה באלרגיה, אלרגולוג, ולבצע תבחין אלרגי (שניתן לביצוע בכל קופות החולים). בדיקה זו יכולה לעזור לבודד את האלרגנים, לגלות את מקור האלרגיה ובאופן כללי לפתח מודעות לשעות והימים בהם ישנה נוכחות מוגברת של אלו.
דרכי טיפול
חשוב להיוועץ ברופא המומחה לאלרגיה, שידע להמליץ על הטיפול הנכון בהתאם לסוג האלרגיה והאבחון הכולל. הטיפול הראשוני יכול להיות מתן טבליות אנטי היסטמין על סוגיהן השונים.
תרסיס אף סטרואדאלי לשימוש ממושך (למשך מספר שבועות) הינו אחד מהטיפולים המקובלים, הבטוחים והיעילים למקרים ממושכים ומטופלים/ות רבים/ות מדווחים על הקלה ניכרת הודות לטיפול זה.
ישנם סוגים רבים של תרסיסי אף לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות וניתן לנסות סוגים שונים תחת הכוונת הרופא המטפל.
זיהומים באזורי עגילים ופירסינגים
תופעה זו אינה ספציפית לחודשי הקיץ, אך כמו במקרה של דלקת אוזן חיצונית, אזורי גוף שנוקבו לעגילים ופירסינגים יכולים לנטות לזיהומים, בחשיפה למקורות מים שאינם נקיים, זיעה, עקיצות וכו'.
כיצד נמנעים?
חתכים בעור וסחוסי הפנים (פירסינג באוזניים ובאף) עלולים להזדהם ויש להקפיד על ביצועם בסביבה נקייה ואף סטרילית ככל הניתן. היגיינה מקומית תכופה עם מים וסבון יכולים לסייע במניעה.
מה התסמינים?
כאב, נפיחות, אודם מקומי והפרשה מוגלתית (עכורה) בעלת ריח אופייני ואופנסיבי הינם חלק מהמאפיינים המובהקים לזיהום מקומי (כפי שהינם באתרים אחרים בגוף).
מהן הסכנות?
זיהום של סחוסי האוזן שנגרם מפירסינג הינו חיידקי לרוב ומטופל לרוב באנטיביוטיקה פומית אמפירית (כזו המותאמת לרוב סוגי הזיהומים והמזהמים) ובמידה וישנה הפרשה מוגלתית מהאזור - ניתן גם להתאים טיפול בהתאם לאבחנת התרבית, במידה ונלקחה מהמוגלה.
חשוב לדעת כי זיהום שכזה שאינו מאובחן ומטופל ישירות עם הופעתו, יכול להיות להתפתח ולהחמיר למצב מורכב לטיפול רגיל/בייתי ואז יהיה חייב להתבצע תחת אשפוז בבית חולים.
סיבוך נוסף יכול להיות עיוות של מראה האוזן בשל נקרוזיס (נמק) של הסחוס, מצב זה הנקרא אוזן כרובית/כרוביתית, לעיתים קשה לתיקון ודורש התערבות כירורגית.
דרכי טיפול
סוגי ואופי הטיפול תלוי באזור שהזדהם. כאמור, טיפול ראשוני יהיה באנטיביוטיקה פומית (כדורים, ולעיתים אף משני סוגים שונים) עם או בלי לקיחת תרבית, כאשר הטיפול מותאם בהתאם לחומרת הזיהום.
אטימות וכאבים באוזניים
עונת הקיץ על חופשותיה מביאה עמה אושר גדול ומעט מנוחה לגוף ולנפש, אך טיסות יכולות להיות אירוע מאתגר לחלקנו, מבחינה אוזנית.
עם ההמראה, הנסיקה והתייצבות המטוס בגובה רב וכמובן שגם במשך הטיסה, הלחץ במטוס עולה מסיבות שונות. בשל כך, הלחץ האמביאנטי (זה השורר במטוס ברגע הנתון) עולה וכפועל יוצא מכך, הלחץ באוזן החיצונית - עולה ואז נוצר הפרש לחצים בין הלחץ שבאוזן החיצונה לזה שבאוזן התיכונה (חלקה של האוזן הנמצא מאחורי עור התוף או התופית בשפה מקצועית יותר), דבר היכול לגרום לתחושת אטימות, אי נוחות ואף כאב בחלק מהמקרים. עם הופעת תחושות אלו, ישנו צורך להשוות לחצים בין האוזן התיכונה לאוזן החיצונית והלחץ האמביאנטי.
כיצד משווים לחצים?
בכדי להשוות לחצים ולהקל את האטימות והכאב, יש לפתוח את החצוצרה (התעלה המקשרת בין האוזן התיכונה ללוע האפי - נזופרינקס. חלקו של הגרון אשר נמצא מאחורי האף). פעילויות פשוטות שמסייעות בכך: פימפום אוזני, תנועות בליעה חוזרות ופיהוק - גם אם מאולץ.
דרכי טיפול
אף כי התחושות יכולות לגרום לאי נוחות גדולה ואף מדאיגה, חשוב לזכור כי לרוב מדובר בתופעה ותחושה חולפת.
יש לפנות לבדיקה וטיפול ע"י רופא אף, אוזן גרון, כאשר התופעות הבאות מופיעות לחוד, כולן יחד וכל שילוב אפשר: כאב מתמשך/מתגבר (כמובן ובמידה וישנה הפרשה אוזנית ותופעות סיסטמיות כמו חום למשל), ירידה בשמיעה מתמשכת ו/או מחמירה (חד צדדית מחשידה יותר מאשר דו צדדית), טנטון (תחושה ושמיעה של צליל או כל סוג של רעש באוזניים, שאינו נגרם על ידי משהו סביבתי) ו/או סחרחורות ובחילות.
הטיפול שייבחר תלוי בתופעות ובגורם הבסיסי אך לרוב, מכיוון שמדובר בתופעות חולפות, טיפול תומך (מנוחה ונטילת נוגדי כאבים) יסייע בפתרון מהיר.
הכותב, ד"ר ניר הלוי, הוא מומחה לרפואת אף אוזן גרון ורופא במוקד א.ר.ם URGENT בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת א.א.ג