אוהבים להיות לבד? יש לזה שם, וזה יכול להיות דבר נהדר

אם אני לבד, האם אני בהכרח בודדה? ואם אני נהנית מהשהות עם עצמי, האם אני באמת לבד? המושג "סולנות" (מהמילה סולו) מגדיר מחדש סוגים שונים של לבד ומציג מבט אופטימי על היכולת שלנו להפיק הנאה, ואפילו תועלת, מהזמן שלנו עם עצמנו.

את מושג הסולנות טבעה שרון מור, דוקטורנטית בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה. סולנות היא פתח להסתכל אחרת על הלבד: לבד הוא לא רק איום, הוא יכול להיות גם הזדמנות. כדי שחוויה תיחשב סולנית צריכים להתקיים בה שלושה ממדים: בחירה, משמעות והנאה. הדגש הוא על חיזוק היכולת שלי למלא את החיים בחוויות עם עצמי שיש להן משמעות עבורי, גם אם למראית עין הן פשוטות (כמו הליכת בוקר או טיפול בגינה, למשל).

אני מוצאת שהסולנות מחזקת ומעצימה: אני מעבירה לעצמי מסר שאני חשובה, וכך גם הזמן שאבחר להקדיש לעצמי.

בדידות מתבטאת בכמיהה לשייכות וקשר איכותי, כאשר קיים פער משמעותי בין הצורך לבין מה שמתקיים בפועל. החוויה הסולנית, לעומת זאת, נתפסת כחיובית, נעימה, תורמת לאיכות החיים ולהתפתחות האישית. כדי להבדיל בין בדידות לבין סולנות, ניתן להיעזר בקווים המנחים הבאים:

• בדידות תהיה מלווה בדרך כלל בתחושות של הסתגרות, דיכאון, ולעתים גם פגיעה בתפקוד היומיומי, ברווחה הנפשית ובמצב הבריאותי
• לבדידות יש נטייה להזין את עצמה, להוביל להימנעות ממפגשים ולהעמיק בהדרגה
• משברים או שינויים גדולים בחיים כמו הגירה, אובדן, הזדקנות ואפילו לידה, עלולים להוביל לתחושת בדידות או לחדד אותה
• הימצאות לבד (פיזית) לא מעידה בהכרח על בדידות: לעתים אני שוהה לבד אך אין לי צורך בחברה, או לחילופין אני יודעת שכאשר ארצה יש אנשים שאוכל להתחבר אליהם
• כשהשהות לבד מתבצעת מבחירה, ויש בה (עבורי) משמעות והנאה, מדובר בחוויה סולנית. חשוב להדגיש: חוויה סולנית לא חייבת להיות מושקעת ו"מפוצצת", היא יכולה להיות גם זמן איכותי עם עצמנו, שיכול להתבטא בדברים קטנים ואפילו שגרתיים שגורמים לנו להנאה

עצם ההסתכלות על הלבד במבט שונה, עצם המודעות לכך שהלבד הוא לא בהכרח מפחיד ומאיים, זה כבר צעד ראשון בכיוון. להגיד לעצמי: אוקיי, אני לבד, האם יש משהו שאני אוהבת בזמן הזה שלי עם עצמי? משהו שאני עושה וכיף לי? משמעותי עבורי? אם זה נותן לי תחושה של שקט, של חיבור, של שמחה והנאה - זו חוויה סולנית. מהניסיון שלי בשיח עם מטופלים בגיל זקנה, עצם השיח על הנושא הוא משמעותי.

החשיפה למושג הסולנות משנה את התפיסה של המטופלים לגבי עצם הימצאותם לבד, בפרט בהתמודדות עם אובדן בן או בת זוג או יציאה לפנסיה. כשקיימת המודעות ומתעורר הרצון להתנסות בחוויות סולניות, אפשר להתחיל ממשהו קטן, ואז לנסות ולהרחיב את החוויות האלה בתוך שגרת החיים. ככל שיהיו יותר חוויות כאלה כך האדם ירגיש רווחה נפשית, רוגע, נינוחות, ויהיה לו טוב יותר עם עצמו.

במידה רבה, מיומנויות סולניות הן מפתח חשוב כיום להתמודדות עם תופעת הבדידות הכואבת, שהולכת ומתרחבת.

יתרונות הסולנות משמעותיים בכל גיל. כשמדובר בצעירים, חוויות סולניות מאפשרות להפחית לחץ: המון אימהות, למשל, אומרות שהן צריכות את כוס הקפה עם עצמן לפני ה"צונאמי" של אחר הצהריים.

כשמוטרדים במיליון מחשבות ומשימות, זמן חיובי עם עצמי מסייע להתמודד, לעשות סדר במחשבות ולנוח. כאמא, אני מרגישה שככל שנשלב חוויות סולניות בחיים שלנו כך נאפשר גם לילדינו לגלות את עצמם ואת העדפותיהם, ונלמד אותם לזכור שהם המשאב הכי גדול של עצמם.

כמו בכל דבר בחיים, גם כאן חשוב האיזון: לתת מקום גם לתחושות של בדידות, אם יש כאלה, לא להתבייש בהן ולא להסתיר אותן כשהן עולות. זה אנושי. עם זאת, כדאי לייצר חוויות סולניות ובמקביל להשקיע גם בקשרים חברתיים.

לסולנות יש יתרונות רבים, היות שברגע שהאדם מחובר לעצמו, ממילא יהיה לו יותר רצון להתחבר גם החוצה. יש קשר בין הדברים: כשטוב לך עם עצמך, אתה פתוח יותר לעולם. בסופו של דבר, כולנו זקוקים גם לקשר, זה צורך אנושי בסיסי - להרגיש שרואים אותי, להרגיש אהוב. אין אדם שלא צריך את זה.

הסולנות מזכירה לנו לאהוב את עצמנו ולהכיר בכך שהזמן שלי עם עצמי יכול להיות נפלא, מרפא ומעצים.

מתמודדים עם בדידות, אובדן, טראומה או משברי חיים? מרכז אלה כאן עבורכם.

יעל בנישו היא עו"ס MSW, מנחת קבוצות, מטפלת רגשית באוכלוסייה המבוגרת ומלווה אנשים בתהליכי הזדקנות במרכז אלה.