טיקטוק, כמו שכולנו יודעים, היא פלטפורמה שקל מאוד לייצר בה תכנים שסוחפים המוני אנשים בכל רחבי העולם. הבעיה, בעיקר כשמדובר בתכנים מדעיים ורפואיים, היא שלא תמיד ברור כמה המידע שמאחורי הסרטונים המשעשעים ברשת הוא באמת אמין ומדויק.
דוגמה מצוינת לכך היא סרטון שמסתובב בטיקטוק ומראה הדמייה משעשעת של "האופן שבו אושר באמת נראה בתוך המוח שלנו". הסרטון הזה זכה, מטבע הדברים, להמון שיתופים ותגובות - אבל עד כמה באמת הוא ממחיש את הרגש המרתק והייחודי הזה?
ספוילר - בכלל לא. ועכשיו להסבר האמיתי. הסרטון מציג מולקולה ארוכה ש"הולכת" על חוט מיקרוסקופי ונושאת את מה שנראה כמו אלמנט כדורי עם קולטנים זעירים. מה שנראה כמו סרטון חדשני ומרגש, נוצר למעשה ב-2006 על ידי האנימטור ג'ון לייבלר, כחלק מפרויקט חינוכי על העולם העשיר שבתוך תאי הגוף שלנו.
@infinitevidz This is what happiness LITERALLY looks like in the human brain! ? #amazing #science #facts #brain ♬ original sound - JJinfinity88
ההדמיה הזאת, חשוב להדגיש, היא מקצועית לחלוטין ונוצרה בשיתוף עם שני מדענים מאוניברסיטת הרווארד, רוברט לו ואלן וייל. ומאז שהוא נוצר, הרבה לפני שהרשתות החברתיות כבשו את האינטרנט, הוא כבר הספיק להיות מקור להמון גיפים פופולריים וגם סרטונים ויראליים שלגמרי הוציאו מההקשר את מה שבאמת רואים בו. לאורך השנים, גם סרטונים ביוטיוב הפכו לוויראליים בזכותו והציגו בין היתר את אותה ההדמייה עם מוזיקה מרימה והמון אושר באוויר.
רצינו אושר וקיבלנו מלחמה
עוד ב-2014, כשאותו הסרטון הפך לטרנדי וגם אז הראה את האופן שבו "אושר נראה בתוך המוח", לייבלר, שכאמור יצר אותו לראשונה, הסביר כי הוא לא נועד בכלל להציג את מה שקורה במוח, אלא "לקחת את הצופה למסע בעולם המיקרוסקופי של התא ולהראות מנגנונים שמאפשרים לתאי דם לבנים לחוש את סביבתם ולהגיב לגירויים חיצוניים".
במילים אחרות, דווקא ההדמיה המשעשעת שכל כך הרבה אנשים מפרשים כאושר טהור, משקפת מלחמה של התאים הלבנים באיומים חיצוניים והגנה על הגוף מפני וירוסים, נגיפים וגורמים מזהמים אחרים.
בקטע המדובר, שלמרבה האירוניה הופך לוויראלי שוב ושוב לאורך השנים, רואים חלבון בשם קינזין, שגורר בועית קטנה על פני שלד התא. לייבלר, לדבריו, היה מופתע מהפרשנות הייחודית שהגולשים ייחסו לחלק הקטן הזה מתוך ההדמיה הארוכה שיצר, אך הדגיש כי באופן תיאורטי, הבועית הזאת יכולה להיות מורכבת גם ממוליכים עצביים כמו אנדרופינים, שאכן גורמים לאושר, הנאה וסיפוק.
"במוח, קינזינים ממעורבים בהובלת מוליכים עצביים וכימיקלים אחרים על גבי הנוירונים (תאי העצב), אבל בכל תא אחר, הקינזינים הם 'סוסי הובלה' של חלבונים, שעושים כמעט את אותה העבודה עם 'מטענים' שונים". כאמור, בסרטון הנוכחי הכוונה אמנם לא הייתה להראות איך הקינזינים "סוחבים" את הכימיקלים שגורמים אושר, אבל בפועל, באומנות כמו באומנות, כל אחד רואה את מה שהוא הכי רוצה לראות.
עם זאת, בניגוד לפשטות שבה הסרטון מדגים לכאורה איך אושר נחווה במוח, התהליך הזה הוא הרבה יותר מורכב ומסובך. בתחושה החמקמקה והמסתורית הזאת מעורבים הרבה כימיקלים, כמו דופמין, סרטונין, נוראפינפרין ואחרים. זהו רגש שמופיע להבזקים קצרים מאוד ולכן קשה "למדוד" אותו ולהמחיש איך הוא באמת נראה.
אבל הפופולריות של ההדמיה, שחוזרת שוב ושוב לאורך השנים, אולי יכולה ללמד אותנו דבר אחד - אפילו צפייה קצרה במה שנראה לנו כמו הביטוי הביולוגי של אושר, יכולה לגרום לנו להרגיש קצת יותר שמחים בעצמנו, גם אם זה רק לכמה רגעים. אז אם בא לכם לעשות למישהו טוב על הלב לכמה שניות, תשתפו אותו בסרטון, אבל בלי להרוס עם ההסבר המדעי המכבה הזה שלנו.