למה אשכנזים סובלים יותר מכאבי בטן?

יהודים אשכנזים נוטים יותר מאוכלוסיות רבות אחרות לסבול מכאבי בטן, ולא בגלל איכויות המטבח האשכנזי, אלא מסיבות גנטיות. חוקרים יודעים כבר שנים ארוכות כי יהודים אשכנזים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלות מעי דלקתיות ובייחוד במחלת הקרוהן. מחקר חדש, שהתפרסם באחרונה בכתב העת המדעי Nature Communications, זיהה שמונה גנים שלא היו מוכרים עד כה בהקשר של מעורבות בהתפתחות המחלה. המחקר מאפשר להבין טוב יותר את הנטייה של אנשים מסוימים לסבול ממחלות מעי דלקתיות וגם מאפשר תובנות חדשות לגבי אופי התפתחות המחלה, שעשויות לאפשר בעתיד פיתוח של טיפולים חדשים.

היהודים האשכנזים שחיים כיום הם צאצאי אוכלוסייה קטנה, של כמה מאות בני אדם, שחיה מתישהו בימי הביניים, ככל הנראה במהלך המאה ה-14. קשר גנטי זה משמעותו נטייה מוגברת למחלות תורשתיות מסוימות, בהן מחלות מעי דלקתיות. מחלות אלו נוצרות כשיש תגובה דלקתית כרונית במערכת העיכול. קוליטיס כיבית וקרוהן הן מחלות מעי דלקתיות. הן נבדלות זו מזו בעיקר בשני דברים:

1. באזור במערכת העיכול שבו מתפתחת הדלקת. קוליטיס מתחילה תמיד בפי הטבעת ומתפשטת מעלה בתוך המעיים וקרוהן יכולה להתפתח בכל מקום במערכת העיכול ובאופן לא רציף.
2. בעומק הפגיעה של הדלקת בדופן המעי. בקוליטיס הפגיעה היא רק בשכבה העליונה של הדופן ובקרוהן הפגיעה לרוב עמוקה יותר.

התסמין העיקרי של מחלות מעי דלקתיות הוא ביקורים תכופים ודחופים בשירותים. המחלות הללו מתאפיינות בהתלקחויות - תקופות בהן המחלה מתפרצת בעוצמה ובהן החולים עלולים להידרש לרוץ לשירותים עשרות פעמים ביום ותקופות של רגיעה. "זו אחת הסיבות לכך שמחלות אלה גורמות לפגיעה משמעותית באיכות החיים", מסביר ד"ר מתי וטרמן, רופא בכיר במכון הגסטרואנטרולוגי במרכז הרפואי רמב"ם ואחראי על השירות למחלות מעי דלקתיות. "הדלקת הרבה פעמים גורמת לדחיפות קשה - שחייבים להיכנס לשירותים מיד וזה יכול להקשות מאוד על התפקוד בכל סביבה שאינה סמוכה לשירותים - בנסיעות, בלימודים וכן הלאה".

מלבד קשיי היומיום המשמעותיים, מחלות מעי דלקתיות יכולות לגרום גם לסיבוכים, החל מאיבוד דם וחולשה ודרך סיכון מוגבר לסרטן, במקרה של קוליטיס, ועד להתפתחות נקבים בדופן המעיים וחיבור לא תקין של המעיים ואיברים אחרים ואף חסימות מעיים כתוצאה מהדלקת במקרה של מחלת קרוהן. "נכון להיום, אנחנו לא יודעים בדיוק מה גורם לדלקת הזו להתפתח", מסביר ד"ר וטרמן. "אנחנו כן יודעים שהדלקת קשורה להרכב החיידקים ושאר המיקרואורגניזמים שחיים במעיים. אנחנו יודעים גם שהשכיחות של המחלות הללו, בייחוד של קרוהן, עולה בעשורים האחרונים ושעלייה זו נקשרת לתהליכי מודרניזציה ותיעוש". לדבריו, הסבר אפשרי אחד שהוצע לשכיחות גוברת זו הוא תיאוריית ההיגיינה, לפיה בחיים המודרניים יש ירידה משמעותית בחשיפה למחלות זיהומיות בגילים הצעירים ולכן המערכת החיסונית לא לומדת להגיב בצורה מאוזנת לחיידקים בגיל מאוחר יותר. ההסבר השני הוא שהחיים המודרניים כוללים חשיפה מוגברת למזהמים ולמזון מתועש שמכיל חומרים מעודדי דלקת. "וייתכן גם שהסיבה היא שילוב של שני ההסברים", הוא מוסיף.

מלבד ההשפעה הסביבתית, למחלות מעי דלקתיות יש גם רכיב גנטי. "מחלת הקרוהן זוהתה לראשונה באוכלוסיות מבודדות מסביבתן שבהן היו שיעורים גבוהים של נישואי קרובים, כמו יהודים אשכנזים או דרוזים", מספר ד"ר וטרמן, "אם מסתכלים על תאומים זהים ויודעים שלתאום אחד יש קרוהן, אז יש סיכוי של שני שלישים שגם התאום השני יפתח מחלת מעי דלקתית". למרות זאת, עד היום לא נמצאו גנים ספציפיים שממלאים תפקיד עיקרי בהתפתחות המחלה. "עד היום נמצאו יותר מ-300 אתרים בגנום שנקשרו להתפתחות של קרוהן, של קוליטיס או גם וגם. אולם מוטציה כל אחד מהאתרים הללו בנפרד מעלה את הסיכון לחלות רק במידה מצומצמת", הוא מסביר. "נראה שהנשאות הגנטית לבדה לא מספיקה, אלא שהאינטראקציה בין התנאים הגנטיים לסביבה היא שתקבע אם המחלה תתפתח או לא".

לדברי ד"ר וטרמן, התועלת המשמעותית של המחקרים הגנטיים השונים, כמו המחקר החדש על היהודים האשכנזים, היא בהטלת אור חדש על המנגנונים שמעורבים בהתפתחות המחלה. כך למשל, אם במחקר מזהים מעורבות של גן שכוללת הוראות לייצור של חלבון מסוים, אפשר להיעזר בידע זה להבין מה התפקיד של אותו חלבון במעיים ואיך השיבוש בחלבון זה מעודד התפתחות של המחלה. "במחקר החדש זיהו גנים שקשורים לפעילות של מערכת החיסון, בעזרתו תאי מערכת החיסון שבלעו חיידק מזיק מציגים את חלקי החיידק כדי שתאים אחרים ילמדו לזהות את האיום, או במנגנון של ייצור חומרים נוגדי דלקת שתפקידם להרגיע את הפעילות של מערכת החיסון".

מחקרים כדוגמת המחקר החדש, מוסיף ד"ר וטרמן, מעמיקים את ההבנה המדעית של מחלות המעי הדלקתיות ויכולים לאפשר בעתיד פיתוח של טיפולים חדשים. "נכון להיום, בהיעדר הבנת הגורמים הבסיסיים לדלקת, ישנן שתי גישות עיקריות לטיפול במחלות אלה", מוסיף ד"ר וטרמן. "גישה אחת מתמקדת בהשפעה הסביבתית, למשל בהפסקת עישון או שינויי תזונה שונים. הגישה השנייה היא למצוא טיפולים תרופתיים שירגיעו את הפעילות הדלקתית".

התרופות הראשונות ששימשו למטרה זו משנות ה-50 ואילך, מספר ד"ר וטרמן, היו תרופות סטרואידיות. "אולם היו להן תופעות לוואי משמעותיות". בעשרים השנים האחרונות, החלו להופיע חלופות בטוחות יותר לשימוש. "יש כיום מספר גדול של תכשירים ביולוגיים שיודעים להיקשר לגורמים מעודדי דלקת בגוף ולדכא את הפעילות שלהם וכך לעצור את הדלקת", הוא מספר. "הבעיה היא שהרבה פעמים, מערכת החיסון מוצאת דרך לעקוף את המסלול שנחסם והמחלה מתפרצת מחדש. בנוסף, כשפועלים לדכא את הדלקת גם מפריעים למערכת החיסון, ויש חשש מוגבר לזיהומים ואולי גם לסרטן".

"יש כיום בין שישה לשבעה קווי טיפול נוגדי דלקת שונים ועם הזמן אנחנו משתפרים בדיוק השימוש בהם ככה שהפעילות המועילה תישמר אבל הבטיחות תישאר גבוהה", הוא אומר. "התרופות הביולוגיות החדשות נחשבות בטוחות לשימוש מהדור הראשון של התרופות הביולוגיות. מצד שני, הבטיחות לטווח ארוך יכולה להיקבע רק אחרי שיש נתונים משנים ארוכות של שימוש, לכן ככל שלתרופה יש מעקב ארוך שנים, הנתונים המצטברים על יעילות ובטיחות הם מבוססים יותר".