כחצי מבני הנוער הטרנסקסואלי חווים אלימות מדי יום. להורים ולמורים יש מה לעשות

"כל אחד מאיתנו הוא כמו חוט בודד בעבודת אריגה ענקית בעלת דפוס מורכב וצבעוני...כולנו חלק בלתי נפרד מהתוצר הסופי" - את הדברים הללו כתבה אניטה מורג'ני בספרה "מתה להיות אני" ואפשרה לי להתחבר עוד קצת לצורך האנושי הגדול יותר בהכלה, חיבור, כבוד וראייה שיוויונית.

כמו הרבה תפיסות, עמדות ונקודת מבט שאנחנו אוחזים בהם, אולי משך כל חיינו - גם קבלת השונה או אי קבלתו, וההתנהגות שלנו כלפי "אחרים" הם תוצר של תפיסה סובייקטיבית שגיבשנו בחמש השנים הראשונות לחיינו בהתאם למה שחווינו כ"אמיתות" בתוך סביבת הגידול שלנו.

עם ציון חודש הגאווה ו-25 שנה לאירועי הקהילה הגאה בישראל, עולים מנגד קולות פוגעניים גבוהים יותר במרחב הציבורי, וגם במרחבים החינוכיים, האמורים להיות בטוחים ומכבדים לכל הילדים ובני הנוער. לצד כל אתגרי הגיל - השינויים הפיזיים, ההתבגרות המינית וההתפתחות האינטלקטואלית, נאלצים מתבגרים להתמודד עם קללות, הטרדות והשפלות על רקע נטייה מינית מצד חברים ללימודים, ולא פעם, גם עם חוסר הכלה או הגנה מצד הצוותים החינוכיים.

על פי מחקר של מכון מנגוס הירשפלד לאיג"י (ארגון נוער גאה בישראל) שנעשה השנה על נוער טרנסקסואלי - 42% מהמשיבים דיווחו על קללות מכוונות כלפיהם במהלך החודש שבו הועבר השאלון, כמעט מחצית מהמשיבים הטרנסקסואלים הושפלו באותו החודש, ו- 36% מבני הנוער מקרב הקהילה הטרנסית שהשיבו למחקר - דיווחו על הערות מיניות בניגוד לרצונם (אל מול 9% בלבד מקרב אוכלוסיית המשיבים הכללית).

האווירה הרעילה הזו, נובעת, ככל הנראה, מהתפיסות השונות שאיתם מגיעים תלמידים שונים, ואולי גם מתוך כוונת הפוגעים להעלות את ערכם שלהם על חשבון אלו, שכביכול, אינם במיינסטרים. על פי המחקר, במרבית המקרים, מורים שנחשפו להטרדה של תלמידיהם על רקע נטייה מינית בבית הספר לא הגיבו, ובמחקר אחר שנעשה בקרב נוער גאה, נמצאו דיווחים של תלמידים על הערות להט"בופוביות ומגדריות גם ממורים.

כשהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, לפעמים, נדמה לנו - הורים ואנשי חינוך, שהתפקיד שלנו הסתיים, מה שנובע מדחיקת הנערות והנערים הצידה את כל מי שחצה את גיל 25 ומעלה בניסיון לשדר לנו, המבוגרים, ש"המשחק נגמר". בפועל, המציאות אחרת, והצורך שלהם במבוגרים קשובים ומעודדים שמעניקים תחושת ביטחון ויציבות, עדיין קריטי.

לצוותי ההוראה והחינוך יש הרבה אתגרים, הרבה משימות ומעט מדי זמן ומשאבים, וגם הם, על פי חלק מהמחקרים, חוששים לא פעם מהתלמידים, מהורים, מנהלים ולפעמים גם מחבריהם לצוות ההוראה. עם זאת, לפני הבגרות במתמטיקה או העבודה באזרחות - חשוב שנשמור על הבריאות הרגשית והפיזית של כל תלמידה ותלמיד. איך אפשר לעשות את זה במסגרת החינוכית?

• שימו לב לכל תלמידה או תלמיד שחווים פגיעה או מקרינים קושי רגשי, והזמינו אותם לשיחה 1:1. אם תרגישו שיש צורך או שחסרים לכם כלים - קבעו גם עם יועצ.ת בית הספר ובכל מקרה, תנו לפן הרגשי והחברתי מקום ראשון במעלה.
• ערכו סדנאות ומעגלי שיח שעוסקים בסובלנות, שיוויון, אמפטיה וקבלת האחר - לאורך כל השנה ולמען תלמידים ומורים מכל המגזרים והמגדרים.
• אפשרו למי ש"יצא מהארון" בפני הצוות והתלמידים להגיע בביגוד שמתאים להגדרתו המגדרית המעודכנת, להשתתף בשיעורי ספורט בהתאם למגדר שאיתו הוא מזוהה, להשתמש בתאי שירותים מתאימים ופנו אליו בלשון זכר או נקבה - בהתאם לצהרתו/ה.
• הזמינו את התלמידות והתלמידים הגאים להיות חלק מפורום עמיתים שבו יוכלו להוביל רעיונות להגברת המודעות וליצירת קרבה במרחב הבית ספרי, וצרו יחד מנגנון נגיש לדיווח וטיפול בהטרדות ואלימות מכל סוג שהוא.

במקביל לעשייה בבית הספר - יש הרבה עבודה בבית, גם שסערת ההתבגרות שוצפת וסוחפת גם אותנו, ההורים, אבל, כמו תמיד, אנחנו נדרשים להיות הקיר האיתן והיציב שיכול להכיל את הקושי ולהגיב בהתאם. איך אפשר, למשל, לתמוך בילדכם המשתייך לקהילה הגאה?

• התייצבו לצד הילדה או הילד ואם צריך, הגדירו מול השותפים שלכם במערכת החינוכית את הגבולות מחדש. בדיוק כשם שהייתה מחוננת, זקוק להארכת זמן או לבחינה בעל פה, הייתם מייצגים אותו ומתווכים את הצורך ללא עוררין.

• עודדו את הילדה או הילד להעמיק בחוזקות שלהם. הזהות המגדרית היא רק חלק ממי שהם כעת, ויש בהם עוד הרבה רבדים ותכונות שיכולות לבוא לידי ביטוי ולאפיין אותם מול המורים וקבוצת השווים (בני גילם).

• לצערנו, תמיד יהיה מי שפחות יאהב או יקבל אותם אבל כדאי להתמקד במי שכן. הסבו את תשומת לבם של ילדיכם לחבר'ה שמקבלים אותם ואוהבים אותם כפי שהם ועודדו אותם להעמיק איתם את הקשר.

• היו קשובים לדברים של ילדיכם ולא פחות - לשפת הגוף שלהם. הכירו את האתגרים והתהליכים שהם עוברים בגיבוש הזהות המינית דרך קריאה, השתתפות בקורסים או ליווי מקצועי כדי שתוכלו להיות שם עבורם ולתת להם להרגיש שיש מי שמבין אותם.

קרן ארצי היא מדריכת הורים ומשפחה במכון אדלר