אנחנו נוטים לחשוב שילדים לא מדברים, פשוט כי הם אינם יכולים לדבר בכלל, אבל יש מצב שנקרא אילמות סלקטיבית, שהוא למעשה חרדה של הילדות, המאופיינת בחוסר יכולת לדבר במצבים חברתיים מסוימים,כמו בגן או בבית הספר, וזאת למרות יכולת לדבר במצבים אחרים.
על פי רוב, הילדים מדברים בבית עם בני המשפחה הקרובים, אולם אינם מדברים מחוץ לבית, או שאינם מדברים עם אנשים מחוץ למשפחה. ללא טיפול, הבעיה נוטה להחמיר, והילדים הסובלים ממנה צוברים פערים חברתיים, שפתיים ואף הדימוי העצמי שלהם נפגע.
למה כדאי לשים לב?
אילמות סלקטיבית מתייחסת למצבים בהם ילדים שמדברים בחופשיות ובעושר בבית, משתתקים בכניסה למסגרת החינוכית או בסיטואציות אחרות. לעיתים נדירות יותר, ילדים יתקשו לדבר גם בבית עם בני המשפחה. כדאי לשאול את הגננת או המחנכת, האם היא שומעת את הילד או הילדה מדברים במהלך היום, האם הילד עונה לשאלות ומשתתף במפגש, האם הוא פונה לבקש עזרה כשהוא זקוק לה. כדאי לשים לב האם הילדים מדברים במפגשים משפחתיים וחברתיים, האם הם עונים לשאלות של קרובי המשפחה, האם הם מדברים עם אמא או אבא של החבר, האם הם עונים לרופאת הילדים כששואלת לשלומם ואפילו
- האם הם משתתקים כשהשכנה אומרת להם בוקר טוב במעלית?
איך מטפלים במצב?
טיפול אינטגרטיבי-התנהגותי נמצא כמשפר משמעותית סימפטומים של אילמות סלקטיבית. במחקר שנערך ביחידה לאילמות סלקטיבית במרכז שניידר, בחנו החוקרים את היעילות של טיפול האינטגרטיבי-התנהגותי בקרב ילדים שהגיעו לטיפול במרפאה.
במאמר שהתפרסם בשנת 2022 בכתב העת המדעי - Clinical Child Psychology and Psychiatry, החוקרים, בחנו צוות החוקרים ד"ר מעין שורר, זיווית בר חיים, נעמה קלאוזנר, נועם בן עמי ופרופ' סילבנה פניג, בשיתוף פעולה עם צוות המטפלים במרפאה, באמצעות שאלונים שהועברו להורי הילדים, את השינויים שהתרחשו במדדים שונים בזמן שבין תחילת הטיפול לסיומו. במחקר נמצא כי סימפטומים של אילמות סלקטיבית ושל חרדה חברתית פחתו במהלך הטיפול שניתן. כמו כן, נמצא כי אקומודציה הורית, שהיא הנטייה של הורים להתאים את המציאות לילדיהם, מנגנון שמקושר עם הרחבת הימנעות ושימור חרדה, פוחתת במהלך הטיפול.
עוד נמצא כי 75 אחוזים מהילדים המטופלים, הוגדרו על ידי המטפלים בהם כמגיבים באופן חיובי לטיפול. המחקר מחזק את הניסיון הקליני ארוך השנים, המעיד על יעילות הטיפול האינטגרטיבי- התנהגותי בהתמודדות עם אילמות סלקטיבית, כמו גם על מרכזיות ההורים ותפקידם המכריע בתהליך הטיפולי.
מה עושים כשמזהים קושי לדבר?
הורים שמזהים כי ילדיהם מתקשים לדבר בסיטואציות שונות לאורך זמן ולא כחלק מתהליך זמני של הכרות והסתגלות, מוזמנים להתייעץ ולקבל עזרה. התערבות מוקדמת הינה משמעותית, לכן הטיפול מתחיל בגילאי ארבע ומעלה.
בראש ובראשונה נערכת שיחת הערכה ראשונית למיפוי של הקושי ומתן המלצות לטיפול לפי הצורך. בהמשך, קיים טיפול דו שלבי לילדים ולמשפחותיהם:
1. בשלב ראשון, מודרכים ההורים בלבד במסגרת קבוצתית בנוגע לדרכי הסיוע לילדים, נערכים מפגשים עם הצוותים החינוכיים ותחילת התערבות הדרגתית לעידוד הילדים לדבר ולהתגבר על הפחד לדבר. ההורים מתפקדים כסוכני השינוי ומנהלי הטיפול, בסיוע והנחייה של הצוות המטפל. הניסיון מראה שהורים מגויסים ומעורבים וצוות חינוכי שמקבל הנחייה, יכולים במקרים רבים להביא לשינוי משמעותי ולפתור את הבעיה.
2. בשלב שני, לפי הצורך, מוצעים טיפולים פרטניים לילדים ולהוריהם המבוססים על עקרונות הטיפול האינטגרטיבי התנהגותי לאילמות סלקטיבית. הטיפול נבדק מחקרית ולאחרונה פורסם מאמר בכתב העת המדעי Clinical Child Psychology and Psychiatry המבוסס על נתונים שנאספו ביחידה לאילמות סלקטיבית בבית החולים ואשר תומכים ביעילותו.
ד"ר אביגל שניר היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומרכזת המרפאה לאילמות סלקטיבית, הפועלת במסגרת המרפאה הפסיכיאטרית במרכז שניידר לרפואת ילדים.
מהם המאפיינים של אילמות סלקטיבית בקרב ילדים? איך ניתן לזהות מוקדם את הקושי לדבר? איך יכולים הורים ואנשי חינוך להתייחס ולעזור? באילו מצבים כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולאיזה טיפול מומלץ לפנות? ד"ר אביגל שניר תדבר על נושא זה ותשיב לשאלות ההורים בהרצאה שתתקיים מחר, שלישי, ה-11/7, בשעה 20:30 ב. zoom- ההשתתפות ללא תשלום. מספר המשתתפים מוגבל. הקישור להרצאה יועבר בקבוצת הוואטסאפ השקטה