לא צריך זרע וביצית: הניסוי פורץ הדרך שיצר עובר בלי אמא ואבא

מדענים יצרו עוברים אנושיים סינתטיים באמצעות תאי גזע, בהתקדמות פורצת דרך שעוקפת את הצורך בביצית או בזרע. החוקרים אומרים שעוברים אלה, הדומים לעוברים בשלבים המוקדמים ביותר של התפתחות האדם, יכולים לספק מידע מכריע על ההשפעה של הפרעות גנטיות והגורמים הביולוגיים להפלות חוזרות. עם זאת, העבודה שלהם מעלה גם בעיות אתיות ומשפטיות רציניות, שכן הישויות שצמחו במעבדה לא כלולים בחקיקה הנוכחית ברוב מדינות העולם.

חשוב להבהיר כי לעוברים אלה אין לב פועם או התחלה של מוח, אלא הם כוללים תאים שבדרך כלל ימשיכו ליצור את השליה, שק החלמון והעובר עצמו.

פרופ' מגדלנה ז'רניקה-גוץ, מאוניברסיטת קיימברידג' והמכון הטכנולוגי של קליפורניה, תיארה את העבודה אמש (רביעי) במפגש השנתי של האגודה הבינלאומית לחקר תאי גזע בבוסטון. "אנחנו יכולים ליצור מודלים דמויי עובר אנושי על ידי תכנות מחדש של תאי גזע עובריים".

אין סיכוי בטווח הקרוב לשימוש קליני בעוברים הסינתטיים. זה יהיה לא חוקי להשתיל אותם ברחם של מטופלת, ועדיין לא ברור אם למבנים אלה יש פוטנציאל להמשיך ולהתבגר מעבר לשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר.

בעבר, הצוות של ז'רניקה-גוץ הראה שניתן לעודד תאי גזע מעכברים להתאסף בעצמם למבנים מוקדמים דמויי עוברים עם מערכת מעיים, התחלה של מוח ולב פועם. מאז, התנהל מירוץ לתרגום עבודה זו למודלים אנושיים, וכמה צוותים הצליחו לשחזר את שלבי הפיתוח המוקדמים ביותר.

מבני המודל, שכל אחד מהם גדל מתא גזע עוברי בודד, הגיעו לתחילתה של אבן דרך התפתחותית המכונה גסטרולציה, כאשר העובר הופך מהיותו יריעה רציפה של תאים ליצירת שורות תאים נפרדות והקמת הצירים הבסיסיים של הגוף. בשלב זה, לעובר אין עדיין לב פועם, מעי או התחלה של מוח, אך המודל הראה נוכחות של תאים ראשוניים שהם התאים המבשרים של הביצית והזרע.

"המודל האנושי שלנו הוא המודל הראשון של עוברים אנושיים המפרט תאי מי שפיר ותאי נבט, תאי קדם של ביצית וזרע", אמרה ז'רניקה-גוץ ל"גרדיאן" לפני ההרצאה. "הוא נוצר כולו מתאי גזע עובריים".

"מה שבעצם עשו כאן זה לקחו תאי גזע עוברים שאי להם זהות בכלל, אותם אפשר למיין לכל כיוון שרוצים ולגדל כל איבר באופן תיאורטי", מסביר פרופ' בנימין דקל, מנהל מרכז סגול לרפואה רגנרטיבית, אוניברסיטת תל אביב ומנהל המחלקה לנפרולוגיה בבית החולים לילדים על שם ספרא בתל השומר. "בהתפתחות העוברית יש את 3 שכבות הנבט. ופה הם לקחו את זה קדימה לשלב שיש ממש מעין עובר בצלחת. וכל פעם לוקחים את זה שלב יותר קדימה. עם השלכות מרחיקות לכת".

ואכן, הפיתוח החדש מעלה כמובן שאלות אתיות ומוסריות שהאנושות צריכה להתמודד עימן, עכשיו ובעתיד. "אם כל הכוונה היא שהדגמים האלה דומים מאוד לעוברים רגילים, אז במובן מסוים יש להתייחס אליהם אותו הדבר", אמרו החוקרים. "כרגע הם לא תחת חקיקה. אנשים מודאגים מזה".

ישנה גם שאלה משמעותית, שנותרת עדיין ללא תשובה, האם למבנים האלה, בתיאוריה, יש פוטנציאל לצמוח להיות יצור חי. על פי הדיווח של החוקרים העוברים הסינתטיים שגדלו מתאי עכברים נראים כמעט זהים לעוברים טבעיים. אבל כאשר הם הושתלו ברחם של נקבות עכברים, הם לא התפתחו לבעלי חיים. מדענים אומרים שלא ברור אם המחסום לפיתוח מתקדם יותר הוא טכני בלבד או שיש לו סיבה ביולוגית בסיסית יותר.

"יש פה כמה בעיות", מבהיר פרופ' דקל. "המרכזית בהן היא כמה הרקמות שנוצרות מחוץ לגוף דומות לעובר אמיתי? זה קשה לחקות את הטבע. והשאלה היא האם זה עובר אמיתי או תאים שמסתדרים כמעין עובר. וכמובן יש פה השלכות אתיות עצומות".

מנגד מבהיר פרופ' דקל כי "אם יש עוברים סינתטיים ניתן ללמוד על מחלות בחיים העובריים, לפתוח עולם שלם של לימוד על מחלות שמתפתחות בחיים העוברים או מומים מולדים. אף פעם לא היו לנו כאלה מערכות מודל, אבל שוב אנחנו לא יודעים כמה זה דומה לדבר האמיתי? יש הבדל כשאתה מגדל משהו שמחוץ לגוף, במבחנה, אתה מנסה בעצם לחקות תהליך שהוא נוצר באבולוציה של מיליוני שנים. לכן יש ויכוח עד כמה זה דומה למקור".