מערכת הבריאות ידועה כמקום עבודה תובעני מטבעו. אנשי מקצועות הרפואה נדרשים למשמרות ארוכות, התמודדות עם סיטואציות רבות ומורכבות ונותנים שירות רפואי ומקצועי לקשת מאוד רחבה של אנשים המתמודדים עם טווח גדול של בעיות רפואיות. את כל זה הם לוקחים איתם גם בסוף היום, אל המשפחה שמחכה להם בבית. אז איך זה משפיע כשבן או בת הזוג עובדים אף הם במערכת הבריאות, ולעיתים אף באותו מקום עבודה? לרגל ט"ו באב החל השבוע הם משתפים אותנו ביתרונות ובחסרונות שבדבר.
ענת וד"ר אסף הללי - אחות ומנהלת סיעוד ורופא עיניים
ענת (35) וד"ר אסף (40) הללי מתל אביב נשואים 9 שנים, שני ילדים (יפתח ודין) והשלישי בדרך. ענת היא אחות במקצועה ומנהלת הסיעוד במרפאת שפרינצק במחוז מרכז במאוחדת. אסף רופא עיניים, מומחה למחלות רשתית, בבית החולים איכילוב ובמרכז הרפואי מדיקה תל אביב.
"אני ההוכחה המהלכת לכך שאסור לצאת בהצהרות", צוחק אסף. "תמיד הצהרתי שאתחתן עם בת זוג שעובדת בכל מקצוע חוץ מאשר אחות או רופאה. הסיבה כמובן שהייתי כל כך גדוש מהיום יום ורציתי לחזור הביתה למישהי שתאפשר לי לברוח למקום אחר, אבל איך אומרים? האדם עושה תכניות ואלוהים צוחק מלמעלה. עם השנים גיליתי שיש גם יתרונות בכך שבת הזוג שלי מבינה מה עובר עליי ביום יום".
באופן מפתיע ענת ואסף לא נפגשו במסגרת העבודה או הלימודים, אלא דווקא דרך חבר שאסף פגש במסיבת חוף בתאילנד. "בדרך הכי לא צפויה הגעתי לאהבת חיי, אל מי שיכולה להכיל אותי ואת הקשיים שאני חווה ביום יום, ואני כמובן את שלה. כמובן שהעובדה ששנינו במקצועות שדורשים שעות עבודה אינטנסיביות וממשק עם מטופלים רבים היא לא פשוטה, אבל אין ספק שהיכולת שלנו להבין ולהזדהות האחד עם השניה עוזרת מאד. לפעמים אנחנו מתחרים מי מאתנו עמוס יותר, מוצאים איכשהו את הזמן להתכתב בין המטופלים ומקפידים תמיד להקדיש לפחות יום בשבוע לבילוי זוגי איכותי".
ענת מספרת כי אסף תמיד מציק לה על כך שהיא עובדת קשה מתוך בחירה. "אסף טוען שגם אם הייתי מקבלת הצעת עבודה מפתה מחברת תרופות, עדיין הייתי ממשיכה לעבוד כאחות במרפאת קהילה, והאמת היא שהוא צודק. העבודה אמנם קשה ותובענית, אבל הסיפוק שטמון בעבודה עם אנשים והזכות שיש לי להיות שם בשבילם כשהם הכי צריכים אותי, כל זה שווה את הכל".
"כל אחד מאיתנו מוצא את המקום והיכולת שלו לעבוד ולהשקיע ולממש את מה שיש לו לתת. אנחנו מאוד דומים בהרבה דברים, אבל גם שונים. אני מטבעי יותר בליינית, ואחרי העבודה יוצאת עם חברות, בעוד שאסף נשאר לעבוד בסלון על המאמרים שלו. הוא מקנא בי וביכולת הזו שלי, אבל כמובן מפרגן. כל אחד מוצא את מקומו, וביחד זה עובד נפלא. אם שנינו איכשהו מצליחים למצוא את הזמן לצאת לחופשה זוגית, יש כ- 400 אנשים במטוס אתנו שיכולים להיות בטוחים שבכל אירוע רפואי בזמן הטיסה הם יהיו בידיים הכי טובות" .
שרית ואלעד זיו - פיזיותרפיסטים
שרית (41) ואלעד (39) זיו הם זוג פיזיותרפיסטים, נשואים 10 שנים, עם 3 ילדים וגרים בישוב צופים.
שרית עובדת כפיזיותרפיסטית בשיקום בבית רבקה, עובדת עם קשישים ובעבר עבדה בהתפתחות הילד. אלעד עשה הסבה מהייטק לפני כ- 10 שנים והיום עובד כפיזיותרפיסט במכון של קופת חולים מאוחדת בהוד השרון, מחוז מרכז, ובאופן פרטי.
"הכרנו כששרית התחילה איתי בקבוצת הכרויות בפייסבוק", מספר אלעד בגאווה. "היא הייתה כבר חמש שנים פיזיותרפיסטית והגיבה לכך שהציגו אותי בקבוצה כסטודנט לפיזיותרפיה וכמעסה. היא שלחה לי הודעה מצחיקה ואמרה שלקרוא לפיזיותרפיסט מעסה זה כמו להגיד לרופא שהוא חובש. ומפה המשכנו להתכתב והיא המשיכה להצחיק אותי. חוש ההומור הפיזיותרפיסטי שלה שבה אותי והחיוך הגדול שלה קנה אותי, אז הזמנתי אותה לצאת איתי לדייט וכמו שאומרים - השאר היסטוריה".
אלעד אומר שהוא מאוד אוהב לעבוד יחד באותו המקצוע. "אנחנו מתייעצים לגבי סוגיות מקצועיות שנוגעות למטופלים, משתפים ומפרגנים על הצלחות האחד של השניה. זה יתרון גדול שיש לנו שפה משותפת, בעיקר במקצוע כמו שלנו, כי אנחנו מטפלים באנשים שנמצאים ברגעים קשים בחיים שלהם ומנסים להרים אותם משם, והרבה פעמים אלו דברים שאתה לא יכול להשאיר מאחוריך בעבודה. זה לא דברים שאתה משאיר מאחוריך כשאתה הולך הביתה בסוף היום, וכשיש מישהו בבית שמבין באמת מה עובר עליך - זה יתרון גדול".
שרית מוסיפה: "בבית אנחנו מדברים בשפה מקצועית, עד כדי כך שאני זוכרת שכשהייתי מתעוררת בלילה בהריון בגלל כיווץ חזק ופתאומי בשריר השוק ברגל, האוטומט היה לצעוק: "תעשה לי דורסי פלקשן, שלטובת מי שלא פיזיותרפיסט אסביר שזה אומר לעשות מתיחה באיזור השוק. אלעד, כמובן, ישר הבין ועזר לי. אני בטוחה שכל אישה בהריון הייתה שמחה שישן לצידה בלילה פיזיותרפיסט שיוכל לעזור לה עם הכאבים הקשים והשריר שנתפס מתוך שינה.".
שרית ואלעד מעידים כי השפה בבית לפעמים משתלטת. "אחרי "אבא" ו"אמא", המילה השלישית שהבן הבכור שלנו ידע להגיד זה "סטרנוקלאידומסטואיד". תראו לנו ילד שיודע שזה אחד השרירים בצוואר, ועד היום זה מצחיק אותנו".
עביר והלאל יאסין - אחות ואח בבי"ח בילינסון
עביר (30) והלאל (31) יאסין עובדים יחד בבית החולים בלינסון. היא אחות במחלקה פנימית ב' הוא אח במחלקת טיפול נמרץ, ואת ההיכרות ביניהם הם חייבים למסדרונות בית החולים, שם הם נפגשו לראשונה לפני 3 וחצי שנים. "לקח לנו קצת זמן עד שהבנו שיש כאן פוטנציאל לקשר זוגי. זה התחיל מהרבה שיחות מסדרון ומפגשים אגביים בחדר האוכל, עד שהגיע הדייט המיוחל שבזכותו אנחנו נשואים היום. לקח לקח להלאל שנה בלבד להציע לי נישואים", מחייכת עביר.
"תקופת הקורונה הייתה הכי קשה", הם מספרים. "עבדנו סביב השעון, ובמקביל בצל המגיפה כל התוכניות של החתונה בוטלו והיה מספר אורחים מצומצם. חגגנו בחתונה ממש קטנה, אבל זו הייתה חגיגה שמחה".
הלאל מספר על החיים האישיים לצידה של עבודה משותפת עם אשתו בבית החולים: "יש לזוגיות בביה"ח יתרונות, הביחד כל הזמן מאפשר הרבה יצירתיות ועושה טוב לזוגיות, למשל: אפשר לשלוח שוקולד לאשתך באמצע משמרת, להתראות לרגע ואפילו להפגש באופן מפתיע במעלית או במסדרון, והכי כיף שאנחנו יכולים לצאת יחד לארוחת צהריים. אנחנו מרגישים כמו בבית".
עביר התחילה כסטודנטית בבית החולים ב 2015 ולאחר שנתיים כשסיימה ללמוד, נכנסה לעבוד כאחות במחלקה הפנימית בה התמחתה. הלאל עבר לבלינסון מיוספטל רק ב-2018 כך שהם בהחלט מאמינים שהגורל הוא זה שהפגיש ביניהם. "ביום האהבה לפני כמעט 5 שנים נפגשנו לדייט ראשון ומסתבר שקופידון היה איתנו כבר אז", אומרת עביר.
יפעת ורומן צירקין - עובדים במכון הדימות בסורוקה
יפעת (41) ורומן (44) צירקין גרים בבאר שבע, נשואים כבר 15 שנים, ויש להם 2 זוגות תאומים. שניהם עובדים בבית החולים סורוקה, במכון הדימות.
"הכרנו במהלך הלימודים לתואר ראשון ברנטגנאות ודימות, באוניברסיטת בר אילן", מספר רומן.
"אחרי תקופת הכרות לא ארוכה של ידידות רבה נהפכנו לזוג, וגם למדנו יחד למבחנים. את הסיכומים לקחתי תמיד מיפעת, ואין לי ספק שלא הייתי מסיים את התואר בהצלחה רבה בלעדיה".
רומן החל לעבוד במרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה החל מ- 2007 במחלקת הדימות. עם השנים הוא התקדם בתחומים נוספים בעולם הדימות והתמנה לאחראי על מערכות המידע במכוני הדימות. במקביל, התחיל ללמוד לתואר שני בניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון וסיים בהצלחה. יפעת הלכה בדרכו שנה מאוחר יותר, והפעם היא הייתה זאת שנעזרה בסיכומים של רומן.
"אני תמיד מנסה לשים את עצמי בנעליים של המטופלים ,ולהבין איך הם מרגישים, ולחשוב על זה שהם נקלעו לסיטואציה רפואית שהם לא בחרו בה. לכן, חלה עלינו חובה להבין את זה ולהיות אמפתיים וסבלניים כלפי המטופלים, גם אם קשה ומאתגר לעבוד במקצוע זה", הוא אומר. "כשאנחנו לא עובדים, אני משחק בנבחרת הכדורסל של סורוקה ויפעת משחקת בנבחרת הכדורשת, כך שגם ברמת התחביבים ומעבר לתחומי העבודה אנחנו חולקים חוויות משותפות".
יפעת עברה ממרכז הארץ לדרום בעקבות הזוגיות. היא התחילה את הקריירה המקצועית שלה ברפואה בקהילה, ובהמשך הצטרפה לבית החולים. "אני עובדת בסורוקה כבר 10 שנים, וכיום בתפקיד שלי במחלקת הדימות אני מתמקדת ביחידת אנגיו, צינתורי כלי דם. בהתחלה לא ידענו אם זה יהיה לטובה ששנינו עובדים באותו מקום, ואני מודה שקצת חששנו. אין ספק שזה מאתגר לעבוד במוסד גדול ומרכזי כששנינו נדרשים לעשות כוננויות ולהגיע באופן מיידי לבית החולים, אבל אני מאוד שלמה עם דרך החיים והמסלול המקצועי והאישי שבחרנו".
"עבודה משותפת מאפשרת לערוך סיעור מוחות, ובמקביל גם לתמוך, לסייע, להבין ולהתייעץ בשעת הצורך, כל זה תוך כדי זה שאנחנו מבינים את הקשיים, המשימות וגם את האתגרים שכל אחד מאתנו מתמודד איתו. אנחנו עובדים באותו גוף בריאות, אבל מקפידים לשמור על הפרדה מלאה ומקצועית במהלך שעות העבודה. מאוד חשוב לנו לשמור על הזוגיות והמשפחתיות בשעות הפנאי בסופי שבוע, אוהבים מאוד לטייל בטבע בארץ עם חברים קרובים ומקפידים להשריש והנחיל את אהבת הארץ לארבעת המופלאים מעיין , שניר ,ירין ודביר".
רונית וכפיר פינגרמן - מרפאה בעיסוק ופיזיותרפיסט שעובדים במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין
רונית (42) וכפיר (42) פינגרמן מהרצליה יחגגו השנה 12 שנות נישואים, יש להם 2 בנים בני 10 ו -7 ושניהם עובדים במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית. רונית היא מרפאה בעיסוק ומדריכת סטודנטים וכפיר הוא פיזיותרפיסט ורכז הדרכה קלינית והם הכירו מספר חודשים לאחר תחילת העבודה במהלך קורס לפיזיותרפיה ולריפוי בעיסוק שהועבר בלוינשטיין.
כפיר מספר: "ביקשתי מאחת הפיזיותרפיסטיות לברר אם רונית פנויה ולקבל את מספר הטלפון שלה. יצאנו לדייט בפאב האירי והשאר היסטוריה, ועתיד כמובן".
"אנחנו עובדים במחלקות שונות ולרוב לא נפגשים במהלך יום העבודה, אבל קרה בעבר שטיפלנו באותם המטופלים. בעבודה אנחנו מאוד ממוקדים כל אחד בתחומו ולפעמים יוצא לנו לאכול יחד בצהריים. יש משהו מאוד מנחם ותומך, כשאתה חוזר הביתה ויכול לשתף במה שאתה עובר בעבודה מבחינה רגשית. הידיעה שאפשר לשתף בדילמות ולקבל עצה טובה ולפעמים חיבוק, מחזקת ונותנת הרבה מוטיבציה", מספרת רונית.
שניהם עוסקים בספורט באופן אינטנסיבי, רונית ברכיבת אופניים ובספינינג וכפיר רץ מרתון, אבל גולת הכותרת ללא ספק היא ריקודי הסלסה המשותפים שלהם.