מורה נכנסת לכיתה תזזיתית ורועשת אחרי ההפסקה הגדולה. התלמידים מפוזרים בכל מקום, מרעישים ומתעלמים מהמורה, שעבדה מסביב לשעון כדי להגיע מוכנה לשיעור. "לא כך מקבלים את פני המורה בכיתה", היא מסננת לעברם, בתקווה שיקשיבו.
לפתע, דפיקה בדלת, ולכיתה נכנסת ליצנית חינוכית. היא לבושה בשמלה פרחונית ומחזיקה יוקולילי. היא נעמדת לצד המורה בחיוך רחב ושואלת ברוך: "איך כן יושבים? איך כן מקבלים אותך? מה צריך לעשות כדי שיהיה נעים?". בזמן שהמורה משיבה, הליצנית החינוכית פורטת על היוקולילי במקצב קבוע ונעים, כשהיא חוזרת על דברי המורה בשיר העונה לשם: "איך הכי נעים".
המורה מצטרפת לשיר של הליצנית והאווירה בכיתה מתהפכת. זה נעים, מצחיק וגם מפתיע לראות את המורה שרה עם הליצנית החינוכית. שלווה עוטפת את החדר ואת התלמידים הסקרנים. מה הולך לקרות עכשיו? איך ימשיך המפגש?
נראה שכעת גם התלמידים וגם המורה רגועים - מבפנים ומבחוץ - והכיתה מוכנה ללמידה.
זה אולי נשמע כמו סצנה מתוך סרט, אבל בבתי ספר רבים ברחבי הארץ נמצאים ופועלים כיום ליצנים חינוכיים. זה קורה דרך התוכנית החינוכית ליצנות חינוכית - תוכנית 5416 המוכרת על ידי משרד החינוך וזמינה להזמנה דרך מערכת הגפ''ן.
התוכנית ליצנות חינוכית פועלת מזה כשבע שנים במגוון בתי ספר בכל רחבי הארץ - יסודיים, חטיבות ביניים, ותיכוניים, בבתי ספר יהודים וערבים, בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי דתי. האתגרים הרגשיים, החברתיים והלימודיים של התלמידים, לצד תהליכי בניית זהות ודימוי עצמי, הופכים את תקופת הלימודים בבית הספר לעתירת מתחים וחרדות. כל אלה משפיעים באופן ישיר על האווירה בבית הספר ועל זמינות התלמידים ללמידה.
"אני חושבת שכל בית ספר צריך שיהיה לו ליצן חינוכי", מספרת מירי קרן ניצני, מנהלת מרכז פיסג''ה ראש העין, שניהלה בעבר את בית החינוך ע''ש שמעון פרס בראש העין, שם פועלת התוכנית ליצנות חינוכית כבר חמש שנים. "בבית ספר יש המון מתחים, לחצים, לחץ ממבחנים, מישהו נפל ונפצע, מישהו רב עם חבריו ונפגע, מישהו בודד, למישהו יש קשיים בבית. ולא רק תלמידים - גם הצוות החינוכי מתמודד עם קשיים. כולנו בני אדם, כולנו אנושיים וזקוקים לעזרה לפעמים.
הדמות של הליצן החינוכי שואלת אותך שאלות שאנו המבוגרים לא מעזים לשאול, והתלמידים לא יודעים לשאול. השאלות הללו שנשמעות בהתחלה 'טיפשיות' או 'לא קשורות', וגורמות ממש להיעצר, להקשיב ולחשוב אחרת על כל הסיטואציה. הדברים שהליצן החינוכי אומר והאופן בו הוא מגיב גורמים לך להסתכל על הסיטואציה מזוויות נוספות, אחרות, לזהות שוב את עצמך ולצחוק על זה. זה משאב כל כך נחוץ, בפרט בבית ספר".
הליצן החינוכי בבית הספר רואה את כולם - גם את מי שרוצה שיראו אותו וגם את מי שחושב שלא רואים אותו. הוא מגיע אחת לשבוע לבית הספר ונמצא גם במרחבים הגלויים וגם הסמויים מהעין - בכיתות, בהפסקות ובמסדרונות. הוא מאפשר דרך חדשה של תקשורת בכל מקום שאליו הוא מגיע - תקשורת שנובעת מתוך יצירתיות, הומור, אמפתיה, הקשבה, עבודה בשיתוף פעולה והרחבת גבולות.
מי הליצנים החינוכיים שעובדים בתוכנית והיכן לומדים את המקצוע הזה?
"הליצנים החינוכיים הפועלים בשטח עברו הכשרה בתוכנית הלימודים הייחודית אותה פיתחתי בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן", אומרת טליה ספרא. "התוכנית נקראת ליצנות חינוכית - למידה חברתית ורגשית בהוראה ובחינוך במכון לאינטגרציה חינוכית של אוניברסיטת בר אילן. מטרתה להכשיר ליצנים חינוכיים ולתת כלים מקצועיים נוספים לאנשי חינוך וטיפול. הלימודים נמשכים שנה וכוללים פרקטיקום מעשי בשטח ולימודים תאורטיים. אנחנו מזמינים אנשי חינוך וטיפול להצטרף לעשייה שלנו. בכל שנה עולות מספר הפניות מבתי הספר ואנו שמחים להכשיר עוד ועוד ליצנים חינוכיים על מנת לתת מענה לכל מוסד שמבקש".
התוכנית הייחודית הזו כוללת דרכי התערבות מגוונות ותואמות צרכים. "אנחנו פועלים גם במרחב המשחקי, גם במרחב הלימודי וגם בקבוצות תהליכיות עם תלמידים", אומרת ספרא. "כשאנו פועלים במרחב המשחקי אנחנו שמים לב אילו תלמידים נמצאים לבד בהפסקה, מי מתעכב ביציאה מהכיתה, מי משחק עם מי, מי לא מבין מה משחקים או איך לשחק, מי מגיב בתוקפנות כדי להשיג דברים ומי תמיד נגרר, שותק ולא מעז. ככל שהתלמידים בבית הספר מכירים אותנו, הם סומכים עלינו והמקומות שהם פותחים בפנינו אמיצים וכנים מאוד. בנוסף, יש לנו אנשי קשר בבית הספר כמו יועצות, מחנכות ורכזות שכבה שמכוונים אותנו לתלמידים בודדים או כאלו שקשה להם מבחינה רגשית".
ספרא נזכרת באחד מהמקרים הרבים שבהם הליצן החינוכי סייע לתלמידה שחוותה קשיים חברתיים: "קיבלתי דיווח על תלמידה שהייתה מאוד בודדה. ביקשתי ממנה לצאת החוצה מהשיעור וסיפרתי אותה שאני ליצנית חדשה בבית הספר ושאני לא מכירה פה את כל התלמידים והמורים. אמרתי לה ששמעתי שהיא ילדה חברותית ואוהבת לעזור לזולת, וביקשת שתעזור לי להתקרב לילדים ואולי גם להצחיק אותם. היא מיד הסכימה. הפכתי אותה ל"עוזרת שלי", והיא הציעה שניכנס ככה מחופשות ביחד לכיתה שלה ונעשה להם משהו מצחיק ויפה וכך היה. ביקשתי ממנה שתבחר ילדה נוספת שתצטרף אלינו, כעוזרת נוספת. כיוונתי אותה לתלמידה שנראית כמו מישהי שיכולה להיות גם חברה טובה ושאלתי אותה איך בכלל יודעים מה זה חברה טובה, מה התכונות אופי שלה, מה ההתנהגות שלה ואיך מרגישים איתה. היא בחרה תלמידה, לאחר מכן בחרה תלמידה נוספת וחודש לאחר מכן כבר היו לה חברות".
"חברים זה דבר כל כך חשוב בבית הספר", מוסיפה ספרא. "גם אם אתה תלמיד שקל לו בלימודים, ברגע שאתה נפגע בהפסקה, ברגע שאתה מרגיש מכווץ ובודד, קשה לך להתרכז ולהיות בכיתה. אנחנו עושים ככל שביכולתנו לראות כל ילד וילדה ולעזור להם להרחיב את מנעד החברים שלהם, ההתנהגויות שלהם, הבחירות שלהם ולהפוך את הזמן שלהם בבית הספר לזמן טוב ונעים ומוגן".
עוד דרך להגיע ללב של התלמידים ולעבור עימם תהליכים משמעותיים היא הסדנאות השונות שאותן מעבירים בבתי הספר: "בסדנה שהנחיתי, אחד התלמידים שנהג להגיב בתוקפנות סיפר איך הוא מסלק את הרגשות שלו מהגוף. שאלתי בסקרנות ליצנית איך מסלקים רגשות מהגוף ואיפה שמים אותם במקום, והתחיל שיח רגשי מדהים עם כל התלמידים שהיו נוכחים. זה אפשר לי לתת כלים שימושיים למחנכת של אותו התלמיד ולעזור לה לראות אותו כשהוא מגיב בתוקפנות. עם התלמידים הבוגרים יותר אנחנו עורכים משחקים עוקפי ציניות, שמאפשרים שיח רגשי עמוק ומפרה. קשה מאוד לבני נוער עם הפחד של מה יגידו על המראה שלהם, עליהם, על הבחירות שלהם, וכשאנחנו יוצרים מרחב אקטיבי חברתי רגשי של לראות ולהתפעל מהטוב, נוצרת קבוצה שהיא מרחב בטוח בה התלמידים מרגישים בנוח".
מטרתה החינוכית של הליצנות החינוכית היא לסייע לקידום אקלים מיטבי, לזהות תלמידים במצוקה או בסיכון, לתת מענה רגשי-חברתי, לפתח שפה רגשית חברתית, להוות דמות מיטיבה ותומכת הזמינה לתלמידים במרחבים השונים ולקדם ולשלב תלמידים עם צרכים שונים במסגרות השונות.
הליצן החינוכי מסייע לשפר את תהליך בניית הזהות העצמית של התלמידים, מפחית לחצים ומקנה כלים להתמודדות עימם, פועל כדי ליצור תחושת שייכות לכולם ומאפשר מרחב מצמיח של דיאלוג כן, העצמה, אמפתיה, מוגנות, שייכות וביטחון.
ספרא שהקימה את המיזם היא במאית, שחקנית ומטפלת רגשית בהכשרתה, הנמנית עם חלוצי הליצנים הרפואיים בארץ. לפני שיצרה את הליצנות החינוכית, היא עסקה ופיתחה במשך 18 שנה את תחום הליצנות הרפואית. טליה היא מחלוצי קבוצת "רופאי חלום" ובמשך 18 שנה הייתה ליצנית רפואית במחלקות ילדים. בנוסף, היא פיתחה במשך עשור את עבודת הליצנות הרפואית במחלקות לבריאות הנפש לילדים ולנוער, ויצרה ופיתחה תוכנית הכשרה לליצנים רפואיים במכללת סמינר הקיבוצים כשליצנים רפואיים רבים הוכשרו תחת כנפיה. "כשעבדתי כליצנית רפואית במחלקות הילדים, שאלתי את עצמי 'מה אני משאירה מאחורי שהילדים וההורים שלהם יוכלו להיעזר בו גם כשאני לא נמצאת במחלקה?'. הליצן הרפואי מחזק, מעצים, משנה פרספקטיבה ונותן עוד משמעויות לילד המאושפז. ילד שמאושפז בבית חולים מוקף בדאגה, באכפתיות, ברוך, בהכלה. לעומת זאת, ילד שהולך לבית ספר, לצערנו, מרגיש לבד בלא מעט מקרים בזמן שהצרכים שלו נבלעים בתוך מערכת החינוך", אומרת טליה. "בית ספר זה מקום בו נמצאים תלמידים שנים ושעות רבות כל כך מחייהם הצעירים. זה המקום בו הם בונים זהות, מייצרים חברויות ומכירים ביכולות ובגבולות. זה מקום עם למידה משמעותית כל כך גם ברמה הפדגוגית וגם ברמה הרגשית החברתית וגם ברמת האמונה האישית. זה מקום שמייצר את החברה שבה אנו חיים וגדלים. לכן, היה לי חשוב להביא את הליצנות החינוכית ככלי ליצירת שפה רגשית חברתית מיטבית שעוזר למנוע אלימות ויוצר אקלים חינוכי, מיטיב ומכיל לבית הספר".
"באמצעות דמות הליצן ניתן להעניק מענה רגשי וחברתי לתלמידים, לזהות תלמידים שנמצאים במצבי מצוקה או בסיכון, לעזור ולתמוך בתהליכי שילוב של תלמידים עם צרכים שונים בבית הספר ולחזק את צוותי המורים", מציינת ספרא. "באופן בו התוכנית החינוכית שלנו פועלת בבתי הספר כיום, אני משוכנעת שגם בימים שאנו לא נמצאים בבתי הספר הילדים והמורים מושפעים מהצבע ומהשפה שיצרנו וממשיכים אותה".
למה דווקא דמות הליצן עוזרת לתלמידים?
"הילדים נקשרים מהר ובאופן עמוק לדמות הליצן החינוכי. הם לא רואים בו מבוגר או ילד, אלא דמות ביניים שאינה שופטת אותם. הליצן הוא בעצם דמות ששייכת גם למציאות וגם לדמיון והתלמידים משליכים על הליצן את העולם הפנימי שלהם, את מה שהם חושבים על עצמם, על העולם ועל המשמעות של מעשים. לפני כשבע שנים, כשהגעתי בפעם הראשונה כליצנית חינוכית לתיכון, קיבלתי תגובות כמו: 'איך את לא מתביישת לצאת ככה מהבית', או 'את נראית מגוחכת'. כליצנים חינוכיים, אנחנו יודעים שהשאלות האלו הן אוצר והן מעידות על סקרנות. התלמידים ראו משהו שהם לא רגילים לראות והם מגיבים.
למעשה, החזרתי את השאלות אליהם. שאלתי אותם מדוע זה מגוחך והאם זה חשוב לא להיות מגוחך. מהתשובות אני יכולה להתחיל שיח על החוויה האישית שלהם, מול עצמם, מול העולם, מול העתיד. השיח הזה מפחית חרדה, מעורר סקרנות, יוצר אופציה לשאילת שאלות, לפתיחות, יצירתיות, דמיון, הומור ומאפשר לתלמידים לחשוב בעוד דרכים על עצמם, על האופציות שלהם, על העמדות שלהם ועל החיים. העובדה שהדיאלוג נעשה באמצעות ליצן חינוכי מקלה על התנגדויות שונות, מפחיתה ציניות, מייצרת הנאה מעצם המפגש ומאפשרת לייצר קירבה ואמון במהירות".
ספרי לנו עוד על הדמות הזו.
"הליצן החינוכי הוא דמות אנושית שמעוררת הזדהות. אנחנו אמנם לובשים בגדים צבעוניים עם אמירה ומגיעים עם אף אדום, אבל אנחנו לא צובעים את הפנים. אנחנו לא מוקיון שעושה טריקים כי אם נתעסק בטריקים נפספס את מה שקורה עם התלמידים. אנחנו משתמשים בהרבה מאוד כלים על מנת להגיע לנפש התלמיד, לשנות סיטואציה באופן יצירתי ואפקטיבי, לייצר קירבה, חום, פתיחות, קבלה של האחר וכמובן משתמשים גם בכלי של הומור.
לדוגמה, אם אנחנו רואים שמתחילה קטטה בין תלמידים, אז עוד לפני שאנו נעמדים, צועקים ועוצרים כמו כל מבוגר שיהיה במקום, יש לנו אופציה נוספת - אנחנו יכולים כאילו לא להבין את חומרת העניין, להיכנס ביניהם ולבקש לביים אותם - לעשות זאת יותר לאט, ממש בסלואו מושן, כמו בסרטים, ויותר גדול, ועם הרבה רגש ואת הפה שמקלל אז ממש לפתוח אותו גדול ולהוציא, קול גם כן לאט ועם הרבה רגש. בשניות הראשונות הקטע הזה גורם לכולם ביחד, לא משנה למי הם רצו להרביץ קודם, להרגיש אותו דבר. להרגיש שהליצן החינוכי הוא חתיכת דביל, ואז, לשבריר שנייה הם בשוק ומאוחדים בדעתם המשותפת. אנו מנצלים את הפוקוס שהשתנה כדי להמשיך וללכד אותם בהבנה שאנחנו בעצם מפריעים להם ולא מבינים כלום. ההומור הופך לחלק מהמשוואה במהרה, והסיטואציה שיצאה מהקשרה הופכת לצחוק משותף שלהם מול הליצן החינוכי. אנחנו משנים את הפרספקטיבה על הסיטואציה כדי שהתלמידים יגלו זווית אחרת על המצב".
ואיך מגיב הצוות החינוכי בבית הספר לליצן החינוכי?
"יש חשיבות רבה לתקשורת עם הצוות החינוכי. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם המחנכים ועובדים איתם כצוות. אנחנו מקבלים מהם מידע על הקשיים של התלמידים ומעבירים להם מידע בחזרה, וכך יכולים לראות את הילד מכמה זוויות. אני עורכת סדנאות למורים כדי לתת כלים שיעשירו אותם, כמו למשל איך להגיב כשילד מסוים מתנהג בתוקפנות. כשהתלמידים מרגישים טוב מבחינה רגשית וחברתית הם הרבה יותר פנויים ללמידה. התוכנית זמינה להזמנה לשנת לימודים ומנהלים רבים מבקשים להמשיך את העשייה המשותפת עמנו לשנים נוספות. הליצן החינוכי והשפה שהוא מפתח ומאפשר בבית הספר הופכים להיות משאב קבוע ובעל ערך לעשייה החינוכית".
לפרטים ומידע נוסף - כנסו לאתר ליצנות חינוכית בקישור הבא>>