מתי צריך לתת לילד הורמון גדילה? מומחים מסבירים

הגובה הסופי שאליו מגיע הילד בסיום הגדילה תלוי בגורמים שונים, שהחשוב שבהם הוא הגורם התורשתי. אולם הגדילה מושפעת מגורמים רבים נוספים, שהחשובים שבם הם מצבו התזונתי של הילד, מצבו הבריאותי והמערך ההורמונלי שלו, כאשר להורמון הגדילה שמור תפקיד מרכזי בתהליך הגדילה - מהלידה ועד הבגרות.

אז מה זה הורמון גדילה? הורמון הגדילה מופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה), נקשר לקולטן שנמצא בכבד ומגרה פקטור גדילה חשוב הקרוי IGF1. שני הורמונים אילו פועלים על לוחיות הגדילה הנמצאות בקצות העצמות. תהליך זה גורם לחלוקת תאי הסחוס שבלוחיות הגדילה ולהבשלתם, מה שמביא לבסוף להתארכות העצמות. כל זה מתבטא בגדילה לגובה בילדים. הורמון הגדילה גם משפיע על בניית רקמת השריר.

הורמון הגדילה - נוסף על תפקידו בוויסות הגדילה - משפיע על ויסות היחס בין רקמת השומן לרקמת השריר בגוף ועל חילוף החומרים. בילדים שגדילתם תקינה למרות חסר מוכח של הורמון הגדילה (למשל ילדים שעברו כריתה של בלוטת יותרת המוח), ישקלו הרופאים מתן הורמון גדילה בשל ההשפעות שיש לו על היחס בין רקמות הגוף השונות ועל חילוף החומרים.

הטיפול בהורמון גדילה ניתן לילדים שזיהו אצלם חסר של ההורמון הזה. הטיפול מיועד להאיץ את גדילתו של הילד, לשפר את קומתו ולהביאה אל התחום התקין בהתאם לגילו ולקומת הוריו ולהשיג קומה סופית תקינה. ילדים נמוכי קומה שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא הדביקו את הפער בגובה מטופלים אף הם בהורמון גדילה. מינהל התרופות האמריקני (FDA) אישר לטפל בהורמון גדילה גם בילדים שהסיבה לקומתם הנמוכה אינה ידועה, אשר קומתם מתחת לממוצע לגילם ב־2.5 סטיות תקן לפחות וקומתם הסופית צפויה להיות פחות מ־160 ס"מ בבנים ופחות מ־148 ס"מ בבנות.

התוויות נוספות לטיפול בהורמון גדילה בילדים: קומה נמוכה והפרעת גדילה בילדים עם אי־ספיקת כליות כרונית ולפני השתלת כליה; בנות נמוכות הלוקות בתסמונת טרנר; קומה נמוכה בילדים עם תסמונת פרדר־ווילי; ילדים עם תסמונת נונן.

הפרשת הורמון הגדילה היא פעולה פעימתית. בדיקה אקראית של רמת ההורמון עשויה להילקח דווקא בין הפעימות, ואז תתקבל תוצאה אפסית גם בילד שהפרשת הורמון הגדילה אצלו תקינה. לכן, כדי להעריך את מלאי הורמון הגדילה, אין טעם לבצע בדיקה אקראית ויש צורך בגירוי מלאכותי באמצעות תבחינים עם חומרים המגרים את הפרשת הורמון הגדילה: תבחין קלונודין, תבחין גלוקגון, תבחין ארגינין ועוד.

כאשר נמצא חסר של הורמון גדילה בשני תבחיני גירוי, מומלץ לבצע הדמיה של המוח בתהודה מגנטית (MRI) כדי לחפש סיבה אורגנית לחסר בהורמון הגדילה.

חסר מולד בהורמון הגדילה יכול להיגרם מהפרעה בהתפתחות הבלוטות האחראיות להפרשת הורמון הגדילה (היפותלמוס או היפופיזה) או כחלק מהפרעה כללית בהתפתחות המוח. לעתים נגרם החסר מפגם באחד הגנים שאחראים להתפתחות בלוטת יותר המוח (היפופיזה) - ואז יש חסר בהורמונים נוספים המופרשים מבלוטה זו. ייתכנו גם פגמים בגנים שאחראים לייצור הורמון הגדילה או להפרשתו.

חסר בהורמון גדילה יכול להופיע גם בהמשך החיים, ואז מדובר בחסר נרכש. חסר מסוג זה יכול להיגרם כתוצאה מדלקת, חבלה בראש, גידולים באזור ההיפופיזה, ניתוחים להסרת גידולים באזור זה והקרנות באזור הגולגולת. ייתכנו גם חסרים נרכשים בשל נוכחותם של נוגדנים בדם שמפריעים לפעולת הורמון הגדילה. ישנן גם מחלות הפוגעות ישירות בפקטור הגדילה IGF1. עם זאת, ברבים מן המקרים שבהם החסר בהורמון הוא נרכש, אין אנו יודעים מהי הסיבה לכך.

ביילודים: האורך והמשקל בלידה על פי רוב תקינים והתסמונת הקלינית עשויה להתבטא בירידה ברמת הסוכר בדם, צהבת ייילוד ממושכת ואצל בנים - פין קטן.

בגיל הילדות: הפרעה בגדילה היא הסימן העיקרי ולעתים היחיד לחסר בהורמון גדילה. סימנים נוספים אפשריים הם איחור בבקיעת השיניים, איחור בגיל העצמות, כפות ידיים ורגליים קטנות, שיער דליל וקול צפצפני.

בגיל ההתבגרות: הסימן הבולט הוא היעדר האצה בגדילה, למרות התקדמות תקינה בהתבגרות המינית.

בעבר הפיקו הורמון גדילה מבלוטות יותרת המוח של נפטרים. כיום הורמון הגדילה הניתן כתרופה הוא חלבון ביוסינתטי, המיוצר בשיטה של הנדסה גנטית. הוא זהה בתכונותיו להורמון הגדילה הטבעי ומחקה את פעילותו. הוא ניתן מדי יום בזריקה תת עורית, על פי רוב לפני השינה.

בשנתיים הראשונות לטיפול, צפוי קצב גדילה מהיר פי שניים עד פי ארבעה מהקצב לפני טיפול. ניתן לצפות שהתוספת בגובה תהיה של אחת עד שתי סטיות תקן מהקומה לפני הטיפול. התגובה בשנה הראשונה לטיפול היא טובה יותר במקרים הבאים: ככל שגיל המטופל צעיר יותר, ככל שרמות הורמון הגדילה נמוכות יותר וככל שמשך הזמן שבו סבל המטופל מחסר בהורמון גדילה היה ארוך יותר.

הטיפול נמשך עד תום הגדילה של העצמות: 14 בבנות ו־16 בבנים.

עיקר התגובה לטיפול בהורמון גדילה היא בשנים הראשונות לטיפול, ולכן רבים מההורים והילדים היו שמחים להפסיק את הזרקת ההורמון לאחר השגת תוספת ניכרת לגובהם. עם זאת, במרבית המחקרים שנעשו עד כה התברר כי קיימת נטייה ברורה להאטת קצב הגדילה לאחר הפסקת הטיפול. נטייה זו ברורה כאשר מדובר בחוסר בהורמון גדילה, אך היא קיימת גם כשאין חוסר כזה.

הפרשתו של הורמון הגדילה הטבעי מתרחשת בעיקר בשעות הלילה. כדי להגביר את יעילות הטיפול, מומלץ להזריק את ההורמון בסמוך לכך, בין השעות 19:00 עד 22:00. במקרים מיוחדים ניתן וחשוב להתגמש בשעות ההזרקה.

הזריקה ניתנת באזורי רקמת שומן שדלילים בעצבים ולכן כמעט ואינה מורגשת. מקומות ההזרקה העיקריים הם: זרוע אחורית, צידי הטבור, צידי הישבן והירכיים. לפני כל הזרקה יש לוודא שמקום ההזרקה נקי, יבש וללא פצעים, גירוי עורי או נפיחות מקומית.

תופעות הלוואי האפשריות הן מאוד נדירות אך חשוב להכירן:

• רגישות מקומית לתרופה - עלולים להופיע פריחה, גירוי, נפיחות במקום ההזרקה.
• רגישות כללית לחומר המוזרק - הופעה של פריחה, גירוי, גרד או נפיחות באזורים שונים בגוף.
• כאבי ראש או סחרחורת, לחץ בעיניים, הפרעות בראייה - עקב עליה בלחץ תוך גולגולתי (מופיע בשכיחות של 1:1000 מקרים).
• לעתים רחוקות יכולה להופיע בצקת מקומית עקב צבירת נוזלים.
• כאבי רגלים באזור הברכיים והירכיים.

בכל מקרה של הופעת אחת התופעות הללו יש ליידע את הרופא המטפל באופן מיידי ולא לתת את הורמון הגדילה באותו ערב.

הורים רבים מבקשים לעזור לילדיהם להשיג קומה גבוהה יותר והם מפתחים ציפיות לגובה שהוא הרבה מעל הגובה הגנטי שלהם. לכאורה, טיפול בהורמון הגדילה עשוי לממש את מאווייהם, אולם יש לכך השפעות נוספות שבגללן נקבעו הגבלות לטיפול באמצעות הורמון הגדילה.

הורמון הגדילה משפיע על איברים רבים בגוף, כיוון שקולטנים להורמון זה מצויים בכל רקמות הגוף. אין לנו די מידע על הנזק האפשרי שיכול להיגרם למטופלי הורמון גדילה שאין להם חסר בו. אין די ילדים שטופלו בהורמון גדילה וכבר הגיעו לגילאי 30 עד 40 או 50. לכן, יש לנקוט זהירות ולהשתמש בהורמון גדילה רק במקרים קיצוניים, על אף שתוצאות המעקב אחרי מטופלי הורמון גדילה מאז שנות ה־60 אינן גורמות לדאגה.

בשנת 2022 התפרסמו בספרות המקצועית שני מאמרים המתארים מחקרים בשתי מולקולות שונות של הורמון גדילה, הניתן בזריקה חד שבועית. בשני המחקרים נעשתה השוואה בין זריקה יומית לבין זריקה חד שבועית אצל ילדים עם חוסר הורמון גדילה. בשני המחקרים לא נמצא הבדל במהירות הגדילה לאורך שנת הטיפול בין ילדים שטופלו בזריקה חד שבועית לכאלו שקיבלו זריקה כל יום. התכשירים נמצאים ברישום בארצות שונות ויש כבר מדינות בהם תהליך האישור הסתיים.

פרופ' משה פיליפ הוא מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, פרופ' ליאורה לזר וד"ר טל אורון, רופאים בכירים במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר

מה חשוב לדעת על גדילה בילדים? מה המשמעות של עקומות הגדילה ובאילו מצבים ניתן להיעזר בהורמון גדילה? *פרופ' משה פיליפ*, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים, ידבר על נושאים אלה וישיב לשאלות ההורים בהרצאה שתתקיים הערב, ה-4/7 בשעה 20:30 ב-zoom, ההשתתפות ללא תשלום.