סביב הפרעת קשב נאספו לאורך השנים מיתוסים רבים, חלקם מוטעים מיסודם. חשוב מאוד לשפוך עליהם אור, כדי להבין מהי הפרעת קשב, ובעיקר - כיצד לאבחן ולטפל בה נכון, כדי להקל על חייו של מי שסובל מהפרעה זו בצורה היעילה ביותר.
1. "לכולם יש הפרעת קשב בשל חשיפה למסכים"
לא נכון. חשוב לדעת שהפרעת קשב היא מולדת, ולא כפי שנהוג לשמוע בשיח הציבורי ש'כיום לכולם יש הפרעת קשב'. הפרעת קשב מופיעה רק בקרב -5%-10% מהאוכלוסייה. מי שבאמת נולד עם הפרעת קשב, מאופיין במבנה מוחי קצת אחר, עם פחות דופמין במוח, והדבר מלווה את האדם לאורך כל החיים.
דופמין הוא ההורמון שאחראי על הקשב, אבל הפרעת קשב מתקשרת לתחומים נוספים, כמו: שינה, תזונה, אלרגיות, מחלות שונות והתמכרויות. אחת ההתמכרויות השכיחות ביותר בהפרעת קשב, היא התמכרות למסך. המסכים מפרישים המון דופמין, ולכן ילדי ואנשי הקשב יותר נמשכים אליהם. אך אין זה אומר שהמסכים גורמים להפרעת קשב. הם אולי יחריפו את התסמינים, אך חשוב לזכור שהפרעת קשב היא מולדת.
2. "הפרעת קשב מסתיימת לאחר שנות בית הספר"
לא נכון. הפרעת קשב מלווה את האדם לאורך כל החיים. לא רק בלימודים ובבית ספר, כפי שנהוג לחשוב, אלא גם בזוגיות, באקדמיה ובעבודה. בכל אחד מהם, כשיש הפרעת קשב, מרגישים את הקושי.
התסמינים נוגעים בתחומים של רתיעה ממאמץ מנטלי שדורש קשב ארוך כמו להכין שיעורים, לקרוא ספר, להקשיב להרצאה ארוכה. כשמדובר במשהו שמאוד מעניין אותם, מופרש הרבה דופמין במוח ומאפשר להתרכז למרות ההפרעה.
3. "מיותר לגשת לאבחון כי אי אפשר להשתנות"
לא נכון. אחד הנושאים החשובים בחיים עם הפרעת קשב הוא האבחון, ולא רק אבחון לילדים בשל הקשיים בבית הספר. מבוגרים שעברו אבחון מעידים שזה שינה להם את החיים. סוף סוף הבינו שהם לא "דפוקים" והם מקבלים את עצמם ויש שם לקושי שלהם. כמובן, לצד האבחון המדויק, יש אפשרויות לטיפול ועזרה, תרופתית או התנהגותית. ההשלכות של איחור באבחנה לא מסתיימות בגיליון הציונים. עיכוב כזה כרוך בסיכון גבוה יותר לדימוי עצמי נמוך, לדיכאון, לחרדה, לתחושות תסכול. אבחון נכון ומוקדם חוסך שנים של תסכול וסבל.
4. "תרופות להפרעת קשב הופכות אותך לזומבי"
לא נכון. הוכח כי הטיפול הכי יעיל בהפרעת קשב הוא טיפול תרופתי. ויחד עם זאת, יש היום 20 סוגים ומינונים של תרופות וחשוב לעשות התאמה אינדיבידואלית. במידה ורואים תופעות לוואי (כמו זומביות), משמע התרופה או המינון אינם מתאימים ויש להחליפם.
5. "הפרעת קשב שייכת לאנשים היפראקטיביים"
לא נכון. הפרעת קשב לא בהכרח מלווה בהיפראקטיביות, והתסמינים של היפראקטיביות לא הכרחיים לאבחנה. כיום כבר לא נהוג לחלק את הפרעת הקשב לסוגים שונים, אלא להתייחס אליה כהפרעה אחת הכוללת תסמיני קשב נמוכים. יחד עם זאת, ישנם אנשי או ילדי קשב שהפרעת הקשב שלהם יותר חיצונית ובאה לידי ביטוי בהיפראקטיביות, תנועתיות, תזזיתיות, דיבור יתר, קושי לשבת וכו', וישנם אנשי/ילדי קשב מהסוג היותר מופנם. שם הפרעת הקשב תבוא לידי ביטוי פחות חיצונית ויותר פנימית, עם תסמינים כמו: מוסחות, מעופפות, חולמנות, "אסטרו" וכו'.
6. "הפרעת קשב נגרמת מחינוך לקוי"
לא נכון. המיתוס הזה רגיש במיוחד, שכן, הוא יוצר רגשות אשמה אצל הורים, על לא עוול בכפם. הפרעת קשב אכן עוברת בתורשה (ב75% תעבור מההורה לילד), אך היא נגרמת כתוצאה ממצב כימי פיזיולוגי בגוף, אין לה קשר להורות או לחינוך, ואף לא לעצלנות או פינוק.
ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעות קשב וריכוז, מאבחנת, מטפלת ומרצה, מחברת רב המכר "אנשי הקשב"