את החרדה הקיומית, חרדת המוות, פגשנו כולנו במלוא עוצמתה בשבת בבוקר וככל שחלפו השעות ומימדי הזוועה הלכו והתגלו. אין אדם שלא מכיר מישהו שנהרג, נפצע, נחטף או נעדר. התיאורים של ניצולים וניצולות הם מעבר לכל סיוט שניתן לדמיין, הם חוו את הנורא מכל ואת האיום הגדול ביותר האפשרי על חייהם וחיי יקיריהם.
גם עבור אלו שגרים במרכז הארץ האיום הוא איום קיומי, מוחשי, ממשי. כולנו ניצבים כעת בפני האירוע המאיים ביותר ב-50 השנים האחרונות על קיומנו וקיום המדינה. האיום הנוראי הזה מעמת אותנו עם חוסר ודאות וחוסר אונים בצורתם הקיצונית ביותר. דווקא בימים הקשים מנשוא האלה יש חשיבות קריטית לרשתות התמיכה ולקשרים החברתיים. זה הזמן להיעזר בבני משפחה וחברים במידה ואתם זקוקים לתמיכה, והזמן להציע את תמיכתם לאלו שזקוקים לה. החוסן הנפשי שלנו, של כולנו, כיחידים וכחברה הוא מה שיסייע לנו לעבור את התקופה הקשה והמורכבת שעוד צפויה לנו.
חרדה קיומית היא צירוף מילים די מפוצץ. כאילו שחרדה כשלעצמה לא מספיקה, צריך להפוך אותה לגדולה יותר? למעשה, בבסיס של כל חרדה מתחבאת חרדה קיומית, אבל היא יודעת להסוות את עצמה בצורה מאוד מוצלחת. הבנה של חרדה קיומית, הסיבות הבסיסיות שלה ואימוץ מנגנוני התמודדות בריאים יעזרו לכם לפתח תחושת חוסן ולטפח את החיים שלכם באופן שיעניק להם עומק ותחושת סיפוק.
חרדה קיומית, במובן הפשוט ביותר שלה, היא תחושה עמוקה של אי נחת לגבי מהות הקיום והמהות האנושית, והיא הופכת לנפוצה יותר ויותר בעולם המודרני. יותר ויותר אנשים מתמודדים עם, ומתחבטים בשאלות קיומיות לגבי מטרת החיים, משמעות החיים, התמודדות עם חוסר ודאות ואתגרים אותם צופן העתיד.
המקור לחרדה הקיומית - המוות
המקור הראשוני של חרדה קיומית הוא המודעות להיותנו סופיים, למוות - מודעות לכך שנגזר עלינו למות ואין ביכולתנו לעשות שום דבר בנידון. היא מתעוררת ומרימה את הראש בכל פעם שאנחנו מתעמתים עם שאלות בסיסיות ויסודיות אודות הקיום, מבלי היכולת למצוא להן תשובות. ההבנה שהחיים שלנו חולפים וסופיים ושהעולם ימשיך אחרינו כאילו כלום לא קרה ושלפעולות שלנו אולי יש השפעה מסוימת אך מוגבלת, יכולה להוביל לתחושות קשות של חוסר משמעות, חוסר תקווה וריק קיומי.
אפשר לחשוב לדוגמה על ההתמודדות עם משבר האקלים וההתחממות הגלובלית. בעשורים האחרונים, ובוודאי שבשנים האחרונות, אנחנו עדים לדלדול במשאבי הטבע בעקבות מעשים ידי בני אדם, עליית טמפרטורות גלובלית והשלכות אקולוגיות הרסניות. תחזיות קודרות במיוחד מספרות לנו שבעוד פחות מ-30 שנים יותר משני מיליארד אנשים לא יוכלו לגור היכן שהם גרים היום פשוט כי יהיה שם חם מדי והם לא ישרדו, קרחונים ימסו ופני הים יעלו בצורה משמעותית עד כדי הצפה מוחלטת של מקומות מסוימים (נסו לחשוב על ההולנדים ומה הם יעשו!) ובאופן כללי, תהיה כאן קטסטרופה. במצב כזה, טבעי לחוות מצוקה קשה בנוגע לעתיד כדור הארץ ואיתו עתיד האנושות, ועתידנו שלנו. קנה המידה העצום של ההתרחשות הזו, בצירוף המורכבות שלה, עלולים ליצור תחושת חוסר אונים מוחלטת ולהשאיר אנשים מתחבטים ומתלבטים בשביל מה טובים כל החיים האלה אם זה מה שהולך לקרות.
אבל לא צריך ללכת רחוק לדוגמאות כמו משבר האקלים, מספיק לחשוב על מה שמתרחש בארץ בשנים האחרונות, ובחודשים האחרונים בפרט. במדינה שהיא המקום הכי מוטרף במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו, שאזעקה באמצע היום נתפסת כדבר כמעט נורמלי, כאשר אנחנו מופגזים בגירויים שרק מספרים לנו כמה איומים קיימים סביבנו, ביחד עם חוסר היכולת שלנו כפרטים לבצע פעולה משמעותית שתשפיע על כך, חרדה קיומית היא כמעט בלתי נמנעת ולא פלא שאנשים רוצים לגור במקומות שקטים ומנומנמים כמו אוסטרליה או דרום ספרד כשהצרה הכי גדולה שלהם היא איזה יין לבחור לארוחת ערב (ספוילר, גם הם סובלים מחרדה קיומית וזה לא באמת עוזר).
למרות שחרדה קיומית עשויה להיראות מטלטלת (והיא באמת כזו) ועלולה להכניע אותנו, ישנם כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד איתה טוב יותר. על ידי קבלה של המגבלות שלנו (למשל העובדה שנמות), בניית חוסן ומציאת משמעות אנחנו יכולים למתן את השפעתה על חיי היום יום שלנו ולחיות חיים מלאים ומיטיבים יותר:
1. חיפוש משמעות: האם לחיים יש משמעות או לא, ואם כן מה היא, היא אחת השאלות שמעסיקות הוגים מאז ומעולם, והתשובה לגמרי תלויה באת מי שואלים. לצורך הפשטות, נתעלם מהויכוח הזה. ובכל זאת, עיסוק בפעילויות שתואמות לערכים ולתשוקות שלנו יעורר תחושה של סיפוק והגשמה.
התנדבות, חיפוש אחרי מפלטים יצירתיים, או תרומה למטרות שאנחנו מזדהים איתן למשל יכול למלא אותנו בתחושה של משמעות. בין אם היא "ה"משמעות ובין אם לא, כל זמן שתהיה לנו את התחושה הזו נהיה עמידים יותר בפני חרדה קיומית.
2. בניית רשתות וקשרים חברתיים: רשתות חברתיות (עדיף אנושיות, אבל גם דיגיטליות) וקשרים חברתיים נמצאו ככלי התמודדות מוצלח כשמדובר בחרדה באופן כללי, ובחרדה קיומית בפרט. הטיפוח שלהן לאורך זמן ועיסוק בהן ופניה לעזרה יכולים להוות תמיכה משמעותית בתקופות של חרדה קיומית. שיתוף הפחדים והדאגות שלנו עם אנשים שאנחנו מעריכים ומעריכים אותנו בחזרה מציע לא רק נחמה, אלא גם יכול להזכיר לנו שלמרות הכל, ולמרות תחושת הבידוד והבדידות המאפיינות חרדה קיומית, אנחנו לא לבד. בנוסף, נוכל לקבל גם נקודות מבט שונות שעשויות להקל עלינו ולעזור לנו לראות דברים בצורה קצת אחרת. זה חשוב במיוחד בזמן חרדה קיומית משום שחלק מההשפעה שלה היא צמצום המחשבה שלנו אודות העולם, תוך התעלמות בוטה מנקודות עיוורון אפשריות. דברים שרואים מבחוץ בדרך כלל לא רואים מבפנים.
3. מיינדפולנס: לא, אתם לא צריכים לשבת ישיבת לוטוס עם עיניים עצומות ולזמזמם לעצמכם קולות משונים (אבל למדיטציה באופן כללי יש השפעה חיובית על איכות החיים). החשיבות של מיינדפולנס בהקשר הזה היא תרגול של היכולת להיות נוכחים בכאן ועכשיו, במה שקורה ממש הרגע, להפחית חרדה ולא להיות ממוקדים במה שיקרה או לא יקרה בעוד אלוהים יודע כמה זמן. יוגה יכולה גם לעשות את זה. הרעיון הוא לתרגל מודעות, ותתפלאו כמה בקלות אתם יכולים לעשות את זה כמעט בלי לשנות דבר בהתנהגות שלכם. כולנו מצחצחים שיניים (נכון?), אבל כמה מאיתנו שמים לב לכל מה שקורה וכל מה שהם מרגישים בזמן הזה? בפעם הבאה שאתם עושים את הפעולה היום יומית הזו, נסו לשים לב לתחושות הגופניות שלכם (המברשת על הלשון והחניכיים למשל, הטעם של המשחה, הטמפרטורה והמגע של המים על העור שלכם), למחשבות שעוברות לכם בראש בזמן הזה, לקולות מסביבכם. נסו להרגיש את כפות הרגליים או האוזניים שלכם בלי לגעת בהן. אלה דברים שאתם יכולים לעשות בכל נקודת זמן ביום שלכם, לא משנה מה אתם עושים באותו הרגע, והם יעזרו לכם למתוח את "שריר הכאן ועכשיו".
חרדה קיומית היא תגובה טבעית, אנושית ונורמלית לגמרי לכל מגע עם השאלות "הגדולות" של החיים ולאי הוודאות הכרוכה בדבר הזה שקוראים לו לחיות. הבנה של החרדה הקיומית, המקורות שלה והדרכים להתמודדות איתה יסייעו לנו להפוך את החיים לנסבלים יותר וקלים קצת יותר. נסו להתמקד במה שקורה עכשיו ולא במה שעתיד לקרות, התמקדו בעשיה יצרנית ומשמעותית (עבורכם) ואל תזניחו רשתות חברתיות, כל אלה יתגלו כחשובים במיוחד ובוני חוסן פנימי בזמן חרדה קיומית. מכיוון שהיא עשויה להיות משתקת, חרדה קיומית למדה להסוות את עצמה היטב ולא תמיד קל לזהות אותה. היא מתחבאת בתוך תחושת ריקנות, שעמום, בהלה, מיאוס, ריחוק ועוד, ולא תמיד קל להתמודד איתה לבד. זכרו שאתם לא לבד, ואתם תמיד יכולים לפנות לטיפול. פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית יכולה לסייע במיוחד במצבים כאלה, משום שמוקד תשומת הלב שלה הוא בדיוק השאלות הקשות של החיים - משמעות, התמודדות עם מוות והתמודדות עם אי ודאות.
במידה והחרדה מציפה אתכם נסו להתנתק מצריכת חדשות וחשיפה לאירועים עד כמה שניתן והעסיקו את עצמכם בדברים אחרים. פנו לעזרה ואל תהיו לבד, בקשו מחבר או חברה להיות איתכם, ובמידת הצורך פנו לסיוע נפשי מקצועי באמצעות אחת מקופות החולים (כללית 03-7472010, מכבי 3555*, לאומית 1-700-507507, מאוחדת 3833*), ער"ן (1201) או נט"ל (1-800-363-363) שתגברו כולם את המענה.